זה היה טיול של אילוצים. ברגע האחרון החלטנו לצאת לחופשה בקרואטיה בבית מלון שהוכשר לפסח, ומכאן נגזר טיול “כוכב” כשבית המלון הוא נקודת הלינה שאליה חוזרים בסוף כל יום, זאת למרות שהמלון היה ממוקם במיקום מאוד לא אידיאלי לטיול כוכב בקרואטיה או סלובניה. הטיסות הוזמנו ברגע האחרון לבלגרד (סרביה), מכיוון שרק לשם מצאנו טיסות בתאריכים שרצינו ובמחירים שפויים. הרכב היה לא נח להפליא, מכיוון שעד שנזכרנו להזמין רכב גדול, זה היה הרכב היחיד שנותר.
נסענו בהרכב משפחתי נדיר מבחינתנו של הורים פלוס 4 ילדים (19, 17, 14 ו-9), ויצאנו מנקודת הנחה שיתכן שזאת הזדמנות אחרונה שלנו לטייל בהרכב משפחתי מלא.
יצאנו מנתב”ג באחד הימים היותר עמוסים בשנה (יום לפני ערב פסח), והתורים היו צפויים ומתישים. טיסת ישראייר לבלגרד יצאה באיחור של שעה, ואנחנו נחשבים לבני מזל, מכיוון שהבנו מישראלים אחרים שהיו טיסות שהתעכבו ב-5 שעות ויותר.
היציאה משדה התעופה בבלגרד הייתה מהירה. זה שדה תעופה קטן ויעיל. מצאנו בקלות את דוכן יורופקאר, ולאחר שחתמנו על המון טפסים וגם הבהרנו שאין לנו כוונה לנסוע לקוסבו או לאלבניה, הובלנו לרכב ששכרנו (מרצדס ויטו ידנית, 9 מקומות. רכב מסורבל ולא נעים לנהיגה, אבל עם מספיק מקום בתא המטען).
הפעלנו את הוויז (שפעל מצויין לאורך כל הטיול) וכיוונו אל המלון: Hotel Trakošćan המלון יושב מול טירה יפיפיה מימי הביניים, ובלב שמורת טבע הכוללת מסלול הליכה מסביב לאגם מלאכותי שבנו בעלי הטירה. זה מיקום מושלם לחופשה זוגית שמטרתה מנוחה וספא. מיקום פחות מוצלח לחופשה משפחתית פעילה. המלון נמצא על גבול קרואטיה סלובניה, אבל במרחק של לפחות שעתיים וחצי נסיעה מכל אטרקציה תיירותית בסלובניה ו/או בקרואטיה.
וזו נקודת הבדיעבד הראשונה: בדיעבד המיקום האידאלי לטיול בסלובניה הוא באזור אגם בלד, ואילו טיול בקרואטיה עדיף לעשות כטיול מתגלגל ולא כטיול כוכב. עם זאת, טרקוסצ'ן יכולה להוות נקודת עצירה מצויינת לנסיעה הארוכה ממפלי פליטביצה אל אגם בלד.
טירת טרקוסצ'ן
הנסיעה מבלגרד למלון ארכה למעלה מ-4 שעות, וזו נקודת הבדיעבד השנייה: בדיעבד אולי היה עדיף לשלם עוד קצת, ולנחות במקום קרוב יותר למלון. בכל מקרה, בלגרד היא ממש לא יעד נחיתה מומלץ למי שרוצה לטייל בסלובניה.
הגענו למלון בסביבות 22:30, אכלנו ארוחת ערב מהירה והלכנו לישון.
יום שישי – ערב חג
אמנם לא צריך לבשל לחג, אבל עדיין צריך להגיע מספיק מוקדם כדי להתארגן לחג ולהכניס אותו בנחת, ולכן ניסינו לבחור יעד טיול קרוב. זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית, מכיוון שלא היה שום יעד טיול במרחק של פחות משעה וחצי נסיעה מהמלון. החלטנו בסופו של דבר לטייל למאריבור (maribor), שלפי גוגל היא העיר השניה בגודלה בסלובניה.
לאחר מעבר גבול מהיר יחסית (דבר שלא יחזור על עצמו בימים הקרובים) נעצרנו מיד בכניסה לסלובניה בנקודת מכירה של המדבקה לכבישים המהירים בסלובניה, וקנינו מדבקה לסלובניה (לשבוע) וגם מדבקה לאוסטריה. בדיעבד מסתבר שקנינו את המדבקה הלא נכונה. המוכר בנקודת המכירה לא שאל מה גודל הרכב שלנו, ונתן לנו מדבקה שמתאימה לרכבים פרטיים. חברים שרכשו את אותה מדבקה נעצרו (ביומם האחרון בסלובניה) על ידי שוטר, שטען שלרכב גדול (וואן – 9 מקומות) נדרשת מדבקה שונה, ולכן קנס אותם. אני מקווה שלא נקבל בדואר קנס דומה.
כיוונו את הוויז למרכז העיר מאריבור. קצת לפני הגשר שחוצה את נהר הדראווה, מצאנו חנייה בתשלום (מדחן) באחד הרחובות הסמוכים. חצינו את הגשר ברגל, והגענו לכיכר גלאווני, משם המשכנו בטיול בעיר העתיקה עד שהגענו למדרחוב שהיה מלא בחנויות וברשתות אופנה. ביזבזנו יותר מדי זמן בקניות, בעוד שהחברים שטיילו איתנו בחרו להסתובב בעיר עצמה. הם דיווח שהעיר יפה.
נהר הדראווה
עמוד הדבר בכיכר גלאווני
מכיוון שהזמן עד לכניסת החג התחיל להתקצר התלבטנו אם לחזור למלון או לנסות להספיק לעלות ברכבל להר Pohorje. אני התעקשתי על הרכבל, מה גם שלפי הוויז דובר בנסיעה של כרבע שעה (בוויז רושמים: mariborsko pohorje).
החנינו בחניון מסודר (ללא תשלום) שנמצא מעבר לכביש מול קופות הרכבל. הרכבל הינו רכבל סגור (גונדולה) שבכל קרונית שלו נכנסים כ-8 אנשים. העלייה להר אורכת כ-10 דק' עם נוף יפיפה. על ההר עצמו יש מסלולי גלישה, ויש רכבל (פתוח) נוסף שלוקח לפסגה. אנחנו הסתפקנו בדישדוש בשלג ובזריקת כדורי שלג אחד על השני. הילדים מאוד התלהבו מהשלג ומהנוף, אבל למרבה הצער לא נותר לנו מספיק זמן לבילוי במקום. בדיעבד היינו צריכים להתחיל בטיול על ההר ורק לאחר מכן לרדת לטייל במריבור.
העלייה ברכבל
אל תדאגו, היה שלג על ההר
בדרך חזרה למלון הוויז הוביל אותנו לנקודת מעבר גבול קטנה, שהתברר כי היא פתוחה רק למעבר בעלי דרכונים של האיחוד האירופאי. למרות שהיינו במרחק של פחות מ-10 דקות נסיעה למלון, נאלצנו להסתובב לאחור ולנווט את עצמנו בחזרה לכביש הראשי ואל נקודת הגבול שבו. הוייז בשלב הזה התגלה כבלתי יעיל לחלוטין, מכיוון שהוא התעקש כל הזמן להחזיר אותנו לנקודת הגבול הקטנה והסגורה. בימים הבאים למדנו את הלקח והוספנו את נקודת הגבול שעל הכביש הראשי כנקודת עצירה בכל פעם שנסענו מסלובניה בחזרה למלון.
שבת – חג
אחרי ליל סדר רועש ומתיש, התעוררנו לשבת גשומה. התוכניות שלנו לטיול רגלי באזור, נגנזו. בשעות אחה”צ כבר לא יכולתי להשאר כלואה במלון, והחלטתי לצאת לטייל עם שכמיית גשם. לרגל חג הפסחא הכניסה לחצר טירה ולאגם היו בחינם. הטירה עצמה הייתה סגורה. טיילנו קצת מסביב לטירה ובכפר שסמוך למלון ולטירה. בשלב מסויים הגשם חדר דרך השכמיות שלבשנו, וחזרנו למלון.
יום ראשון
שוב חוצים את הגבול לסלובניה, והפעם נוסעים למעלה משעתיים וחצי עד למערת פוסטוינה. בתחילת הפוסט התייחסתי למיקום הלא מוצלח של המלון. הנתון הזה היה ידוע לנו, והאמנו שנסתדר עם הנסיעות הארוכות. במציאות זה היה יותר קשה ממה שחשבנו, ולכן אני לא ממליצה לאמץ את המסלול שעשינו ככתבו וכלשונו.
עד שהגענו למערת פוסטוינה החניון הקרוב היה מלא, והופנינו לחניון הסמוך שמעבר לכביש. החנייה בתשלום (באמצעות כרטיס חניה שניתן בכניסה לחניון).
קצת לפני הכניסה לאתר עצרה אותנו דיילת והסבירה לנו על כל האטרקציות שיש באתר. לאחר התייעצות משפחתית החלטנו לקנות כרטיסים למערה, ללא ביקור במוזיאון, ולהמשיך אח”כ למבצר פרדיאמה (Predjama). שילמנו גם על audio guide, דבר שהתברר כהחלטה מעולה, מכיוון שזה שחרר אותנו מהצורך להקשיב להסברים ארוכים ומייגעים באנגלית. גם ב-audio guide היו הסברים ארוכים ומייגעים, אבל יכולנו לקטוע אותם באמצע ולדלג על חלקם.
הסיור שלנו התחיל בשעה 12:00. בכניסה התפצלו התורים לפי שפת הסיור. למחזיקי ה-audio guide היה סיור משלהם, ומכיוון שהיינו הקבוצה הקטנה ביותר זכינו להיכנס ראשונים ולתפוס את הקרונות הראשונים ברכבת.
הנסיעה ברכבת ארכה כרבע שעה, והייתה חוויתית מאוד. הרגשנו כמו בסרט של אינדיאנה ג'ונס, למרות שהילדים הצטערו שהנסיעה לא כללה גם עליות וירידות מפחידות. לאחר שהרכבת עצרה התחלנו במסלול רגלי של כשעה, שבמהלכו המדריכה עצרה מדי פעם וסימנה לנו את המספרים שעליהם אנו צריכים ללחוץ במדריך הקולי.
הסיור הסתיים בחנות המזכרות של המערה, שלידה המתנו לרכבת שתחזיר אותנו לכניסה.
אסור לצלם במערה, אבל ראינו שכולם מצלמים בלי פלאש ובלי שהמדריכה מעירה להם, אז הצטרפנו.
בעיני המערה יפיפיה. הילדים ובעלי טענו שמבחינתם אפשר היה להסתפק רק בנסיעה ברכבת או לקצר את הסיור הרגלי בחצי.
לאחר פיקניק במגרש החניה, נסענו לכיוון מבצר פרדיאמה. בטיפים שאספתי לקראת הטיול נכתב שיש שאטל ממערת פוסטוינה למבצר, אבל בקופות נאמר לנו שאנחנו צריכים לנסוע לשם לבד. יתכן שהשאטל רלבנטי רק בעונות השיא.
החניה הצמודה למבצר הייתה מלאה, ולכן הופנינו לחניון עפר במרחק של כ-200 מ' מהמבצר. גם חניון העפר היה די מלא, אבל בסוף הצלחנו למצוא בו חניה.
סיירנו במבצר באופן עצמאי בעזרת audio guide בעברית. הילדים התרוצצו בעקבות מספרי ההסברים, התעכבו במקומות שעניינו אותם יותר ודילגו על מקומות שעניינו אותם פחות. בסך הכל הם מאוד נהנו מהביקור במבצר ומהסיפור שמאחוריו. בניגוד להמלצות אחרות שטענו כי די להסתכל על המבצר מבחוץ, אני דווקא ממליצה לא לוותר על הביקור בתוך המבצר (ביחד עם מדריך קולי בעברית).
אם תצלצלו בפעמון, תתגשם לכם המשאלה (ככה לפחות מבטיח המדריך הקולי)
יום שני – גם חוה”מ וגם פסחא
אפליקציית מזג האוויר צפתה מזג אוויר מושלם ליום הזה, ולכן החלטנו להקדיש את היום למפלי פליטביצה. שוב נסיעה ארוכה ומתישה של שעתיים וחצי. מכיוון שהגענו מכיוון צפון, החלטנו להתעלם מההמלצה הישראלית הגורפת להתחיל את הטיול בשמורה בכניסה הדרומית, ועצרנו בכניסה הצפונית. בירור מוקדם שעשינו באינטרנט הראה שנכון למועד הטיול שלנו, אין הרבה הבדל בין שתי הכניסות, וזאת מכיוון שמרבית מסלולי השמורה ממילא נסגרו בשל סופת שלגים שתקפה את המקום שבועיים לפני שהגענו. המסלול שכולם ממליצים עליו מהכניסה הדרומית הוא מסלול H (מסלול ארוך שמקיף את כל מה שיש לראות בשמורה). המסלול שכולם ממליצים עליו מהכניסה הצפונית הוא מסלול C (מסלול שמקיף את המפלים בחלק הצפוני של השמורה ועובר גם דרך נקודות עניין מרכזיות בחלק הדרומי של השמורה). שני המסלולים האלה היו סגורים ביום שטיילנו בשמורה. המסלול הרלבנטי היחיד שהיה פתוח הוא מסלול B, שחופף בחלקו למסלול C, אבל קצר ממנו. מסלול B הינו מסלול מעגלי של כ-4 ק”מ (3-4 שעות הליכה, תלוי בקצב שלכם ובעומס המטיילים בשמורה). המסלול מקיף את המפלים בחלק הצפוני של השמורה, כולל שייט באגם לכיוון החלק הדרומי של השמורה (עד כאן המסלול זהה למסלול C, ומכאן נפרד ממנו), שם עולים על אוטובוס שמחזיר לחלק הצפוני של השמורה, וממשיכים לטייל עד לנקודת הכניסה. את מסלול B אפשר להתחיל גם מהכניסה הצפונית וגם מהכניסה הדרומית. היתרון בהתחלת המסלול בכניסה הצפונית הוא שרוב המסלול נעשה בירידה, עם הפנים לכיוון המפלים. חברים שהתחילו את המסלול מהכניסה הדרומית התלוננו על כך שחלק נכבד מהמסלול עשו בעליה. החסרון בהתחלת המסלול בכניסה הצפונית הוא עומס המטיילים לאורך המסלול והתור הענק שהמתנו בו לשייט לצד השני של השמורה. החברים שהתחילו בכניסה הדרומית לא המתינו בשום תור לשייט, ועשו את המסלול בכיוון ההפוך מזה שאנחנו עשינו אותן (כך שאני מניחה שלא נתקלו בפקקים שאנחנו נתקענו בהם).
מכיוון שהגענו לשמורה בפסחא, זכינו בהנחה משמעותית בכניסה, אבל גם “זכינו” בעומס חריג יחסית לעונה. העומס הועצם בשל העובדה שחלק משבילי ההליכה הוצפו במים (בעקבות המסת שלגים), דבר שהאט את הצועדים ויצר פקקים.
כשאני מדברת על פקקים במסלול, אני מתכוונת לזה…
אבל תעזבו עומס, תראו איזה נוף מושלם 
ואפילו נשאר לנו קצת שלג
השמורה עצמה מדהימה ביופיה. נתקלים בה בעוצמה מרשימה של הטבע (במיוחד כשמגיעים בעיצומה של המסת שלגים מאסיבית...). אין ספק שהנסיעה הארוכה לפלטיביצה הצדיקה את עצמה. זה מסוג המקומות שאשמח לחזור אליהם שוב (אולי בעונה אחרת, ירוקה יותר).
יום שלישי
לאחר יומיים של נסיעות ארוכות עד ליעד, התלבטנו האם לבחור ביעד קרוב או לנסוע גם היום למרחק. החברים שאיתם טיילנו החליטו לבחור ביעד קרוב ונסעו לפארק המים terme catez. אנחנו בחרנו בנסיעה הארוכה לאגם בלד (שעתיים+ נסיעה).
בדיעבד זה היה היום המאכזב ביותר בטיול. אגם בלד התגלה כאגם יפיפה ופוטוגני, אבל קטן ממה שציפינו, ובעיקר נטוש ומשעמם. ברור לי שהבעיה אינה באגם אלא במועד שבו הגענו לטייל, אבל עדיין זאת הייתה נסיעה מיותרת מבחינתנו.
למרות שהעיירה הייתה נראית שוממת, לא הצלחנו למצוא בה חנייה, והחנינו בחניון הסמוך לאתר camping bled. עלות החניה הייתה נמוכה (5 יורו ליום) מכיוון שלא מדובר בעונה התיירותית. בדיעבד התברר שבכלל לא היינו צריכים לשלם עבור החנייה, מכיוון שאין אף פקח שבא לבדוק (ככה אמר בעל המסעדה הסמוכה לישראלי שחנה לידנו).
טיילנו כשעה מסביב לאגם, וכשניסינו להזמין שייט בסירה לאי, פגשנו בבעל סירה משועמם שלא ממש התחשק לו לעבוד, ושהודיע לנו שהסירה שלו תצא רק אחרי שיהיו עליה 14 אנשים. מכיוון שלא התחשק לנו לחכות ליד הסירה שלו במשך שעות, בחרנו לוותר על שייט לכנסייה שעל האי, וחזרנו לרכב.
אגם יפיפה עם הרים מושלגים ברקע
למישהו יש סירה כדי שנגיע אל האי?
רצינו לנסוע לרכבל שב-Straza (גבעה הנמצאת דרומית לבלד), ולבדוק אם מגלשות ההרים שם פתוחות בחורף, אבל הישראלי החביב שחנה לידנו אמר לנו שאין מה לנסות, מכיוון שהוא חזר הרגע מהאתר והכל סגור שם.
כדי להרגיש שבכל זאת עשינו משהו היום, החלטנו לנסוע למסלול בקניון וינטגאר. לאחר נסיעה קצרה אך מפותלת הגענו לחניון בכניסה למסלול. החניון היה ריק. הליכה לכיוון תחילת המסלול הסבירה לנו מדוע החניון ריק: האתר סגור.
ראינו כמה תושבים מקומיים שצעדו במסלול למרות השלטים המודיעים על כך שהוא סגור. החלטנו לנהוג כמוהם. חצינו 2 מחסומים ארעיים ונמוכים, ולאחר כ-5 דקות הליכה נתקלנו בשער ברזל סגור והבנו את הרמז.
מהמעט שראינו, המסלול נראה יפיפה, ולמרבה הצער גם הוא מצטרף לשלל ההחמצות שלנו ביום הזה.
לא כ”כ נעים לראות מסלול סגור 
יום רביעי
לאחר 3 ימים של נסיעות ארוכות, החלטנו על יום איטי בסביבה. למרבה הצער, בנק האופציות לטיול בקרבת המלון היה די ריק. בסופו של דבר, החלטנו לנסוע לאאוטלט ענק בשם west gate, שנמצא בפאתי זאגרב ועל הכביש הראשי.
כל החניון הענק חיכה רק לנו
מדובר במרכז קניות מומלץ ביותר. כמעט כל רשתות האופנה הגדולות נמצאות בו, ויש בו גם משחקייה לילדים (הכוללת גם משחקי וידאו לגדולים).
לאחר יום קניות מוצלח, השארנו את הילדים לנוח במלון ולהנות מהבריכה של המלון, ואנחנו יצאנו עם הבת הבכורה לסיבוב מסביב לאגם טרקוסצ'ן השוכן למרגלות הטירה שמול המלון. מדובר באגם מלאכותי שאחד מבעלי הטירה חפר. לאורך האגם יש שביל מעגלי שההליכה בו אורכת כשעתיים. בשביל תמצאו שלטים המלמדים על החי והצומח מסביב לאגם. אנחנו פגשנו בעיקר בצפרדעים.
במהלך החג השני (יום שישי) ביקרנו באופן מרוכז בטירה, ביחד עם אורחים אחרים מהמלון. הטירה שמורה היטב והסיור בה מעניין למדי ומלמד על האופן שבו חיו אצילי האזור בימי הביניים.
הכניסה לטירה בתשלום. למסלול שמסביב לאגם אפשר להכנס ללא תשלום, אם עוצרים באחת מנקודות העצירה לאורך הכביש המוביל לטרקוסצ'ן. מכיוון שהמסלול מעגלי, אין חשש שלא תחזרו אל הרכב.
כפי שציינתי בתחילת הפוסט, מי שמחפש נקודת עצירה בדרך הארוכה שבין מרכז קרואטיה לאזור אגם בלד, כדאי לו לסמן את טירת ושמורת טרקוסצ'ן כיעד. הבילוי במקום יכול למלא חצי יום. על האגם יש מסעדה קטנה עם אופציה להשכרת סירות פאדלים לשייט באגם.
יום חמישי – ערב חג שני
מכיוון שיום יחסית קצר לפנינו, החלטנו גם היום לחפש יעד קרוב. לאחר התלבטות קצרה, החלטנו לגוון ולנסוע לאוסטריה. היעד: מפלי קאסל (Kasselfall) המרוחקים כשעה ו-45 דק' מהמלון.
הוויז הוביל אותנו לחניה שממנה מתחיל המסלול. מדובר בחניון של בית הארוחה / מסעדה. השילוט במקום לא ממש ברור ונראה שיש כמה מסלולים שמתחילים מאותה נקודה. מכיוון שהסתבכנו בהמשך הדרך עם המסלול, בדיעבד אולי כדאי להגיע מוכנים מראש עם מפה של המסלול ולדעת איך ומה כדאי לעשות. אנחנו הלכנו לפי השלט שנכתב עליו Kasselfall. חצינו כר דשא רחב והגענו לתחילת המסלול. מדובר במסלול נחמד מאוד המטפס בצמוד למפל. המסלול כולל המון מדרגות וגשרוני עץ. יש נקודות שבהן אפשר לשבת ולנוח, ויש גם מקומות שבהם אפשר לשכשך רגליים. מכיוון שרוב המסלול בעלייה, לא הייתי מגדירה אותו כמסלול קל (והוא בהחלט לא רלבנטי לעגלות או לאנשים המוגבלים בתנועה). זה נראה מסלול שכיף לעשות אותו ביום קיץ חם.
לאחר עליה מתישה הגענו לבקתה נחמדה, שמעליה היה איזה כפר קטנטן. ניסינו להבין לאן ממשיך המסלול מכאן. החלטנו ללכת בעקבות חץ שהוביל ליער. לאחר מספר מטרים השביל שהלכנו בו נעלם, ונשאר לנו לתהות לאן הדרך ממשיכה מכאן והלאה. מכיוון שלא היה לנו חשק או זמן לתעות ביער, החלטנו פשוט לחזור על עקבותינו ולעשות את מסלול המפל בכיוון ההפוך. זה היה קצת מבאס, כי היה ברור לנו שיש שביל חזרה שפיספסנו אותו.
הבקתה שבה נגמר לנו השביל
מ-Kasselfall נסענו לעיר גראץ (GRAZ). כיוונו את הוויז ל-old town (לא שידענו אם יש מקום כזה, אבל הוויז זרם). קצת אחרי שנכנסנו לגראץ החל לרדת גשם שוטף, והחלטנו לוותר על הניסיון למצוא חניה ועל הטיול הרגלי בעיר. הסתפקנו בהצצה מחלונות הרכב, וכיוונו את הוויז מחדש למרכז מסחרי שראינו על הכביש הראשי בפאתי גראץ. במרכז המסחרי יש שלל חנויות ידועות, ובעיקר יש שם סניף של פרימארק. העברנו את השעות המעטות שנותרו לנו עד לכניסת החג בקניות.
בימים שישי ושבת נשארנו במלון ונהננו מהאוכל וממנוחה. חלק מהזמן העברנו בטיול בטירה (כפי שפרטתי לעיל) ובטיול על שפת האגם, וחלק מהזמן העברנו בבריכת המלון.
ביום ראשון בבוקר חזרנו בנסיעה ארוכה לבלגרד ולאחר מכן המתנה מייגעת לטיסת ישראייר חזרה לישראל.
אם הייתי מתכננת טיול נטול אילוצים לסלובניה וקרואטיה, הייתי בונה אותו אחרת. אבל בהתחשב באילוצי הפסח, מזג האוויר ומיקום המלון, אני חושבת שניצלנו את הזמן כראוי.
