לונדון - פעם השלישית גלידה...

ואללה לא יודעת אם לונדון מצדיקה ביקור שלישי תוך חמש שנים, אבל באמצע אוגוסט 2025 שוב מצאתי את עצמי בלונדון עם בעלי ועם בת ה-16 לסופ"ש ארוך (רביעי עד ראשון). 

בעלי, שלא ביקר בלונדון כבר 30 שנה, רצה לבקר בכל אתרי ה"חובה" שכל תייר מכיר. אז ניסינו לשלב סיור מהיר באתרי החובה ביחד עם עוד כמה אתרים שלא הספקתי לראות בשני הביקורים הקודמים שלי בעיר.

סוף אוגוסט הוא לא זמן אידיאלי לבקר בלונדון. מזג האוויר אולי מושלם, אבל העיר מלאה בתיירים. הייתי כותבת "מפוצצת" אבל בהתחשב במוצאם של מרבית התיירים, זו כנראה לא בחירת מילים נכונה.

מדגם מייצג של תיירים ליד ארמון בקינגהם

למרות ההמלצה שלא ללון באזור גשר ווסטמיניסטר (בשל ההפגנות נגד ישראל), החלטנו בכל זאת לחזור למלון שהיינו בו בפעם הקודמת: Park Plaza County Hall, מכיוון שהוא היה מאוד נוח ללינה של 3 אנשים וממוקם ממש קרוב לתחנת טיוב גדולה (ווטרלו). הפעם השהות במלון הייתה פחות מוצלחת עבורנו, בעיקר בשל העובדה שהחדר לא נוקה בזמן וגם לא הכיל שולחן נורמלי שאפשר לאכול עליו.

יום רביעי

יצאנו מהמלון לכיוון גשר ווסטמיניסטר והביג-בן. הגשר היה עמוס בתיירים ובריקשות צבעוניות שרק מחכות לפראייר התורן.

הריקשה שזכתה בתואר "היפה ביותר"

בין המוני האנשים, הצלחנו בכל זאת לצלם תמונות מוצלחות של הלונדון איי ושל הביג בן.

המשכנו את הטיול הרגלי שלנו לכיוון ווסטמיניסטר אבי. לא נכנסו אל הכנסיה בגלל התור הארוך בכניסה.

משם צעדנו עד לארמוןו בקינגהם. הג'ימיני התעקש שיש שם חילופי משמרות בשעה 13:00, אז חיכינו בסבלנות רק כדי לגלות שהג'ימיני הוא כלי לא אמין לתכנון טיולים. אבל בינתיים יצא לנו לראות שומר אומלל שצעד מצד אחד של השער לצד השני ללא שום תכלית, ויצא לנו גם לראות חבורת קשישים שזכתה לטיול על קלנועית בשטח הארמון ונופפה לנו לשלום בממלכתיות המתבקשת.

העבודה הכי מבאסת בעולם

מכאן בת ה-16 הובילה אותנו למוזיאון להיסטוריה של הטבע (Natural History Museum) שם היא הזמינה לנו תור לכניסה. פספסנו את המוזיאון הזה בשני הביקורים הקודמים ומאוד רציתי לבקר שם.

הכניסה עברה בצורה חלקה ונטולת המתנה, הודות להזמנה מראש. הכניסה חינמית, אבל אם לא הזמנתם מראש, תצטרכו להמתין בחוץ ולהיכנס לפי מקום פנוי.

המוזיאון עצמו כולל חדרים רבים המוקדשים לכל תחום שרק אפשר לחשוב עליו בזאולוגיה, פלנתולוגיה, ביולוגיה ועוד כמה מילים מפוצצות עם "לוגיה" בסוף. אנחנו גילינו עניין בעיקר בפוחלצים ובשלדים, ואותם מיצינו כבר בכניסה. אפשר לבלות במוזיאון שעות על גבי שעות בצפייה בכל המיצגים. אנחנו הסתפקנו בשעה וקצת.

גם פה היה עמוס

יצאנו מהמוזיאון רעבים והחלטנו לנסוע ל-reubens הכשרה בביקר סטריט. לצערנו, הגענו לשם רק כדי לגלות שהמסעדה סגורה. בכללי, לא הלך לנו עם מסעדות כשרות בטיול הזה. או שהן היו סגורות או שהן היו ממש ממש רחוקות. למרבה המזל, ממש ליד המלון היה סופרמרקט של M&S Food, שבו קנינו מלא סלטים ומנות צמחוניות אחרות.

מהביקור בביקר סטריט הרווחנו תמונה עם הפסל של שרלוק הולמס וביקור בריג'נטס פארק הסמוך.

כבר הייתי בריג'נטס פארק בעבר, אבל זה היה בחורף, כשחלק מהעצים היו עירומים והוורדים בגני הוורדים של המלכה מרי היו רדומים וללא פריחה. בביקור הפעם נהננו מפריחה מלאה ומהמון ירוק, אבל גם מבני דודים שעושים פיקניק על הדשא עם מוזיקה קולנית. היה חסר רק מנגל כדי לקבל את מלוא החוויה המזרח תיכונית.

אבל הוורדים לגמרי שווים את זה

יום חמישי

מכיוון שאני ובעלי ניחנו בשעון ביולוגי שמכוון לימי עבודה, התעוררנו בזמן שבת ה-16 עוד נמה. כדי לא להפריע לה, החלטנו לצאת לטיול זוגי בקרבת המלון. בחרנו לצעוד לאורך הגדה הדרומית של התמזה (South Bank) מהלונדון איי ועד לגשר המצודה (Tower Bridge).
אזור הגדה הדרומית מאוד התפתח מאז הפעם האחרונה שטיילתי בו. נוספו לו בנייני משרדים ומקומות בילוי, אבל גם דוכני אוכל ומזכרות (בעיקר בסוף השבוע). ההליכה בשעות הבוקר המוקדמות (יחסית, כן? יצאנו מהמלון בסביבות 8:30 וחזרנו בסביבות 10:00. זה לא שקמנו ב-4 לפנות בוקר) איפשרה לנו להנות גם ממזג אוויר קריר אבל בעיקר משקט והעדר צפיפות. אלה היו השעות שבהן הכי נהננו מלונדון.

מוזיאון העינויים

ולצידו ההמלצה המלבבת הזו

המצודה מרחוק

עד שחזרנו לחדר המלון עם ארוחת בוקר, בת ה-16 כבר התעוררה וקבעה שהיעד הראשון שלנו להיום (הראשון מבחינתה...) הוא שוק פורטבלו בנוטנינג היל.
עלינו על הטיוב, התווכחנו באיזו תחנה לרדת, אבל בסוף הגענו.
השוק והרחוב היו עמוסים בהרבה ממה שזכרתי, אבל מצד שני, נוספו דוכני קניות ומזכרות כך שהיה הרבה יותר מה לראות ולקנות.

עמוס...

אבל פוטוגני

מכיוון שכבר היינו בשוונג של נסיעות, החלטנו להרחיק על לגריניץ'. זה יעד שלא יצא לנו לבקר בו בביקורים הקודמים בלונדון, וממש ממש התחשק לי לעמוד על קו גריניץ'. כל אחד והתחביבים שלו. אל תשפטו.

ההגעה בתחב"צ הייתה יחסית פשוטה. חצינו את הפארק הגדול לכיוון מצפה הכוכבים. הגבעה שעליה המצפה מספקת תצפית נהדרת על האזור.

בית המלכה בגריניץ' (שמשמש כמוזיאון הימי הלאומי)

למרבה הצער, הכניסה למצפה הכוכבים עלתה כסף (ודי הרבה). מכיוון שהמקום עניין בעיקר אותי, בזמן שבעלי ובת ה-16 גילו יותר עניין בבית הקפה הסמוך, התפצלנו, ונכנסתי למצפה לבד.

הכניסה למצפה

מצפה הכוכבים

האם זה היה שווה את זה? בכנות, לא. המוזיאון עצמו משעמם מאוד. ונכון שאני לא טיפוס של מוזיאונים ושרובם משעממים אותי, אבל יש דרך להציג את הדברים בצורה קצת יותר מעניינת מאיך שהם הוצגו שם. סך הכול ההיסטוריה של קריאת וכתיבת מפות יכולה להיות קצת יותר מעניינת מלעבור ולראות אוספים על גבי אוספים של מכשירי מדידת מרחק וזמן. אבל יאללה, לא באתי בשביל להשכיל אלא באתי בשביל להצטלם על קו האפס.

ואני לגמרי לא היחידה שבאה להצטלם על הקו

כולם הצטלמו על הקו באותה תנוחה בדיוק

מכיוון שלא היה אף אחד שיצלם אותי, זאת התמונה המוצלחת ביותר שהצלחתי להוציא

כשיצאתי מהמצפה עדכנתי את הנוטשים שהם לגמרי לגמרי הפסידו, ואז הצטרפתי אליהם בבית הקפה.

אחרי סשן תמונות נוסף בתצפית, ירדנו מהגבעה וטיילנו בגריניץ עצמה לכיוון הספינה קאטי סארק, שמתפקדת גם היא כמוזיאון.

בכניסה למוזיאון הימי הלאומי שבתוך פארק גריניץ'

הקאטי סארק

סימטה בגריניץ'

אחרי גריניץ', אני סיימתי מבחינתי את היום. אבל בת ה-16 רק התחילה אותו. אז אחרי מנוחה קלה במלון, היא ובעלי יצאו לחפש איזו חנות קוסמטיקה קוריאנית באזור רחוב אוקספורד בזמן שאני נכנסתי עם ספר למיטה.

החנות הקוריאנית

ואם כבר קוריאה, אז למה לא צ'יינה טאון

אין לי מושג איזו חנות זו. אולי אבקת חלבון?

לונדון בלילה. מראה שלא זכיתי לראות.

יום שישי

גם הבוקר קמנו בשעה 8:00 לפנות בוקר ויצאנו לטיול זוגי. היינו צריכים לסמן וי על כמה אתרי "חובה" שבעלי רצה לראות.

התחלנו מכיכר טרפלגר, שהיה נראה שהיא בשיפוצים (אולי הם מנסים לתקן את נזקי ההפגנות ש"שוחרי השלום" גרמו?). 

משם לכיכר ה-seven dials בעלת שבעת הנתיבים, ואז לניל'ס יארד.

בדרך ראינו את המשרד של בריאן אפשטיין, המנהל המיתולוגי של הביטלס

ניל'ס יארד

סגרנו את הליכת הבוקר שלנו בקובנט גרדן, שרק התחיל להתעורר.

בדרך מהטיוב למלון חצינו (בפעם האלף) את גשר ווסטמיניסטר, אבל בגלל שהוא היה פחות עמוס, הקדשנו לו קצת יותר תשומת לב, וגילינו שבתחתית הגשר (לא בצד של הלונדון איי והדנג'ן אלא בצד השני) יש אנדרטה לזכר קורבנות הקורונה.

על כל לב כזה רשום שם של אדם שמת במגיפה

על כל אחד מהלוחות נרשם מספר המתים הכולל

 אחרי ארוחת בוקר (צהריים?) במלון, אפשר סופסוף להתחיל את היום.

נסענו עם הטיוב למצודת לונדון. הייתה לנו תקווה קלושה שלא יהיה שם תור מטורף לכניסה. אבל היה תור מטורף אז כמו מקומות אחרים שביקרנו בהם, הסתפקנו בלצלם את המבנה מבחוץ וויתרנו על התענוג של לראות את המקום מבפנים.

מהמצודה הלכנו קצת לאורך הגדה הצפונית של התמזה, עד שהגענו לתחנת טיוב שתוביל אותנו אל היעד הבא: שוק קמדן. היעד הזה נבחר משתי סיבות: 1. עדיין לא הייתי שם. 2. (והעיקרית) יש שם שווארמה כשרה.

שוק קמדן נראה יותר תוסס ויותר צעיר משוק פורטבלו, אבל גם בו יש בעיקר דוכני אוכל ודוכני מזכרות מאוד יקרים. 

אחרי שנהננו מהאווירה ומהצפיפות, ניווטנו אל השווארמה (בשם MAZAL) רק כדי לגלות שהמקום סגור ביום שישי.

 

אחרי אנטי-קליימקס מבאס כזה הגיע הזמן לחזור למלון לפגוש את הבחור הצדיק שממנו הזמנתי קייטרינג כשר לשבת. לצערי, אני לא זוכרת את שם הקייטרינג, אבל מכיוון שהאוכל ממילא לא היה מוצלח והיה די יקר, אני לא חושבת שאני גוזלת מידע יקר ערך מקוראי הפוסט הזה. בכל מקרה, קל מאוד למצוא בלונדון קייטרינג כשר שעושה משלוח למלון (או לדירה).

שבת

גם בשבת השכמנו בעלי ואני לפני בת ה-16, ושוב יצאנו להליכה לאורך הגדה הדרומית של התמזה. בשבת בבוקר כל האזור שבין הלונדון איי לבין התאטרון המלכותי הלאומי מתמלא באומני רחוב ובעגלות אוכל. האווירה שם מאוד נעימה וכייפית לצעידה.
חזרנו להפסקת צהריים (שכללה בעיקר ניסיונות לא להחנק מהשניצלים של הקייטרינג), ואז הלכנו ברגל (הליכה ארוכה!) למוזיאון הבריטי (The British Museum).
ניצלנו את העובדה שהכניסה למוזיאון היא בחינם (עם הרשמה מראש) כדי לבקר שם בשבת.
המוזיאון עצמו ענק (ולא ממוזג). היו תערוכות שיותר עניינו אותנו (כמו זו של מוצגים מיבשת אמריקה ומוצגים מסין ומהודו) והיו תערוכות שפחות עניינו אותנו (קצת מיצינו את גזל העתיקות ממצרים ומסופטמיה). הסתובבנו במוזיאון עד שכבר לא הרגשנו את הרגלים, ואז חזרנו (שוב ברגל) למלון למקלחת ושנ"צ. 

באופן כללי אני לא אוהבת שבתות בחו"ל, למרות שבסך הכול מצאנו מה לעשות בלונדון, ולא השתעממנו. בדיעבד, חבל שלא לקחנו דירה במקום מלון. זה היה יכול להיות הרבה יותר נוח מבחינת מזון (בהתחשב בעובדה שכל התוכניות שלנו לאכול במסעדות כשרות קרסו). 

בכל מקרה, הטיול ללונדון היה רק הסיפתח לטיול האמיתי: שייט מסביב לאי הבריטי. בדיעבד, אפשר היה לוותר על לונדון ולהגיע ישירות לסאות'האמפטון (שממנה יצא השייט). העיר בסוף אוגוסט הייתה חמה ועמוסה, ופחות נהניתי מהטיול הזה.