טיול בר מצווה ליער השחור

נוף טיפוסי (צולם מחלון הצימר)

יום שלישי 24/6

נחתנו ביום שני אחה”צ. הספקנו להתמקם בדירה, להצטייד ולנוח. התעוררנו בבוקר רעננים ומלאי מרץ.

היעד הראשון היה מפלי טריברג, אבל בטעות הזנתי ב-GPS את הכתובת של שעון הקוקיה הגדול בשונאך. מכיוון שכבר הגענו לשם, עצרנו והסתכלנו מסביב. לא ראינו שום שעון קוקיה. כדי לראות אותו צריך לשלם כדי להיכנס. מכיוון שהאתר נכלל בכרטיס השחור שתיכננו לקנות בטריברג, החלטנו לוותר על הביקור בשלב הזה, ולחזור אליו לאחר שנקנה את הכרטיס השחור.

לאחר נסיעה קצרה הגענו לטריברג. המפלים הוגדרו בכל אחד מהמדריכים שקראנו כיעד חובה ביער השחור. קצת לפני שנכנסנו לעיירה טריברג ראינו שלט שהכריז על הכניסה למפלים. מהמידע שקראנו בטרם הטיול הבנו שזו הכניסה העליונה למפלים. לא עצרנו בכניסה בזו, מכיוון שהחלטנו להיכנס למפלים מהכניסה הראשית (הכניסה התחתונה). ממש בכניסה לעיירה ראינו כמה מכוניות שחנו בצד הדרך ליד הכניסה האמצעית למפלים (בסמוך לאגם). דילגנו גם על הכניסה הזאת. החננו את האוטו בחניון מסודר בתשלום וצעדנו לכיוון המפלים. הפעלנו את הכרטיס השחור בכניסה וקנינו שקית בוטנים. בתחילת המסלול ראינו סנאי רעב אחד, שאכל מאיתנו בשמחה בוטנים, ולמעשה זה היה הסנאי היחיד שראינו לאורך כל הביקור במפלים. את הבוטנים שקנינו במיטב כספנו (יורו אחד, אבל למה להתקטנן?) אכלנו לבד בסופו של דבר.

(הסנאי הבודד שהצלחנו למצוא)

בחרנו במסלול האדום שהוביל אותנו אל תחתית המפלים ומשם בשביל חביב וקל ביער לכיוון האגם ובית הקפה שבכניסה האמצעית. בדרך עברנו ליד פארק החבלים שלמרבה הצער היה סגור (כנראה בגלל התאריך המוקדם). מכיוון שפארק החבלים היה סגור, הכניסה האמצעית לא הייתה מאויישת, וכך גילינו באיחור שאם היינו בוחרים להיכנס מהכניסה האמצעית, לא היינו נדרשים לשלם על הביקור במפלים, וסתם הפעלנו את הכרטיס השחור. המפלים היו חביבים, אבל לאור כל התיאורים שקראתי עליהם, חשבתי שהם יהיו מרשימים יותר. הילדים גילו יותר עניין במתקני השעשועים שבסוף המסלול (ליד האגם) מאשר במפלים עצמם.

(מפלי טריברג)

מהאגם הלכנו דרך העיירה לכיוון הרכב. נכנסנו לכמה חנויות מזכרות חביבות והתלהבנו ממבחר שעוני הקוקיה. ליד החניה איתרנו פינה נחמדה עם שולחנות פיקניק שבה בחרנו לאכול את ארוחת הצהרים שהבאנו איתנו. כשסיימנו לאכול סיירנו עוד קצת בחנויות המזכרות בטריברג.

איכשהו היום עבר לנו מהר, והשעה כבר הייתה לאחר 15:00. החלטנו לוותר על שעון הקוקיה בשונאך, ולנסוע לזה שבהורנברג, שלפי ה-GPS היה ממילא בדרך אל היעד הבא שלנו (המגלשות בגוטאך). השעון בהורנברג היה חמקמק. לקח לנו זמן (ופספוס יעד) כדי להבין שהוא נמצא על הכביש הראשי בדרך מטריברג לגוטאך. יש מגרש חניה מסודר לעצור בו, חוצים את הכביש, והנה השעון במלוא הדרו. הוא פועל כל שעה עגולה או אם אתם נדיבים מספיק לתת לו מטבע. אנחנו הכנסנו מטבע והדמויות התחילו לרקוד. היה חביב. סיבוב קצר בחנות המזכרות, ומיצינו את המקום. המשכנו בדרכנו למגלשות בגוטאך.

(שעון הדמויות בהורנברג)

בכניסה למגלשות ההרים בגוטאך שועשענו לגלות הסבר בעברית. בחרנו לקנות כרטיסיה אחת של 10 נסיעות. הסבתא החליטה לצפות מהצד ולא לקחת חלק בחגיגה. עלינו על קרונית הנסיעה והתחלנו בטיפוס למעלה ההר. הירידה בעיני הייתה מפחידה, אבל אני לא קנה מידה. אני רעדתי מפחד גם ברכבל בסופרלנד. השתדלתי לא לבלום יותר מדי את הקרונית, כדי לא להרוס את הנסיעה לאלה שמאחורי, אבל הילדים עדיין טענו שנסעתי כמו סבתוש, ובסיבובים הבאים השאירו אותי לשבת למטה ביחד עם הסבתא. אחרי הסיבוב השני הם ביקשו כרטיסיה נוספת וגלשו שוב ושוב. כאן כבר ראינו את היתרון הגדול של חופשה בטרום עונה. בקושי היו תורים במגלשות. הילדים סיימו סיבוב, ומיד התחילו אחד חדש. המחיר לכרטיסיה הפך את הגלישה במגלשות לסביר ביותר (במיוחד אם משווים אח”כ למחיר שנדרש במגלשות ההרים בטודנאו).

כשסיימנו את המגלשות התלבטנו האם להתחיל לחזור לדירה (נסיעה של כשעתיים מגוטאך) או להיכנס למוזיאון הפתוח בגוטאך. מכיוון שהמוזיאון היה כלול בכרטיס השחור, ומכיוון שכבר הפעלנו את הכרטיס השחור, החלטנו לראות במה מדובר. בעיני המוזיאון מרתק. עוברים בין מבנים משוחזרים המציגים את האופן שבו חיו תושבי האזור במאות ה-18-19. אותי זה מאוד עניין. את הילדים הרבה פחות. הם השתעממו מאוד, ואחרי כ-4 מבנים הודיעו שמיצו. יתכן שחוסר העניין שלהם נבע מעייפות ואולי מכך שההסברים היו רק בגרמנית. בכל מקרה עשינו הפסקת גלידה וקולה קצרה במזנון שבאתר ואח”כ החלטנו לחזור לדירה.

(קולה במוזיאון הפתוח בגוטאך)

כדי לנצל את היום עד תומו הודעתי שהדרך חזרה תעשה בכביש המוביל לחור המכשפה. לפי ה-GPS לא היה מדובר בהפרש זמנים משמעותי בין הדרך העוברת בחור המכשפה לבין דרך המלך העוברת בכבישים קצת פחות מפותלים ומהירים. למרבה הצער, ה-GPS לא לקח בחשבון את העובדה שכביש מפותל דורש נהיגה איטית יותר מכביש ישר ומהיר. הדרך לא הייתה נעימה, במיוחד לאור העובדה שזה היה יום הנהיגה הראשון שלנו ביער השחור (על אוטו ענק עם הילוכים ידניים). כשהגענו ליעד, חנות המזכרות כבר הייתה סגורה. המקום עצמו היה חביב. לא יותר. בהחלט לא מצדיק את הנסיעה.

(חור המכשפה)

חזרנו בסוף היום מותשים ועייפים, והחלטנו שמחר נעמיס פחות.

יום רביעי 25/6

התכנית המקורית הייתה להתחיל את הבוקר בטודנאו ואז להמשיך לפלדברג, אבל בגלל שתחזית מזד האוויר בטודנאו דיברה על גשם בסבירות גבוהה, החלטנו לדלג בשלב זה על טודנאו ולהתחיל את היום בפלדברג, שם התחזית צפתה גשם בסבירות של 50% בלבד. כשהגענו לפלדברג הבנו (את מה שנגלה שוב ושוב בהמשך) שסבירות של 50% ומטה לגשם ביער השחור אומרת שככל הנראה יהיה יום יפה, עם סיכוי להתעננות פתאומים ומטר קצר. לא משהו שווה לשנות בגללו מסלול. השמש זרחה מלוא עוזה בפלדברג והשמים היו כחולים ללא שום ענן גשם באופק.

החננו בחניון המרכזי (בתשלום) שליד בית הטבע, וצעדנו לכיוון הרכבל. הרכבל היה כלול בכרטיס השחור. מדובר ברכבל סגור וממש לא מפחיד (וכשזה בא ממני, אז זה אומר שבאמת באמת מדובר בנסיעה רגועה).

(הרכבל לפלדברג)

בראש ההר הייתה תצפית יפיפיה על אגם שנמצא אי שם למטה. ניצלנו את ההזדמנות ואת חוסר הצפיפות לעשות בוק לכל בני המשפחה.

(תצפית ממרומי ההר)

החלטנו לעלות גם למגדל התצפית. שם דווקא נתקלנו בתור ארוך למעלית (שבכל נסיעה העלתה רק 4-5 אנשים). הסבתא ו-2 הנכדות בחרו להמתין בתור. כל השאר החליטו באומץ רב לעלות 11 קומות, כשהבנים מבטיחים לעזור לדחוף אותי אם אתקע במהלך הדרך. ואכן נתקעתי. כלומר, 6-7 קומות עליתי בלי בעיה, אבל אז נגמר לי האוויר והכוח. אחרי עידוד מורלי והבטחות שווא (אמא, יש רק עוד קומה. אופס בעצם עוד אחת. ועוד אחת) הצלחתי להגיע לפסגה. היה שווה. הנוף היה עוצר נשימה (וכאן, לא מדובר רק בקלישאה, כי אחרי 11 קומות, הנשימה באמת לא זרמה כרגיל). נהננו מהנוף, קיבלנו בשורה טלפונית טובה מהארץ (לסבתא נולדה עוד נכדה בזמן שהיינו על פסגת העולם), ונחנו קצת. את הדרך למטה בחרתי לעשות במעלית. התור לירידה לא היה כ”כ נורא.

מכיוון שבית הטבע שסמוך לרכבל היה כלול בכרטיס השחור, החלטנו להציץ בו. מדובר במוזיאון אינטראקטיבי קטן ונחמד. יש בו סרט תלת מימד על הטבע והגיאוגרפיה של האזור. הסרט דובר גרמנית, ותפסתי בו תנומה נהדרת. יש בו מוצגים נוספים שאמורים ללמד על האזור, אבל כולם בגרמנית. הילדים נהננו ללחוץ על כפתורים ולקבל תגובה. אבל האטרקציה המרכזית של המוזיאון היא סימולטור של כדור פורח. נכנסים לדגם של כדור פורח, לוחצים על כפתור, ובמסך הטלוויזיה ממול רואים סרט שבו אתם כביכול טסים בכדור פורח מעל נופי היער השחור. צילמנו את עצמנו שוב ושוב בכדור הפורח, כשבכל פעם אנחנו מקפידים לזרוק מישהו אחר מהכדור אל התהום. היה שעשוע חביב. למרבה הצער, אי אפשר היה לקנות את סרט הסימולציה שהמתקן צילם (בשל תקלה).

טסים בכדור פורח (התמונה באיכות לא מוצלחת, מכיוון שצולמה ממסך טלוויזיה)

כשיצאנו מבית הטבע הגיע הזמן לפיקניק הצהרים שלנו. לפני האוכל בררנו לגבי ביקור בפארק החבלים הסמוך (קלטרואלד). הפארק הזה כלול בכרטיס האדום (שלמרבה הבאסה, לא היה לנו אותו). מכיוון שבדיוק נכנסה לפארק קבוצה גדולה, התבקשנו להמתין כשעתיים עד שנוכל להיכנס. בן ה-13 ששמע שיצטרך בפארק ליווי של מבוגר, הודיע שהוא מטיל ווטו על הכניסה למקום. אני, שממילא לא מתה על גבהים, לא התווכחתי. בדיעבד, הפסד שלו. הפארק נראה מאוד שווה.

(פארק החבלים)

אגב, הכניסה לפארק ממוקמת מול בית הטבע, אבל המקום שבו משלמים ומקבלים ציוד נמצא בשורת חנויות המזכרות שמול החניה הגדולה.

עצרנו לפיקניק במגרש החניה. בדיעבד, יכולנו למצוא מקומות מוצלחים יותר לפיקניק, כמו גן השעשועים שממוקם מאחורי המלון באתר (בכניסה למסלול טוני התרנגול). לפארק השעשועים הזה הגענו כששוטטנו אבודים בניסיון לאתר את נקודת ההתחלה של מסלול טוני התרנגול.

אז איפה באמת ממוקמת נקודת ההתחלה של מסלול טוני התרנגול? אלמלא הייתי פוגשת ישראלית נוספת המסתובבת במבט תוהה עם הספר “המשפחה המטיילת” ומחפשת נואשות את נקודת ההתחלה של המסלול, הייתי חושבת שרק אנחנו התקשנו לאתר את תחילת המסלול. למרות שהגעתי עם שלל הוראות מדוייקות מפורום טיולי משפחות, לא הצלחנו לאתר בקלות את תחילת המסלול. אני אנסה כמיטב יכולתי להסביר איפה מתחיל המסלול, אבל רוב הסיכויים שגם אתם תתבלבלו. כשאתם עומדים במגרש החניה הגדול ופניכם לכיוון שדרת חנויות המזכרות של האתר, קחו כ-50 מטר ימינה, קצת ליד הכניסה לחניה לאיזה צימר שנמצא שם, תמצאו סככת עץ קטנה ולידה שלט עם גמד וחץ. שם מתחיל המסלול באופן רשמי. בפועל, אנחנו הצטרפנו למסלול בנקודה מאוחרת יותר מבלי לפספס אף תחנה. אנחנו הלכנו לכיוון פארק החבלים, ואז פנינו ימינה אל הצד האחורי של המלון. קצת אחרי הפניה ימינה יש כנסיה קטנה, ומאחוריה גן שעשועים חביב עם עץ וחבלים שבו הילדים בילו לפחות חצי שעה מהנה (בזמן שאנחנו נימנמנו על אחד הספסלים). ממש צמוד לגן השעשועים יש שביל שמוביל לתוך היער, הולכים עם השביל, ואז רואים חץ (שמאלה) עם גמד שמוביל לתחנה הראשונה של מסלול טוני התרנגול.

המסלול עצמו נפלא לילדים! מסלול קצר של כשעה. כולו בנוף מיוער יפיפה. הילדים רצו בין תחנה לתחנה וחיכו בסבלנות עד שנקריא להם את הסיפור של התחנה (מסתובבים ברשת די הרבה תרגומים לעברית של המסלול. מומלץ לצאת עם אחד מודפס). בסוף המסלול שוב הגענו לגן שעשועים, שהעסיק את הילדים (ואפילו את המבוגרים).

(אחת התחנות במסלול טוני התרנגול)

בסיום המסלול חזרנו לחניה, בדרך עברנו בכר דשא ענק. כשברקע נוף היער השחור, התגלגלנו על הדשא (בלי לפחד מאיום הקרציה), וניסינו לחקות את ג'ולי אנדרוז בסצינת הפתיחה של צלילי המוסיקה. יש צילומים מרשיעים, אבל אין סיכוי שאעלה אותם לאינטרנט.

העצירה בפלדברג מילאה לנו יום שלם. אני מניחה שמשפחות זריזות יותר יספיקו עוד באותו יום, אבל מבחינתנו זה היה די והותר. בכל מקרה, כדאי להתחיל עם פלדברג על הבוקר, כי יש באתר המון אטרקציות לעשות. תנו לזה את הזמן. אם תבחרו לוותר על אחת מהאטרקציות, נצלו את הזמן הנותר כדי להספיק אתר נוסף. מבחינתנו היה מאוד נוח לחנות כל היום במקום אחד, ולזוז ברגל מאטרקציה לאטרקציה.

יום חמישי 26/6

היום הזה הוקדש כולו לפארק אירופה.

כל ההמלצות שקראנו דיברו על הגעה מוקדמת לאתר, קצת לפני הפתיחה. באמת שהשתדלנו, אבל למרות ההשכמה המוקדמת, לקח לנו זמן לצאת מהדירה. הגענו כרבע שעה לאחר שהאתר נפתח. ברקע כבר שמענו אנשים צווחים על רכבות ההרים. בכניסה עיכבו אותנו עוד כמה דקות מכיוון שהכרטיס השחור לא עבר כמו שצריך. זה היה מתסכל מאוד לראות המון אדם נוהר לבפנים בזמן שאנחנו תקועים בשער.

עם הכניסה, פעלנו לפי ההמלצה, ועלינו על רכבת האקספרס המקיפה את הפארק לכיוון המתחם של ספרד (שנמצא בקצה השני של הפארק). כאן המקום להבהיר (למי שלא הצליח להבין, כמונו) שלרכבת הזו אין תחנות בכל אחד ממתחמי הפארק, אלא רק בספרד ובכניסה לפארק. אנחנו רצינו להתחיל את היום דווקא במתחם של איסלנד וברכבת ה-blue fire, אבל מכיוון שלרכבת האקספרס לא הייתה תחנה באיסלנד, ירדנו בספרד, ומשם ניסינו לנווט לכיוון איסלנד.

הגעתי למסקנה שהאנשים בפארק נחלקים בערך ל-2: אלה שבוחרים להתחיל את הסיור בפארק בכניסה ואלה שבוחרים להתחיל את הסיור בפארק באזור ספרד. מכאן שאם אתם רוצים להתחמק מעומסים, שווה להתחיל דווקא מהאמצע. אם תצליחו לנווט ולהגיע במהירות לאמצע הפארק בלי לסטות למתקנים מפתים בדרך.

בסופו של דבר איתרנו את ה-bluefire, בעלי ו-3 הגדולים המתינו בתור (40 דקות!) ואילו אני והסבתא ובת ה-5 הלכנו לשיט בספינה במתקן שנראה תמים, אבל הכיל תותחי מים קטלניים שהרטיבו אותנו עד לתחתונים. מזל שהשמש זרחה באותו בוקר וייבשה אותנו במהירות. אחרי ה-blue fire הילדים מיהרו ל-wodan וגם שם המתינו 40 דקות. חששנו שכל היום שלנו יתבזבז בהמתנה בתורים, אבל בפועל 2 הרכבות האלה היו המתקנים היחידים שבהם נדרשנו לזמן המתנה ממושך כזה. בשאר המתקנים לא המתנו יותר מ-15 דקות. בסוף היום בן ה-13 היה אמיץ דיון לנסות את ה-silver star וגם שם הוא המתין כ-40 דקות. בזמן שהוא המתין לנסיעת חייו, אנחנו הספקנו 3 מתקנים אחרים במתחם יוון.

(רכבת ה-blue fire)

מכיוון שגילאי הילדים אינם אחידים, השיטה שהתאימה לנו לשיטוטים בפארק אירופה הייתה: מציאת ספסל שסמוך למספר אטרקציות. קביעת הספסל כנקודת מפגש. הבוגרים (בת 15, בן 13 ובן 10) הלכו (לרוב עם האבא) למתקנים המפחידים. הסבתא ישבה על הספסל, ואני ובת ה-5 עלינו על המתקנים הפחות מפחידים. למרבה הצער, הסבתא לא גילתה עניין בשום מתקן ודי השתעממה ביום הזה. היה נחמד מצדה לומר שהכיף שלה הוא לראות את הילדים נהנים, אבל אני קצת התבאסתי בשבילה ששילמה כ”כ הרבה כדי להשתעמם. בסוף כל סיבוב מתקנים נפגשנו והתקדמנו הלאה לספסל הבא.

בתכנון המקורי התלבטתי אם להקדיש לפארק אירופה יומיים או רק יום אחד. בפועל, למרות שהפארק נסגר ב-18:30 ביום שהיינו שם, הספקנו כמעט את כל המתקנים שרצינו ואפילו הספקנו כמה שלא היו בתכנון. ויתרנו על כל ההופעות, למעט סרט 4D (ארתור. בצרפתית. דווקא היה סבבה). מבחינת הילדים שלי זמן הופעה הוא זמן מבוזבז שאפשר לנצל אותו לעוד רכבת הרים.

ארוחת צהרים אכלנו בחניה ליד האוטו. עשינו לנו פיקניק על הדשא בצד. בפועל יכולנו גם להכניס אוכל לפארק ולאכול על אחד הספסלים. היה קצת מבאס שלא לקנות אוכל באחד מעשרות דוכני האוכל שהיו פזורים בפארק, אבל כאוכלי כשרות בחו”ל אנחנו רגילים לזה. בכל מקרה, אם אין לכם בעית כשרות, דלגו על פיקניק במגרש החניה. אם אתם אוכלי כשרות שזורמים בחו”ל, קחו בחשבון שבאזור איסלנד יש הרבה דוכני מזון שמוכרים דגים.

כמה טיפים לפארק אירופה:

1). כשאתם יוצאים מהאוטו, תזכרו מספר שורה ואת האות של הגוש שבו אתם חונים. אנחנו כ"כ מיהרנו לכניסה, ששכחנו לשים לב לפרטים האלה, ואח"כ לקח לנו קצת זמן למצוא את האוטו במגרש הענק.

2). ראינו בפארק משפחות שהכינו חולצה משפחתית בצבע בולט. זה בעיני רעיון נהדר שהצטערתי שלא חשבנו עליו קודם. אולי לא הייתי הולכת על כיתוב בעברית, אבל חולצה זוהרת עם הדפס אחיד, זה אחלה של דבר.

3). תכננו מראש את הביקור בפארק. הדפיסו את רשימת האטרקציות (באינטרנט מסתובבת גם רשימה בעברית), סמנו את המתקנים שמבחינתכם הם MUST, לכו אליהם ראשונים, ואח"כ הוסיפו עליהם אם יש זמן.

4). שכירת לוקר הייתה מיותרת מבחינתנו. את האוכל ממילא השארנו בצידנית ברכב, ואת הבגדים להחלפה לא היה טעם להשאיר בלוקר, מכיוון שמרבית המתקנים שנרטבים בהם (למעט פוסידון) נמצאים בצד השני של הפארק. לאף אחד לא היה כוח להגיע מאזור איסלנד בחזרה אל הכניסה לפארק רק כדי להחליף בגדים. הטיפ הנכון הוא לקחת את בגדי ההחלפה (או מגבת) בתיק או פשוט לסחוב בתיק שכמיית גשם, ולהיכנס איתה למתקנים הרטובים.

5). אם אתם רוצים לצאת מהפארק באמצע היום ולחזור אליו לאחר מכן, תדרשו בכניסה להציג את הכרטיס ולהצטלם איתו. לבעלי כרטיס היער השחור ניתן כרטיס חלופי לכניסה ואיתו מצטלמים.

6). בעלי כרטיס היער השחור לא צריכים לעמוד בקופות הכניסה. הם יכולים לגשת מיד לשערים ולהיכנס עם הכרטיס.

המתקנים המומלצים בעיני הילדים שלי:

blue fire

wodan

silver star (שהגיעה למקום השלישי רק בגלל שרק אחד מהילדים עלה עליה, אחרת כנראה הייתה כובשת את המקום הראשון).

EUROSAT (המתקן היחיד שהילדים היו בו פעמיים. באחת הפעמים הם הערימו עלי והצליחו לשכנע אותי לעלות עליו. אני חושבת שמפעילי המתקן עד עכשיו לא התאוששו משלל הקללות בעברית שפלטתי במהלך הנסיעה תוך כדי צרחות אימה).

EURO MIR

Poseidon

MATTERHORN BLITZ

Atlantica SuperSplash

pegasus (ששיכנעו אותי שזו רכבת הרים משפחתית, ואכן בת ה-5 נהנתה מאוד, בזמן שאני צרחתי ועצמתי עיניים כל הדרך).

עלינו על עוד כמה מתקנים קטנים וחביבים. בעיקר שיט וקרוסלות.מבין המתקנים הלא מפחידים, בעיני הטיסה במכונה המעופפת של לאונדרו דה וינצי (באיטליה), היא המוצלחת ביותר. ואם לא מפריע לכם להרטב עד לבגדים התחתונים, אז גם ה-whale adventure הוא מתקן חביב ומשעשע.

יום שישי 27/6

יום שישי התחיל במזג אוויר מושלם. קייצי בדיוק במידה. מכיוון שאני הייתי האחראית על המסלול, החלטתי שזה היום המתאים למגלשות טודנאו, ולאחר מכן ביקור באגם טיטזי.

הגענו למגלשות טודנאו קצת לאחר הפתיחה. כמעט שלא היה שם תור. שמענו הרבה עברית מסביב, וכשקנינו כרטיסים, קיבלנו דף הוראות בעברית, מבלי שבכלל ביקשתי או ציינתי באיזו שפה אני צריכה הסברים. קנינו מראש 10 סיבובים. אני מודה שעליתי על המגלשות בחשש, כי אני לא מחובבי ספורט אקסטרים או רכבות הרים, אבל להפתעתי מאוד נהניתי. זה המקום לפנות לכל אחי הפחדנים, ולהמליץ להם שלא לוותר על המגלשות. הן ארוכות ומפותלות, אבל לא כאלה מפחידות. בשלבים מסויימים במהלך הנסיעה אפילו שיחררתי את היד מדוושת הבלימה והרשיתי לעצמי לגלוש במהירות. הילדים ניצלו את עשרת הסיבובים עד תום. למרבה המזל התורים היו קצרים מאוד. עדיין הבנתי שיש משפחות שממצות את האתר תוך חצי שעה. אנחנו התעכבנו שם הרבה יותר.

(המגלשות בטודנאו)

אחרי המגלשות, רציתי לנצל את מזג האוויר הקייצי לשיט באגם טיטזי, אבל במשפחה קמה אופוזיציה קולנית שדרשה לנסוע לפרייבורג לקניות. בעיני היה מיותר לבזבז יום מקסים כזה על סיבוב בחנויות, אבל מכיוון שהייתי במיעוט, נגררתי אחרי כולם. בעיני זה היה סיור מבוזבז. כמעט שלא התעכבנו להנות מיופיה של פרייבורג, אלא רק עברנו מחנות אחת לשניה. הילדים אמנם הצטיידו במלאי פליימוביל ולגו שעזר להם להעביר את השבת בדירה, אבל אני הרגשתי שביזבזנו שם את הזמן.

חזרנו לדירה שעתיים לפני כניסת שבת, והתחלנו להתארגן בלחץ להכנת אוכל לשבת. אגב, לשומרי המסורת: השבת נכנסת ויוצאת מאוד מאוחר בימי הקיץ. יום שישי הוא יום טיול מלא. ושבת ארוכה מאוד מאוד מאוד. עשו לעצמכם טובה ותתארגנו בהתאם. בשל מגבלות חימום הוחלט שבשישי בערב נאכל חם, ובמהלך השבת נסתדר עם כריכים ובשר קר (נקניקים).

שבת 28/6

מכיוון שאנחנו לא נוסעים בשבת, בנינו על מנוחה וטיול רגלי בטודומוס. לקחנו את הבוקר לאט. נמרחנו במיטות וקראנו ספרים. נהננו מלשבת במרפסת ולהביט בנוף המדהים שנשקף מהדירה.

(הנוף ממרפסת הסלון. צולם ביום חול...)

אחרי שמיצינו את המנוחה, יצאנו לטייל בטודומוס. מדובר בעיירה יפיפיה ונחמדה מאוד, גם אם קצת מנומנמת שלא בעונת התיירות. ברחוב הראשי יש חנויות מזכרות (בינהן אחת שמוכרת את התלבושות המסורתיות של היער השחור. השמלה הזולה ביותר עלתה 130 יורו). בעיירה יש גם גינת משחקים נחמדה ליד נחל, ובגינה יש מזרקה ובריכה קטנה עם ברווזים. נהננו מהפסטורליה עד שהתחיל לטפטף. בגשם שהלך והתגבר חזרנו לדירה לארוחת צהרים ולשנת צהרים.

בעקרון טודמוס נחשבת לנקודת יציאה למסלולי הליכה רבים וגם למסלולי רכיבה על אופניים. אחת המשפחות שלנה בדירה סמוכה, שכרה מבעלת הדירה אופניים לכל המשפחה, והתחילה כל יום בטיול אופניים בסביבה. החלטנו שאת שעות אחה”צ נקדיש לטיול באחד מהמסלולים שיצא מטרים ספורים מפתח הדירה שלנו אל תוך היער. מכיוון שהגשם לא הפסיק לרדת, הצטיידנו בשכמיות ובניילונים נגד גשם, וחיכינו להפוגה קלה בגשם. כשהתחלנו את הטיול היה טפטוף קל ונעים, אבל כמה דקות לאחר שהתחלנו ללכת, הגשם התחזק ונהיה שוטף. בשלב מסויים התחילו ברקים התחילו להבריק מסביבנו (אחד מהם היה כ”כ קרוב שהוא סינוור אותי בצורה מפחידה. אני מוכנה להישבע שהוא פגע מטרים ספורים ממני), ולכן החלטנו לחזור לחדר היבש.

השעה האחרונה של שבת הזכירה את השעה האחרונה בצום: כולם מסתכלים על השעון וסופרים בקוצר רוח לאחור עד לדקה שבה מותר להפעיל מכשירים חשמליים. עדיין, למרות הגשם והשבת, זה היה יום משפחתי מהנה.

יום ראשון 29/6

התעוררנו לבוקר גשום במיוחד, שלפי אפליקציית מזג האוויר של Yahoo היה כמעט על כל אתר רלבנטי ביער השחור. מכיוון ששטרסבורג הייתה היעד היחיד שבו הסבירות לגשם עמדה רק על 30%-50%, בחרנו לנסוע לשם.

כשהגענו למרכז שטרסבורג לא הצלחנו למצוא שום חניה. נסענו אחרי שלל שלטי P שהובילו אותנו לחניה בצד הרחוב ולא לחניון מסודר. בסוף נתקלנו בצועני אחד ש"שמר" לנו חניה, וסייע לבעלי בכיוון הרכב לתוך החניה ברוורס. הצלחנו להבין ממנו שביום ראשון החניה בחינם, אבל הוא מבקש 4 יורו כדי לשמור על הרכב. הוא הוסיף את הפרצוף (שעד לאותו שלב חשבתי שרק ישראלים מכירים) של משיכה העין עם האצבע והוצאת לשון. מכיוון שהתחשק לנו למצוא את הרכב בריא ושלם עם כל הציוד שלנו בפנים כשנחזור מהסיבוב בעיר, העדפנו לשלם לו דמי חסות ולא להתחכם, למרות שהיה לנו ברור שהוא גנב ורמאי.

שטרסבורג עצמה יפיפיה, אבל שיעממה את הילדים. הם התעוררו קצת לחיים כשהסתובבנו בחנויות המזכרות שליד הקתדרלה, אבל העיירה עצמה, למרות יופיה, עניינה אותם באופן מוגבל. אני מבחינתי כמעט פרצתי בבכי כשגיליתי שחנות ה-C&A הייתה סגורה בגלל יום ראשון.

אחרי טיול ארוך מאוד ברחובות שטרסבורג, החלטנו לנוח קצת בשיט. השיט היה ארוך ואיטי, ואני נרדמתי במהלכו. הבנתי שהפסדתי בדרך מבנים מרתקים (בעיקר של האיחוד האירופאי) ואת כל ההיסטוריה של שטרסבורג. גם מבחינת הילדים השיט היה ארוך מדי ולא מעניין במיוחד. אם אתם הולכים על שיט, חפשו אחד שלא נמשך שעה.

(שטרסבורג)

בשעות אחה”צ הגיע הגשם גם לשטרסבורג, והחלטנו להתקפל בחזרה לכיוון היער השחור.

ככל שהתקרבנו לדירה, ראינו שהשמים מתבהרים והגשם הכבד הפך לטפטוף. כשעברנו בעיירה טודנאו, החלטנו לנצל את מזג האוויר הסביר לעצירה במפלי טודנאו, שעליהם דילגנו ביום שבו עשינו את המגלשות. מבחינת הסדר ההגיוני של הדברים, עדיף להצמיד את הביקור במפלים לאחר הביקור במגלשות. הם מאוד סמוכים זה לזה (מספר דקות נסיעה).

ממש בכניסה למפלים יש חניה חינמית מסודרת בצד הכביש. לאחר הליכה קצרה של כ-10 דקות, הגענו למפלים. ישנן לפחות 3 נקודות תצפית על המפלים: מרפסת תצפית מוגבהת, נקודות תצפית שמוקמו על סלעים ליד המפלים ונקודת תצפית מגשר בתחתית המפלים.

בכל ההמלצות שקראתי בזמן תכנון הטיול נכתב שמפלי טריברג הם מפלים שאסור להחמיץ, בזמן שלמפלי טודנאו התייחסו כמקום שכדאי לבקר בו אם יש זמן, אבל לא חייבים. אז בעיני מפלי טודנאו מרשימים הרבבבבבה יותר ממפלי טריברג. מפלי טודנאו מתגלים אל מול הצופה במלוא גובהם בבת אחת. העוצמה שלהם (במיוחד אחרי יומיים של גשם) היא חזקה ומרשימה. התצפית עליהם קרובה יותר מהתצפית על מפלי טריברג. באתר עצמו מרגישים את עוצמת הטבע בצורה חזקה יותר מאשר במפלי טריברג הממוסחרים ומתויירים. מפלי טריברג הרגישו כמו טבע שארזו באריזת צלופן יפה. במפלי טודנאו יש רק את הטבע. בלי הרבה אריזה. בהתחשב בעובדה שמפלי טודנאו הם לגמרי בחינם, הם בהחלט עדיפים בעיני על טריברג.

(מפלי טודנאו)

יום שני 30/6

בבוקר שוב ירד גשם שוטף, ואני נאלצתי לשלוף את בנק המטרות שהכנו לימי גשם. הפור נפל על מערת הנטיפים ב-HASEL, שהייתה קרובה לטודומס. איך היה? בוא נאמר ככה: אם יורד גשם, ואין לכם שום דבר טוב אחר לעשות, לכו על זה. אם יש אופציות אחרות, דלגו.

הסיור במערה הוא כחצי שעה. כולו בגרמנית. קיבלנו דף הסבר באנגלית, אבל זה לא הספיק. אילמלא הסיור המודרך, היינו מסיימים את המערה תוך 10 דק. הנטיפים במערה לגמרי לא מרשימים, בטח לא בהשוואה למערת הנטיפים בארץ. היתרון היחיד במערה הזאת על פני מערת הנטיפים בארץ הוא שבמערה ב-HASEL יש תחושה מערתית מאוד חזקה (חלק מהדרך צריך ללכת שפופים) וצועדים ממש קרוב לנטיפים.

(גמדים מציצים בינות לנטיפים)

בשורה התחתונה, אפשר לוותר.

על מה שלא כדאי לוותר זו הדרך מטודמוס ל-HASEL על כביש L-148. זו הייתה דרך יפייפיה לנסוע בה. היער השחור במיטבו. מדובר בכביש צר שעובר בערוץ נחל עם קירות סלע ענקיים שתוחמים את הכביש מצדדיו. זו תחושה של נסיעה בנקיק נחל או בערוץ קניון. אם אתם אוהבים כבישי טבע, נסו להגיע לכביש הזה.

כשיצאנו ממערת הנטיפים ראינו שהגשם נחלש, והחלטנו להמר ולנסוע לאגם טיטזי. כשהגענו לאגם היה קר, אבל השמש זרחה. חגגנו שם בחנויות המזכרות (שהמחירים בהן אכן זולים מחנויות מזכרות אחרות), ושטנו על הנהר בסירת מנוע. הנוף היה מדהים, והילדים נהנו מהשיט.

אחרי סיור ארוך בטיטזי, נסענו לבאד פרדייז. כשהגענו למקום, התברר לנו שבימי שני המגלשות סגורות, וכך גם בריכת הגלים. מה שפתוח זו רק הבריכה. העלות עמדה על 5 יורו, אבל מבחינתנו לא היה משתלם לשלם את המחיר הזה עבור כניסה לבריכה. יתכן שבשיא עונת התיירות המקום פתוח באופן מלא גם בימי שני, אבל שווה לברר ולא להגיע לשווא.

יצאנו מאוכזבים מבאד פרדייז, עם לפחות שעתיים פנויות שאפשר לנצל לפני החזרה לדירה. מכיוון שמזג האוויר ממש השתפר, החלטנו לחזור לתכנית המקורית שתוכננה לבוקר, וללכת לטיול בערוץ ראוונה. כיוונו את ה-GPS לפי מלון בסט ווסטרן Hofgut Sternen. במקום יש חניון רחב וחינמי.

בדרך למסלול יש שעון קוקיה גדול עם דמויות שרוקדות כל שעה עגולה. בבית השעון יש חנות גדולה של מזכרות ושעוני קוקיה. יש שם גם בית מלאכה לבניית שעוני קוקיה. כשהגענו הם היו כבר לקראת סגירה, וכך גם בחנות הזכוכית הסמוכה.

(שעון הקוקיה ליד ערוץ ראוונה)

מאזור המלון יוצאים לפחות 3 מסלולים שונים. הסימון למסלול ראוונה מאוד ברור. הוא מתחיל מתחת לגשר רכבת ענק, ונכנס לעומק היער. בדרך מטפסים על גשרוני עץ והולכים לאורך הנחל.

באזור טחנת הקמח התעייפנו והחלטנו לחזור, למרות שהובטח לנו שבסוף המסלול יש בית קפה. כדי לפצות את עצמנו על אובדן הביקור בבית הקפה, התיישבנו במרפסת המלון והחלטנו להזמין קפה ועוגה. הבנים נכנסו ללובי המלון כדי לראות את משחק המונדיאל (רבע גמר או חצי גמר) ודיווחו נרגשים על התוצאה.

זה היה סיום ראוי ליום שבסופו של דבר נוצל כהלכה.

יום שלישי 1/7

הגענו ליום האחרון בטיול, ולשמחתנו הספקנו לראות את כל מה שרצינו לראות ביער השחור. לקולמר ולמפלי הריין לא הספקנו להגיע, למרות שבתכנון המקורי הייתה כוונה כזאת.

מכיוון שהביקור בפרייבורג התבזבז על קניות, החלטנו לנצל את היום האחרון לטיול לביקור חוזר בפרייבורג, והפעם לנסות להנות מהעיר בלי קדחת קניות.

כשביקרנו בפרייבורג ביום שישי, הרחוב הראשי היה שומם למדי, וכמעט שלא היו דוכני שוק. בביקור החוזר ביום שלישי, הרחוב הראשי היה עמוס באנשים, והיו מלא דוכני שוק בכיכר הקתדרלה. הדוכנים היו בעיקר של פירות וירקות ושל נקניקים ונקניקיות. אני יודעת שמרבית הישראלים מעדיפים לבקר בפרייבורג בשבת, אז אם אתם שומרי מסורת ומתבאסים שתפספסו את השוק בשבת, דעו שאפשר לבקר גם בימים אחרים (אם כי הייתי מדלגת על יום שישי וראשון).

הסתובבנו בפרייבורג חצי יום, נהננו מהמבנים היפים, מאווירת השוק ואפילו הצלחנו להכניס עוד קצת קניות).

מפרייבורג נסענו במסלול שנקרא דרך הגיהנום לכיוון באד פרדייז. המסלול נחשב לדרך יפה ומומלצת.

לשמחתנו באד פרדייז היה בפעילות מלאה כשהגענו. בעלי הכרטיס האדום יכולים להיכנס ללא תשלום. אנחנו, למרבה הצער, היינו צריכים לשלם. קיבלנו צמידים ומיהרנו להחליף לבגד ים. הילדים נעלמו תוך שניות בתוך המגלשות, ונצפו רק מדי פעם מדווחים נרגשים כמה כיף. אני נהניתי מבריכת הגלים והשגחתי על בת ה-5 שהסתפקה במגלשות שהתאימו לגילה. בעקרון, האתר מתאים לילדים שיודעים לשחות. המבחר לתינוקות או לילדים שלא יודעים לשחות מצומצם למדי. בריכת הגלים כייפית, אבל היא לבדה לא מספיקה. מבחינת הילדים שלי, האתר הזה היה הצלחה גדולה. תפס את המקום ה-2 ברשימת האתרים המוצלחים ביער השחור (מיד אחרי פארק אירופה). לכן, ההמלצה שלי היא לא לוותר על האתר הזה, ולקחת בחשבון שאפשר בכיף להקדיש לו יותר משעה וחצי (שזה זמן התמחור המינימלי באתר). מבחינתנו, זה היה סיום ראוי לטיול מוצלח.

זהו, סיימנו 8 ימי טיול נהדרים ומלאי חוויות. היער השחור הצליח לאזן בצורה נפלאה בין האהבה של בעלי ושלי לעיירות עתיקות ולנופים ובין האהבה של הילדים לאטרקציות ורכבות הרים. למרות שהיו כמה ימים דחוסים, רוב הימים התנהלנו באיטיות ולקחנו את הזמן. בכל זאת, אנחנו בחופשה. אני מניחה שמשפחה חרוצה יותר הייתה מספיקה גם יותר.

המפה שהכנתי בגוגל מאפס כשתיכננתי את הטיול