זו הפעם השלישית שלנו בפראג, אבל הפעם הגענו לכאן עם הילדים (בני 18, 16, 13, 8).
בחרנו בפראג כנקודת ההתחלה לטיול בצפון צ'כיה. בגלל האופי השונה של הטיולים, פיצלתי את תיאור הטיול לשני פוסטים נפרדים. הראשון על פראג והשני על צפון צ'כיה.
יום רביעי
נחתנו בפראג בשעות הבוקר( לאחר טיסה עם חברת UP). נעזרנו בשירותי ההסעה של Prague to go לצורך הנסיעה משדה התעופה לדירה ששכרנו בפראג. את הקשר איתם יצרנו באמצעות מספר טלפון ישראלי (פיני 052-3493324). עלות הנסיעה הייתה 25 יורו לכל המשפחה (6 אנשים). הנהג המתין לנו בזמן עם שלט ברור, והיה מאוד אדיב.
הדירה ברחוב opletalova 15 הוזמנה דרך בוקינג. זו הייתה דירה ענקית ויפיפיה (2 חדרי שינה נפרדים, סלון ענק, מטבח מאובזר ומצוייד, 3 חדרי מקלחת ו-4 חדרי שירותים וג'קוזי על הגג שלמרבה הצער לא עבד), במיקום מצויין (2 דקות הליכה מכיכר ואצלאב), אבל המזגן בחלל המרכזי בדירה היה חלש יחסית לגל החום שפקד את פראג בימים שבהם שהינו שם. בחדרי השינה היה מזגן מצויין.
מכיוון שהגענו מוקדם, והחדר עוד לא היה מוכן, השארנו את התיקים בשמירת חפצים ויצאנו לטייל בעיר העתיקה. עברנו דרך מגדל השריפה וצעדנו ברחוב Celetna לכיוון כיכר סטרומוויצקה והשעון האסטרונומי. בדרך עברנו ליד מוזיאון השעווה של Grévin, והחלטנו להכנס. גילינו שכרטיס משפחתי במוזיאון מיועד ל-2 הורים ולילד. הסתלבטנו על ההגדרה הצ'כית למשפחה, וקנינו 6 כרטיסים. המוזיאון של Grévin נחשב למומלץ מבין 2 מוזיאוני השעווה בפראג. בעלי ואני ביקרנו בעבר במוזיאון השני, של מאדם טוסו. מהשוואה בין שני המוזיאונים אני יכולה לומר שאין הרבה הבדל. שניהם מוקדשים ברובם לסלבס צ'כים (אומנים, ספורטאים ודמויות היסטוריות). ובשניהם יש תצוגה קטנה של סלבס המוכרים לתיירים שאינם צ'כים. תצוגת הסלבס של Grévin אולי גדולה יותר מהתצוגה במאדם טוסו, אבל מבחינת הבן שלי היא לקתה בחסר, מכיוון שפרדי מרקורי לא היה בה. היתרון של מוזיאון Grévin הוא באביזרים שהם מפזרים ליד חלק מהדמויות במוזיאון (כתר, פיאה, שרביט וכד'), אביזרים שמאפשרים לצלם תמונה מצחיקה עם בובת השעווה. היתרון של המוזיאון של מאדם טוסו, הוא האפשרות לקנות כרטיס משולב למוזיאון השעווה ולמוזיאון העינויים. בדיעבד, אולי הילדים היו נהנים יותר דווקא במוזיאון של מאדם טוסו.
לאחר הביקור במוזיאון, הלכנו לכיכר סטרומוויצקה. לאכזבתנו, מגדל השעון האסטרונומי היה בשיפוץ. אפשר היה לראות את השעון, אבל נראה שאי אפשר היה לטפס לתצפית מהמגדל (האמת, שאפילו לא ניסינו ברגע שראינו שכל המגדל מלא בפיגומים).
בשלב הזה העייפות (מהטיסה ומההליכה) הכריעה את הילדים והם ביקשו לחזור לדירה.
יום חמישי
הבוקר הוקדש לקניות בכיכר ואצלאב. החנות הראשונה שביקרנו בה, הייתה של Hemlys. חנות מטורפת! 3 קומות של גן עדן לילדים. מעבר לתצוגת הצעצועים המרהיבה, יש בחנות הרבה אטרקציות לילדים: קרוסלת סוסים (בתשלום), מבוך מראות (בתשלום), פינות יצירה, פסנתר ענק שאפשר לנגן עליו, מסלול בימבות, משטח להתנסות בהסעת רכב על שלט, מגלשת ענק (2 קומות) ועוד. בקומה התחתונה של החנות יש יער גשם (בתשלום). נכנסנו בלי לדעת לאן אנחנו נכנסים. מסתבר שמדובר בחוות פרפרים עם פרפרים אקזוטיים ומוזרים. בהתחלה נלחצנו (בעיקר כשאחד הפרפרים החליט להתמקם לי על המכנסיים), אבל אח"כ התלהבנו מהיופי של הפרפרים ומהקירבה אליהם. מומלץ אם אתם לא מפחדים מיצורים מעופפים.
לאחר סבב קניות בוואצלאב חזרנו לדירה לארוחת צהרים ולמנוחה.
אחר הצהרים צעדנו ברגל לגשר קארל. בדרך ראינו שלל מלכודות תיירים נפלאות: זמרי רחוב, ציירי פרופילים, ואפילו 3 נחשי ענק שאפשר היה להצטלם איתם בתשלום. אני הייתי מוכנה לשלם לילדים כפול רק כדי שיתרחקו מהנחשים.
הגשר היה מפוצץ בתיירים, אבל עדיין הצלחנו להצטלם גם ליד גשר המנעולים הסמוך וגם על הגשר עצמו.
מגשר קארל ירדנו לקיר של ג'ון לנון. לדעת הילדים זה אחד האתרים המגניבים ביותר בפראג.
מהקיר של ג'ון לנון המשכנו בצעידה לכיוון הפארק של אי קמפה. ראינו את פסלי התינוקות הזוחלים ואת פסלי הפינגווינים. התיישבנו אל מול הנהר כדי לנוח קצת מההליכה. החלטנו לחזור דרך גשר הליגיון (most legii) העובר מעל האי קמפה. מהגשר המשכנו ישר לרח' Nardoni. רצינו להיכנס למוזיאון לגו הנמצא ברחוב, אבל הוא כבר היה סגור. הצלחנו לראות את פסל הראש של פרנץ קאפקא וחזרנו מותשים לדירה.
יום שישי
היום הוקדש לפארק המים אקווה פאלאס. הפארק ממוקם מחוץ לפראג. כדי להגיע אליו נוסעים במטרו בקו C עד לתחנה Opatov, ומשם לוקחים אוטובוס מס' 328 עד לתחנה Čestlice,Kika-Aquapalace (תחנה אחת, כרבע שעה נסיעה) או את השאטל של הפארק. מכיוון שלא מצאנו את התחנה של השאטל, החלטנו לנסוע באוטובוס. הזמינות של קו 328 אינה גבוהה. הוא מגיע כל 20-30 דקות (אגב, הזמינות של השאטל היא כל שעה). כשהגיע האוטובוס הסתבר שצריך להוסיף לכרטיסי הנסיעה שקנינו במטרו 12 קרונות למבוגר ו-6 קרונות לילד. בסופו של דבר, בהתחשב בעלות כרטיסי הנסיעה לכל המשפחה, ובהתחשב בזמן ההמתנה הממושך לאוטובוס (גם בהלוך וגם בחזור), היה עדיף לנסוע לאקווה פאלס במונית.
הפארק עצמו שווה ביותר, עם מתחם מגלשות גדול (חלקן רגועות אבל חלקן אקסטרימיות ומיוחדות), מתחם בריכות (הכולל בריכת גלים, ג'קוזי, בריכת פעוטות, בריכה עם מסלולי שחיה וסתם בריכה כייפית עם בר בתוך המים), מתחם מסעדות ומתחם ספא (שאליו קונים כניסה בנפרד). מרבית המתחם מקורה, אבל אחת הבריכות (זו המקיפה את רובו של הפארק) הינה חיצונית, ויש מסביבה מיטות שיזוף.
סליחה על ההשוואה הנדושה, אבל אל מול באד פרדייז שביער השחור (יעד חובה מבחינת כל ישראלי), האקווה פאלס מנצח ובגדול. אם אתם מבקרים בפראג עם ילדים, אל תחמיצו את הבילוי בפארק!
יש אפשרות לקנות כרטיס ליום שלם או ל-3 שעות. מבחינתנו 3 שעות לגמרי הספיקו. הילדים עלו מספר פעמים על כל מגלשה שרצו. התורים היו סבירים ביותר, למרות שהפארק היה מלא באנשים.
כשחזרנו לדירה מפארק המים, התחלנו להתארגן לשבת. הילדים התקלחו ונחו (כלומר, ירו זה על זה ברובי NERF תוך כדי צרחות קרב), ואני אירגנתי את ארוחת שישי בערב.
שבת
שבתות בחו"ל לשומרי שבת הן בדר"כ כאב ראש לא קטן, במיוחד בחופשה עם הילדים. השבת יוצאת מאוד מאוחר, ועד שהיא יוצאת אין הרבה מה לעשות. דווקא השבת בפראג עברה בנעימים. התעוררנו מאוחר, ויצאנו להתפלל בבית הכנסת הירושלמי, שהיה במרחק יריקה מהדירה שלנו (דקת הליכה). אחרי תחקיר ביטחוני מעמיק שכלל שלל שאלות על השהות שלנו בצ'כיה ועל יהדות בכלל, הורשינו להיכנס לתפילה. בית הכנסת מרשים ביופיו. באופן כללי, ביקורים בבתי כנסת עתיקים בחו"ל מאוד מרגשים אותי. אני מרגישה שבביקור או בתפילה באותם בתי כנסת אני כמעט יכולה לשמוע את הקהילה האבודה שפעם חיה שם.
התפילה הייתה ארוכה מאוד, כך שבינתיים הספקתי להסתובב בתערוכה שמוצגת במקום (תערוכה שמתארת את חיי הקהילה היהודית בצ'כיה בתקופת המשטר הקומניסטי).
לאחר התפילה צעדנו לכיוון מסעדת דיניץ' שבה הזמנתי ארוחה לשבת. בדרך עברנו ברובע היהודי. אתרי הרובע היהודי היו כמובן סגורים בשל השבת, אבל ראינו מבחוץ את האלטנוישול, את בית הקברות היהודי ואת בית חברה קדישא.
הארוחה במסעדת דיניץ הייתה אכילה, וזאת המחמאה היחידה שאני יכולה לומר עליה. אני לא מבינה למה כ"כ קשה למצוא מסעדה כשרה טובה בחו"ל. בארץ יש מספיק מסעדות כשרות עם אוכל טוב ואפילו מצויין, אבל בחו"ל עוד לא נתקלתי במסעדה כשרה אחת שהייתה מוצלחת. קצת מבאס ששילמנו סכום מופקע על הארוחה הזאת, אבל לפחות הרגשנו אווירת שבת (במיוחד אם נקח בחשבון את זמירות השבת שהשולחן לידנו זימר בקול).
לאחר הארוחה חצינו את הגשר לגדה השנייה של הוולטובה. הסתובבנו קצת בלי מטרה מוגדרת, חצינו שוב את הוולטובה (בגשר אחר) וחזרנו לכיוון כיכר סטרמוויצקה. הגענו בדיוק בשעה עגולה והספקנו לראות את הדמויות בשעון יוצאות ואומרות שלום. הילדים קצת התאכזבו. לפי כמות האנשים שהצטברה מול השעון הם כנראה ציפו למופע מרשים יותר.
חזרנו לדירה עם רגלים כואבות, וקיימנו את מצוות השבת לשנ"צ כהלכתה.
בשעות הערב הלכנו לצפות בטורניר קט-סל שאופ"א אירגנה בכיכר ואצלאב. משחק הקט-סל משוחק על מגרש שגודלו חצי ממגרש כדורסל רגיל, בכל נבחרת היו 3 שחקנים, הומשחקים היו קצרצרים. הבנים הספיק לצפות ב-3 משחקי רבע גמר, בזמן שאני השתעממתי ובדקתי האם החנויות יהיו פתוחות גם במוצ"ש (התשובה הייתה: לא).
ביום ראשון בבוקר אספנו את הרכב השכור שלנו מתחנת הרכבת של פראג (שגם היא הייתה ממש מול הדירה שלנו), ויצאנו לטיול בצפון צ'כיה (תיאור הטיול בפוסט נפרד).
לפארג חזרנו רק ביום האחרון לטיול, כשחיפשנו מרכז קניות להעביר בו 4 שעות לפני הטיסה. לפי המלצת ישראלים רבים הגענו ל-Fashion arena. מדובר באאוטלט עמוס ברשתות אופנה, חלקן מאוד יקרות (טומי הילפיגר, ראלף לורן, אדידס, נייקי, קולומביה, לקוסט, ליוויס ועוד ועוד). מכיוון שאלה חנויות שאנחנו פחות מתחברים אליהן, חצינו את הכביש לקניון בשם euro-park, שם חיכתה לנו רשת C&A וגם H&M ועוד רשתות זולות יותר של בגדים, ונעלים וצעצועים. לדעתי, בבילוי עם ילדים, עדיף ללכת לקניון של יורופארק, גם בגלל המיזוג המעולה שהיה בו (בניגוד ל-fashion arena שהוא מתחם חנויות פתוח, ולא כל החנויות פינקו במזגן), גם בגלל המקדולנדס שהיה בו, וגם בגלל תמהיל החנויות.
