שוב עם הבנות בלונדון - טיול שמטרתו הופעה

 הופעה של הארי סטיילס הביאה אותי ואת הבנות שלי שוב ללונדון, אחרי שכבר טיילנו בה בינואר 2020. מכיוון שכל המטרה של הטיול הזה הייתה ההופעה, ומכיוון שכבר ראינו את כל אתרי המאסט בלונדון, החלטנו לעשות את הטיול הזה ממש קצרצר ולהתמקד בכל מה שלא הספקנו בטיול הקודם. למרבה הצער, הטיול היה קצר מדי. הייתי נהנית הרבה יותר אם היינו מוסיפות עוד יום ודוחפות עוד הופעה (או מחזמר).

המראנו ב-12/6 בטיסת איזיג'ט שיצאה באיחור של שעה. נחתנו בלוטון באזור השעה 2 וצעדנו כ-7 דקות לכיוון המלון שהזמנתי בשדה התעופה: Holiday Inn Express London Luton Airport. המלון היה סטנדרטי. המיטות לא נוחות במיוחד, החדר קטן, ארוחת הבוקר זוועתית (אבל הבנתי שזה הסטנדרט באנגליה), אבל הוא היה קרוב לשדה התעופה ונקי.

בבוקר לא הצלחתי למצוא את תחנת האוטובוס שממנה מגיעים לתחנת הרכבת של לוטון. דווקא פקיד הקבלה במלון ניסה להסביר לי, אבל היו כמה תחנות אוטובוס מסביב למלון וגוגל מאפס לא ממש עזר. בסוף, אחרי חצי שעה שבה הסתובבנו סביב עצמנו, הצלחנו לאתר את התחנה. שהייתה ממש ממש קרובה למלון (מול מלון הולידיי אין נוסף, שנראה קצת יותר טוב מההולידיי אין אקספרס שאנחנו ישנו בו). מהרגע שמצאנו את תחנת האוטובוס, הכל זרם: נסיעה של 3-4 תחנות לתחנת הרכבת Luton Airport Parkway, ומשם רכבת Thameslink ישירה לתחנת West Hampstead ומשם טיוב עד לתחנת ווטרלו שקרובה למלון שבחרתי לנו בלונדון: Park Plaza County Hall.

המלון בלונדון היה מעולה! קיבלנו חדר גדול ונקי עם מטבחון ומזגן. המיקום של המלון היה מצויין: קרוב לגשר ווסטמיניסטר ולתחנות הטיוב של ווטרלו ו-ווסטמיניסטר. החדר שלנו היה מוכן עוד לפני שעת הצ'ק-אין הרשמית וזו עוד נקודה ענקית לזכותו של המלון.

הורדנו את התיקים בחדר המלון והתחלנו רשמית את היום.

התחלנו מטיול על גשר ווסטמיניסטר. בפעם הקודמת שהיינו פה, הביג בן היה מכוסה בפיגומים ולא יכולנו להתלהב ממנו.

למרות החום הכבד, מישהו עמד על הגשר בלבוש צמרירי וניגן

לקחנו טיוב מתחנת ווסטמיניסטר אל רחוב נוטינג היל. הטיול ברחוב נוטינג היל הוא ממש לא חובה (אא"כ אתן מעריצות מושבעות של הסרט), אבל עדיין נחמד ונעים (וצבעוני) לטייל שם.

החנות מהסרט (מינוס יו גרנט)

מנוטינג היל נסענו באוטובוס קומתיים לרחוב אוקספורד, כי אחת הבנות הייתה חייבת קצת שופינג. הנסיעה באוטובוס קומתיים היא חוויה לונדונית שלא יצא לנו לחוות בטיול הקודם. החלק המגניב היה לשבת בשורה הראשונה בקומה השנייה של האוטובוס ולקלוט שאנחנו נוסעים בניגוד לכיוון התנועה. החלק הפחות מגניב היה העדר המזגן באוטובוס.

מרחוב אוקספורד חזרנו למנוחה במלון, שבמהלכה הבת הצעירה נפגשה עם חברה שמשפחתה עשתה רילוקיישן ללונדון. כששתיהן נפרדו, יצאנו לטיול בין ערביים באזור כיכר הפרלמנט ומנזר ווסטמיניסטר (שכבר היה סגור).

הביג בן מוזהב בשעת בין ערביים

כיכר הפרלמנט

מנזר ווסטמיניסטר

משם נסענו לראות את גשר מצודת לונדון (Tower Bridge) בשקיעה.

מבחינתי הספקנו לראות ביום הזה את כל מה שרציתי לראות בטיול הקודם שלנו ולא הספקנו. מבחינתי אפשר היה לבלות את יום המחר ברביצה במלון והמתנה להופעה. ואולי בדיעבד חבל שלא עשינו את זה, כי קצת נקרענו בהליכה והגענו להופעה מותשות.

התחלנו את הבוקר בנסיעה לתחנת Warwick וממנה הלכנו לאזור המכונה "ונציה הקטנה", שכונה היושבת על תעלת מים שסירות שטות בה. מקום יפיפה שמתאים לטיול רומנטי. את הבנות זה פחות עניין.

הייתי בטוחה שזה איש אמיתי, אבל מדובר בפסל של איש ש"צועד"
לכיוונו של פסל נוסף (שאינו בתמונה)

מוונציה הקטנה נסענו לגני קנזיגטון. הבנות ישבו לנוח על הדשא, ואני הסתובבתי בגנים האיטלקיים.

מסתבר שהישיבה על הכסאות האלה עולה כסף. ולא מעט.

"הגנים האיטלקיים"

הקשת של הפסל הנרי מור

צעדנו בגנים לכיוון ארמון קנזינגטון. הצעידה בחום הכבד קצת התישה אותנו, והארמון לא ממש הצדיק את המאמץ.

הארמון מאחורי הפסל

לא נכנסנו לארמון עקב קוצר זמן, כך שאין לי מושג אם ביקור בתוך הארמון היה משפר את החוויה.
נסענו לרחוב בייקר למסעדת רובאנס הכשרה, ואח"כ חזרנו למלון למנוחה קצרה מדי לפני היציאה להופעה.

מתחנת ווטרלו שליד המלון היה קו טיוב ישיר לתחנת Wembley Central שממנה נשפכנו עם כל הקהל (הנשי בעיקר) לכיוון איצטדיון וומבלי. כבר ברכבת התחתית הבנו שפיספסנו את קוד הלבוש שהורכב בעיקר מצעיפי נוצות, כובעי בוקרים ורודים ובגדים עם המון לבבות.

הולכות בעקבות הנוצות

הכניסה להופעה הייתה מאוד מסודרת. מצאנו את המקום שלנו במהירות וחיכינו לתחילת ההופעה. שעת הכניסה נקבעה ל-17:00, אבל השעה הזאת רלבנטית רק לאלה שקנו מקום בעמידה ורוצים לתפוס מקום ממש קרוב לבמה. כל השאר יכולים להגיע לקראת 19:00 ואפילו אחרי. הגענו הרבה לפני הופעת החימום הגרועה. ב-20:30 בדיוק הארי סטיילס עלה לבמה, וכל האולם (כולל הבנות שלי) צרח.

הייתה הופעה מושלמת. הארי סטיילס נתן את כל כולו, והקסים את הקהל. 

בסוף ההופעה נשארנו לשבת באולם כדי לא להתקע בעומס. אחרי כחצי שעה רמזו לנו בעדינות בריטית לעוף מהאולם. אז יצאנו החוצה, אבל העומס בכניסה לתחנת הטיוב עדיין היה מטורף. ישבנו על המדרגות מחוץ לארנה וחיכינו, אבל התור לטיוב לא זז. 

אם כבר ממתינות בחוץ, לפחות שנצלם

מכיוון שהשעה של הרכבת האחרונה התקרבה, ומכיוון שהבנו שאין לבריטים כוונה להאריך את שעות הפעולה של הרכבות, החלטנו להידחס עם כולם בתור לכיוון הטיוב. נדחפנו לרכבת צפופה מאוד ובקושי הצלחנו לנשום. רק בזכות בריטית חביבה שקנתה מאורר ידני ופינקה את כל מי שמסביבה ברוח, שרדנו את הנסיעה. הגענו למלון מחוקות מעייפות בסביבות 1 בלילה (כשההופעה נגמרה ב-23).

יש ביננו ויכוח האם היה עדיף להשאר לחכות עד שהכל יתרוקן ואז לקחת אוטובוס או שאולי היינו צריכות להשקיע במונית. בכל מקרה, אם אתן מגיעות להופעה בוומבלי ארנה, קחו בחשבון את העומס המטורף שיש ביציאה ותתארגנו על פתרון (בעיני הפתרון היעיל ביותר הוא לשריין מלון או דירה במרחק הליכה מוומבלי).

למחרת בבוקר יצאנו בסביבות 8 מהמלון בדרך חזרה ללוטון: טיוב מתחנת ווטרלו אל תחנת West Hampstead, משם רכבת THAMESLINK אל תחנת Luton Airport Parkway ומשם טראם ישירה לשדה התעופה. הדרך חזור הייתה יותר נוחה מהדרך הלוך, בעיקר בגלל שלא נזקקנו לאוטובוס מתחנת ה-THAMESLINK אל שדה התעופה.

מבחינת הוצאות: ההוצאות העיקריות שלנו היו על אוכל ותחב"צ, כיוון שלא הלכנו על אטרקציות בתשלום. ועדיין ההוצאות היו גבוהות. מסתבר שלונדון מאוד יקרה.

שילמנו בתחב"צ הן באמצעות כרטיס אויסטר (שנשאר לנו מנסיעות קודמות) והן באמצעות Google Pay אבל מבדיקת פירוט האשראי נראה שב-Google Pay גבו מאיתנו יותר מהמקסימום היומי (למרות שאמרו לי שהתשלום דרך ה-Google Pay לא עובר את המקסימום היומי). התשלום באויסטר באמת נעצר במקסימום היומי. לכן ההמלצה שלי היא, למרות הקידמה והנוחות, להמשיך לשלם באויסטר.

עשינו שופינג מינימלי, וגם הוא יצא יקר.

השטרות שהבאנו מהבית (שנשארו מהטיול של 2020) לא היו רלבנטים מכיוון שהוחלפו ויצאו מהמחזור, ולכן נאלצתי להשתמש רק באשראי. הבנתי שאפשר להחליף את השטרות בבנק הדואר בלונדון. אני החלפתי אותם (תמורת עמלה) בציינג' בשדה התעופה כשהגענו לטיסה חזור.

הטיול הזה מרגיש לי קצת מבוזבז, כי יכולנו לנצל את הזמן טוב יותר אם הייתי משקיעה בתכנון נכון ולא מנסה לזרום. הייתי צריכה לאפשר יותר זמן למנוחה ולקחת יום נוסף בלונדון. ועדיין מבחינת הבנות, ההופעה הייתה החוויה העיקרית והחשובה ביותר.

 

חופשת בנות קצרצרה וחורפית בלונדון

הדרך הכי טוב לסכם חופשה בת 3 ימים בלונדון היא להודות שב-3 ימים לא מספיקים כלום בלונדון. הרשימה של הדברים שהחמצנו ארוכה יותר מרשימת הדברים שהספקנו לראות. ההמלצה הראשונה והעיקרית שלי לכל מי ששוקלת לטוס ללונדון עם הילדים היא: אל תטוסו אם אין לכם לפחות 5 ימי טיול (נטו).

חנוך לווין כתב ש”בלונדון אנשים יותר אדיבים”, ולי לא נותר אלא להסכים איתו. הלונדונים הם מכניסי האורחים האדיבים ביותר שיצא לי לפגוש. כמה אדיבים הם? קחו דוגמה: חיפשתי את התפריט בסטארבקס, המוכר הפנה אותי לתפריט שתלוי על הקיר מאחוריו. אמרתי לו בחיוך ששכחתי את המשקפיים בחדר במלון, והוא בתגובה פשוט הוריד לי את התפריט מהקיר כדי שאוכל לקרוא בו מקרוב. בכל עיר אירופאית אחרת היו פשוט מושכים בכתף (ובצ'כיה בטח גם היו נושפים ומגלגלים עיניים).

אז אחרי ההקדמה הארוכה הנה התכלס:

בינואר טסתי ללונדון עם 2 הבנות שלי, בת 21 ובת 10. פער הגילאים אילץ כל אחת מאיתנו לוותר קצת לטובת האחרת על דברים שאנחנו נהנות לעשות. בסופו של דבר הטיול שלנו היה תערובת של חוויות שחלקן התאימו יותר וחלק פחות.

הטיסות: טסנו הלוך וחזור עם איזי ג'ט לשדה תעופה גטוויק. אם יש לכם אפשרות, טוסו לשדה תעופה קרוב יותר ללונדון (הית'רו). הנסיעה מגטוויק למרכז לונדון בלילה אורכת כשעה ורבע, אבל בגלל שלקחנו הסעת שאטל, הנסיעה התארכה לשעה וחצי. בנוסף, המתנו בשדה התעופה זמן ממושך לאנשים שנרשמו לשאטל ולקחו את הזמן ביציאה. כשנוחתים ב-00:30 בלילה, כל העיכובים האלה מתישים ומעייפים. הגענו למלון רק בסביבות 3:00 לפנות בוקר.

את הנסיעה מגטוויק למרכז לונדון עשינו עם דרך המלך. השאטל לשלושתנו על 70 פאונד. מכיוון שכל ההמתנות והסיבובים התישו אותי, בחזור העדפתי לקחת נהג אחר בשם מיכאל (בווטסאפ או בטלפון מס' 44-7805-645150). מיכאל לקח על השאטל 75 פאונד והיה מאוד מדוייק בזמנים. התקשורת עם שני הנהגים נעשית בעברית. דרך המלך שלחו נהג דובר עברית. מיכאל שלח נהג מאוד נחמד שאינו דובר עברית (אבל שם לנו גלגלצ ברדיו).

המלון: Fielding Hotel. מדובר במלון קטן (בארץ היו מגדירים אותו מלון בוטיק) שממוקם במדרחוב. כלומר, ההסעה לא מורידה בפתח המלון אלא בתחילת הרחוב, במרחק הליכה של בערך 20-30 מטרים. המיקום של המלון מעולה. ממש צמוד לקובנט גרדן ולתחנת המטרו של הקובנט גרדן. במרחק של 5 דקות הליכה מהתאטרות השונים, מאוד קרוב לרחוב אוקספורד, לסוהו לצ'ינה טאון וגם לכיכר טרפלגר. המלון נותן פתרון מצויין למשפחות שרוצות חדר אחד ל-3 או 4 אנשים במחיר סביר. לקחנו חדר עם מיטת ספה. הספה נפתחה למיטה זוגית מאוד נוחה שממש לא הרגישה כמו מיטת ספה. הסיבה למחיר הסביר היא העובדה שאין למלון מעלית ואין בו ארוחת בוקר. אם אתם מוכנים לסבול את 2 החסרונות האלה (ואת העובדה שהריהוט במלון קצת מיושן ולא מודרני), תקבלו מלון לא רע בכלל, עם צוות מקסים ויעיל, במיקום שהוא כאמור מעולה.

 

מיטת הספה והמיטה הזוגית

תחבורה ציבורית: מכיוון ששהינו רק 3 ימים בלונדון, הלכנו על כרטיס אוייסטר שהוטען ב-30 פאונד. קופאית חביבה בתחנת קובנט גרדן הסמוכה למלון שלנו עזרה לנו להנפיק את כרטיס האוייסטר ולהטעין אותו. כבר כתבתי כמה הבריטים אדיבים ונחמדים?

ילדים עד גיל 11 נוסעים בחינם בתחבורה הציבורית כשהם מלווים בהורה בעל כרטיס. יש שער שמיועד למעבר עגלות ונכים. תשתמשו בשער הזה כדי לעבור ביחד עם הילד/ה כי השער הרגיל יסגר עליכם כשאתם באמצע הניסיון לעבור בו אם לא תהיו מהירים מספיק (פאדיחה, מניסיון).

כדי לדעת איך להגיע ממקום למקום נעזרנו בגוגל מאפס. אמנם הורדתי אפליקציה נוספת (city mapper) שהמליצו עליה כיעילה לתחבורה הציבורית בלונדון, אבל בפועל הגוגל מאפס היה כל כך מדוייק ויעיל שלא היה צורך בשום אפליקציה אחרת. היתרון הגדול של הגוגל מאפס מבחינתי הייתה העובדה שיכולתי לנווט ישירות לאתרים ואטרקציות שסימנתי על מפה שהכנתי בבית מראש מבלי שהייתי צריכה להקליד כתובות או שמות אתרים.

הצגות: הזמנתי מראש כרטיסים למחזמר “מלך האריות” כדי להיות בטוחה שיהיו לנו כרטיסים במיקום טוב. בחרתי מקומות במרכז שורה F שנמצאת ב-Royal Circle (היציע הראשון). התלבטתי האם להזמין מקומות באחת השורות האחרונות ב-Stalls (באולם), ובסוף הלכתי על היציע. זו הייתה בחירה טובה, מכיוון שהשיפוע בין השורות ביציע טוב יותר מהשיפוע באולם, דבר שאיפשר לבת ה-10 לראות מצויין בלי שיסתירו לה. בנוסף, יש אפשרות לקחת בכניסה לאולם כרית (cushion) שמגביה את המושב.

ההצגה עצמה הייתה נהדרת. שלושתנו מאוד נהננו ממנה. השירים והסיפור מוכרים מהסרט, אבל העיבוד לבמה מיוחד ומעורר התפעלות.





אחרי שיצאנו נלהבות ממלך האריות החלטנו לנסות לקנות כרטיסים באופן ספונטני להצגה אחרת, ואכן בערב שלמחרת נגשנו כשעה לפני תחילת ההצגה לקופה של המחזמר Juliet & (בתאטרון Shaftesbury) ומצאנו כרטיסים מצויינים (שוב בשורה F ביציע...) שעלו לי שלושתם כמו שעלה לי כרטיס אחד מוזמן מראש למלך האריות.

המחזמר מתחיל מהנקודה שבה מסתיים המחזה רומיאו ויוליה. אשתו של שייקספיר כועסת על בעלה שהחליט להרוג את יוליה, ומבקשת ממנו לכתוב את הסוף מחדש, רק שהפעם יוליה בוחרת שלא להתאבד ביחד עם רומיאו, אלא יוצאת לפריז לחפש את עצמה, כשהיא מלווה בחברה טובה וחבר בעל זהות מגדית לא ברורה. אני יודעת שהתקציר הזה לא נשמע משהו, אבל מדובר במחזמר מצחיק, צבעוני, מטורלל (בקטע טוב) עם טקסט שנון ומוזיקה מעולה. לכל אורכו של המחזמר משובצים שירים מעולים משנות ה-90, וקשה לשבת על המקום בלי לזוז ולרקוד. גם בגלל התכנים ובעיקר בגלל האנגלית המהירה שבה מדברים השחקנים, המחזמר פחות התאים לבת ה-10 (וקצת שיעמם אותה). אם יש לכם מתבגרים (14+) ששולטים היטב באנגלית, המחזמר הזה מומלץ מאוד!



מה כן הספקנו לראות ולעשות בלונדון?

ביום הראשון לטיול התעוררנו מאוד עייפות מלילה כמעט נטול שינה. החלטתי בכוונה לטייל קרוב למלון, כדי שנוכל לחתוך למנוחה כשנתעייף.

הלכנו ברגל לכיכר טרפלגר וממנה לכיכר לאסיטר שבסמוך אליה נמצאות החנויות של לגו ושל M&M (זו מול זו).

החנות של לגו כוללת 2 קומות של פסלי לגו לונדונים (אה, וגם ערכות לגו למי שהגיע לחנות כדי לקנות ולא כדי לצלם).




החנות של M&M כוללת 4 קומות שמוקדשות כולן לסוכריות הצבעוניות ולאקססוריז הנילווים.

...



מכיכר לאסיטר הלכנו לצ'יינה טאון. רצינו לעשות הפסקת אוכל קצרה ב-Bubblewrap Waffle, אבל מסתבר שבחורף שעות הפתיחה של המקום הן בלתי אפשריות. על השלט היה כתוב שהם נסגרים בשעה 12, אנחנו הגענו רבע שעה לפני וכבר היה סגור. אז אחרי שהתלהבנו מהשער של צ'יינה טאון, הבטן המקרקרת שלנו שלחה אותנו ליעד הבא: Rainforest Cafe שהיה זכור לי מארה”ב כמקום מאוד נחמד לילדים. התפאורה והאווירה במקום באמת מאוד נחמדים ומיוחדים, אבל מי שמגיע רק לקפה ועוגה יושב על כסאות בר לא נוחים (לא נתנו לנו להיכנס לאזור המסעדה עם השולחנות והכיסאות הנורמלים), ומקבל לאכול עוגות לא טעימות. לא יודעת איך אפשר להרוס בראוניס, אבל עובדה שהם הצליחו. גם השוקו שלהם היה לא מוצלח. אבל היי, יש לנו תמונה עם פיל.



היעד הבא שלנו הוא חנות הצעצועים המליס שברחוב ריג'נט. רחוב ריג'נט פינק אותנו עם שאריות הקישוטים שנתלו בו לכבוד חג המולד והשנה החדשה. שאר המקומות בלונדון כבר פשטו את הקישוטים והאורות הצבעוניים.

המליס היא חנות צעצועים עליזה בת 5 קומות. בניגוד לחנות שבפראג, בזו של לונדון אין אטרקציות נחמדות שאפשר לשחק איתן אלא רק מדפים עמוסי צעצועים וצוות מאוד נחמד ששמח להדגים חלק מהמוצרים. אם אתם רוצים להימנע מרכישות מיותרות, עשו לעצמכם טובה ואל תכנסו לפה. קשה מאוד לצאת מהחנות בלי לקנות משהו.

מהמליס הלכנו ל-Seven Dials, כיכר שממנה יוצאים 7 רחובות. אחד מהרחובות האלה הוא Neal's Yard, סימטה תיירותית מקסימה שמלאה במסעדות. אחת המסעדות בסמטה היא מסעדה טבעונית, אבל הבנות שלי לא מצאו בתפריט שום דבר שעניין אותן. באופן כללי, הסימטה עצמה פחות דיברה אליהן. לא בטוחה שהייתי מסמנת את המקום הזה כ-MUST בטיול עם ילדים.

...

לאחר ארוחת צהרים מאוחרת (ב-Vapiano) הלכנו לנוח קצת במלון.
בערב יצאתי עם בת ה-10 לסיבוב קצרצר בשוק קובנט גרדן. נהנו מהאווירה ומהחנויות שמכרו שטויות.



זאת בעיני החנות הכי שווה בשוק, למרות שעד עכשיו אני לא מצליחה להיזכר מה היה הסיפור של המומינים

ביום השני לטיול קמנו בכוחות מחודשים. הזמנתי לנו מראש כרטיסים למוזיאון מאדם טוסו לשעה 10:00. בדיעבד יכולנו להגיע גם בלי כרטיסים מוזמנים מראש. בעונה הזאת לא היה שום תור בכניסה. ובכלל היה מאוד נעים להסתובב במוזיאון ללא עומס וצפיפות.

ראיתי שהדעות חלוקות לגבי המוזיאון עצמו. את מי שלא אוהב מוזיאוני שעווה, אין לי מה לשכנע. אבל למי שאוהב מוזיאוני שעווה, המוזיאון הזה בהחלט מומלץ. הוא גדול ומכיל את המיטב. בילינו שם למעלה משעתיים כשאנחנו רצות מדמות לדמות ומצטלמות עם כולם.

...

אני עם כמה חברים

ממדאם טוסו הלכנו לריג'נטס פארק הסמוך, שאפילו בחורף היה מקסים וירוק. בפארק יש גן יפני קטן ויפיפה ואת גן הוורדים של המלכה מרי. המקום מהווה הפוגה מאוד נעימה ושלווה מהמולת העיר. מאוד נהננו לעבור בין ערוגות הוורדים ולגלות את השמות היצרתיים שנתנו לכן זן וזן. מודה שלא ידעתי שיש כל כך הרבה זני ורדים. גם הופתעתי לראות שלמרות החורף הם הצליחו לגרום לכך שלפחות שיח ורדים אחד בכל ערוגה היה עם פרח.


...





יצאנו מריג'נטס פארק לכיוון רחוב בייקר. בדרך עברנו ליד הבית של שרלוק הולמס. מכיוון שהבנות היו רעבות ואני הייתי היחידה שהבית הזה עניין אותה, דילגנו עליו וצעדנו ישר לרובנס, המסעדה הבשרית הכשרה היחידה במרכז לונדון. המסעדה ממגישה כריכי בשר, המבורגרים ושווארמה. התמחור סביר (יחסית ללונדון ויחסית למסעדה כשרה). כל מה שאנחנו טעמנו היה מצויין (חוץ מהמלפפונים החמוצים, שהם התעקשו להכין אותם עם חומץ. לכו תבינו...).



הגשם קצת פיזר את עומס האנשים שעמדו ליד הדלת, וככה הצלחתי לצלם את בית שרלוק הולמס מהצד השני של הכביש

שבעות ומאושרות נסענו מרחוב בייקר אל רחוב אוקספורד לעשות קצת קניות. את חווית הקניות אפשר לתמצת ב-2 מילים: הכל יקר.

חזרנו למלון להניח את השקיות, והלכנו ברגל לתאטרון Lyceum למחזמר מלך האריות (שעליו כתבתי למעלה).

היום השלישי והאחרון לטיול הגיע, והתחלנו לקלוט עד כמה אין סיכוי שנספיק את כל מה שתכננו ורצינו לעשות ולראות. לכן החלטנו להתחיל את הבוקר בקלאסיקה מחייבת: חילופי המשמרות בארמון בקינגהם. מכיוון שלא היה סיכוי שנקום מוקדם ונתפוס מקום על הגדר שעה לפני, הסתפקנו בעמידה לאורך רחוב המאל (the Mall) בהמתנה למעבר המשמר הרכוב על הסוסים. כמובן שכשהמשמר עבר, אני הסתבכתי עם המצלמה ולא הצלחתי להסריט כלום. הלכנו אחרי המשמר הרכוב עד לאזור אנדרטת ויקטוריה, ושם לא ממש היה לנו מושג מה אנחנו אמורות לראות. הנחנו שזה לא שלל תיירים מכל העולם (מה שבפועל ראינו), ולכן חתכנו לפארק סנט ג'יימס הסמוך. אח”כ הבנו שהפסדנו קצת אקשן ועוד חיילים על סוסים. לא נורא, הבנו את הרעיון.

הצלחתי לצלם משהו…

הקסם העיקרי של פארק סנט ג'יימס אלו הסנאים שמסתובבים בחופשיות בין המטיילים (וגם הברווזים שנראה שנלקחו הישר מהסדרה נילס הולגרסון). אולי בקיץ הפארק הזה יפיפה, אבל בחורף הוא היה בעיני פחות מרשים מפארק ריג'נטס שראינו אתמול.

…...

המפקדת אקה וסנאי חמוד

מבט מכיוון הפארק האפרפר אל ארמון בקינגהם

יצאנו מהפארק לכיוון רחבת משמר הסוסים, בית ראש הממשלה הסמוך (רח' דאונינג 10) ומוזיאון צ'רצ'יל וחדרי המלחמה. הלכנו לאורך רחוב Great George לכיוון Westminster Bridge. בדרך עברנו ליד הביג בן העטוף.

רואים את הביג בן מסתתר מאחורי כל הפיגומים? לא? יופי, כי גם אני לא ראיתי אותו

גשר ווסטמינסטר הוא נקודת תצפית נהדרת על הלונדון איי והתמזה.

אחרי יומיים אפורים וגשם בבוקר, פתאום יצאה השמש

כשיורדים מגשר ווסטמיניסטר אל הלונדון איי יש משחקיה עם משחקי וידאו ושאר אטרקציות לא מעניינות. האטרקטיביות העיקרית של המשחקיה הזאת היא העובדה שיש בה שירותים חינמים ויש בה גם כורסאות נוחות לישיבה. ניצלנו את המקום המחומם והנעים למנוחה נדרשת.

לא עלינו ללונדון איי מכיוון שהוא היה סגור בדיוק בשבוע שבו היינו בלונדון. לא נורא. ממילא התלבטנו אם לעלות עליו או לא. בהחלטה של רגע בחרנו להיכנס לדנג'ן. הבנות קצת היו ספקניות, אבל זרמו יחד עם חיבתי העזה למרתפי אימה. בפועל שתיהן מאוד נהנו, גם זו שדובר אנגלית מצויינת (ואף נבחרה ע”י אחד השחקנים בדנג'ן לתפקיד המענה הראשי של המלך) וגם זו שבקושי יודעת מילה באנגלית (תירגמתי לה ככל יכולתי, אבל היא צחקה עם כולם גם כשלא הספקתי לתרגם). המקום נותן תמורה ראויה למחיר (אגב, קיבלנו הנחה במחיר הכרטיס לאחר שהראנו שביקרנו ביום האתמול במאדם טוסו). בסוף הסיור הארוך בדנג'ן יש רכבת אימים חביבה שבת ה-10 לא הורשתה להיכנס אליה כי הייתה נמוכה מ-1.50 מ'. למרות האכזבה הקלה, היא עדיין מאוד נהנתה מהמקום.

מהדנג'ן היינו צריכים לרוץ במהירות לכיוון הסקי גרדן, מכיוון שהזמנתי כרטיסים לשעה 15:30. זו אחת הסיבות שאני לא אוהבת להזמין כרטיסים מראש לאטרקציות. זה גורם ליכולת אפסית של סופנטניות ומכניס מימד של לחץ לטיול.
בכל מקרה, הסקיי גרדן הופיעה כאטרקציה מומלצת עד מומלצת מאוד בכל אתר או בלוג שקראתי לפני הטיול שלנו. ההמלצה הגורפת הייתה להזמין כרטיסים לשעת השקיעה, וכך עשיתי. התצפית אכן מהממת, אבל כדאי לבדוק מול הילדים שלכם עד כמה הם בעניין של תצפיות. שלי מיצו את העניין תוך בערך 5 דקות. לא בטוחה שהיה שווה לטרוח ולהתאמץ בשביל זה. התצפית עצמה נעשית ממרפסת (די קפואה בינואר) עמוסת אנשים ובעלת זכוכיות מוגבהות. המשמעות היא שכל התמונות נעשות דרך זכוכית (אא”כ אתם מאוד מאוד מאוד גבוהים או מוכשרים בתפעול מוט סלפי). לא רוצה להרוס לאף אחד את הפאן, אבל באמת שמבחינתנו זה היה מקום מיותר, למרות התמונות המהממות.

השקעתי כל כך הרבה כדי להגיע לכאן, אז לא אשים תמונה בבלוג?

יצאנו מהסקיי גרדן מעולפות ברעב. מכיוון שזה היה יום ההולדת שלי, החלטתי להתפנק במסעדת שף. כשרה. כן, כן, מסתבר שיש אחת כזו בלונדון: מסעדת טיש. המסעדה ממוקמת קרוב לשכונת המפסטד, במרחק של כ-20 דקות נסיעה ברכבת התחתית מרחוב אוקספורד. התמחור יקר למדי, כראוי למסעדת שף. והשירות הוא עם המון טקס (הניחו לי את המפית על הברכיים. איזו אבירות...). יש גם תפריט ילדים, אבל בעיני המסעדה מתאימה יותר לזוג רומנטי ופחות למשפחות.

כשסיימנו לאכול כבר היה חשוך ומאוחר. הבנו בצער שמה שלא הספקנו עד עכשיו כבר לא נספיק במעט הזמן שעוד נשאר לנו בלונדון. החלטנו לנסות את מזלנו בתיאטרון Shaftesbury ולראות אם נשארו כרטיסים למחזמר Juliet &, ואכן נשארו כרטיסים במחיר ממש טוב ובמקומות לא רעים בכלל. זה היה אקורד סיום עליז ומוצלח מאוד לטיול שלנו בלונדון.

לא יודעת לגבי הבנות שלי, אבל אני מאוד נהניתי מלונדון ונשבעתי לחזור אליה מתישהו שוב כדי להשלים את כל מה שפספסתי. כמו שכתבתי בתחילת הפוסט: 3 ימים זה ממש לא מספיק בשביל לראות משהו בלונדון.