טיול בת מצווה לארה"ב - יום שכולו (גשר ה)זהב

 אתמול ישבנו על ספסל ברציף הדייגים, אכלנו ארוחת בוקר ובהינו בספינות הישנות שעוגנות שם. פתאום נשמעה צפירת אזעקה עולה ויורדת. הסתכלנו משועשעים זה על זה ואמרנו שאין מצב שזו אזעקת טילים, מקסימום אזעקת רעידת אדמה או צונאמי. כמה שניות אחר כך נשמעה הודעה שמדובר רק בתרגיל. חשבתי שאם היינו בארץ כבר הייתי נלחצת. והנה, בצירוף מקרים מוזר, קראנו עכשיו בווי-נט שגם ברחובות הייתה היום אזעקה, אבל בניגוד לאזעקה שלנו ברחובות הייתה אזעקת אמת. הלב איתכם, חברים.

את הבוקר שלנו התחלנו בטיול לפארק שער הזהב. מדובר בפארק גדול עם הרבה גנים ומוזיאונים. בחרנו להתחיל באקדמיה למדעים של ס"פ. ההמלצות השונות שקראנו הבטיחו מוזיאון מדע מדהים לילדים עם פלנטריום. אז אכן היה מדובר במוזיאון מדע נחמד מאוד, אבל לא יותר מזה. היו שם כמה שלדים (שווים) של דינוזאורים ועוד תצוגות טבע סטנדרטיות. לא משהו שהפיל לנו את הלסת. בפלנטריום לא הוצגו הכוכבים, אלא הוקרן סרט על מסך בצורת כיפה. הסרט עסק באופן שבו נוצר היקום (לפי תאוריית המפץ הגדול) ועל הסיכוי להימצאותם של חיים מחוץ לכדור הארץ. הילדים קצת התקשו להבין את האנגלית בסרט (טוב, גם אני…), ובכל מקרה מיצו את החוויה אחרי כמה דקות. היה קצת מאכזב שלא ניצלו את הפלנטריום להצגת כוכבים. בשורה התחתונה, המוזיאון אכן מתאים לילדים, אבל הביקור בו היה מיותר, לאור העובדה שבגלל הזמן שביזבזנו בו כמעט שלא ראינו כלום מהפארק.

כשיצאנו מהמוזיאון התחלנו לטייל בשבילי הפארק המטופחים עד שהגענו לגן התה היפני. הגן מהמם. מלא בפינות מדהימות ביופיין, שכמובן נוצלו לבוק צילומים מלא.

לאחר שסיימנו לטייל בשבילי הגן, הילדים והבטן שלי הודיעו שהם רעבים מאוד. ויתרנו על סיור מקיף יותר בפארק ונסענו לאחד הרחובות הסמוכים לפארק למסעדה סינית צמחונית כשרה בשם שנגרילה. בניגוד לשיפודיית חזן שבה אכלנו אתמול, מסעדת שנגרילה היא מסעדה סינית אמיתית, שבגלל היותה צמחונית זכתה גם בתעודת כשרות. האוכל היה אותנטי וטעים ברובו, והאכילה הייתה חוויה.

אחרי הארוחה רציתי לסוע לתצפית מעל הטווין פיקס, אבל טעות ניווט הובילה אותנו אל חניון (חינם ל-3 שעות) שממנו יצא מסלול הליכה רגלי ששיך ל-golden gate national park. בתחילת המסלול הייתה תצפית מדהימה על הגשר.

 

 

ירידה קצרה במסלול הובילה אותנו אל בקתת חימום שממוקמת ליד המצודה שמתחח לגשר. הבקתה משמשת היום כחנות מזכרות. אנחנו רק 4 ימים בארה"ב, אבל כבר קלטנו שבכל מקום שיש בו ולו תייר אחד, האמריקאים ממקמים בית קפה וחנות מזכרות. לזכותם יאמר שבכל חור הם ממקמים גם שירותים.

עלינו בחזרה בשביל עד לגשר עצמו וטיילנו קצת על הגשר, עד שרעש המכוניות החולפות הציק לעידו.

בדרך חזרה למלון החלטנו להיכנס לסוסוליטו כדי לסמן וי שהיינו בה. השבילים המפותלים של העיירה הזאת היו צרים מדי לטנק שלנו, אז מיהרנו לקצר את הסיור ולחזור לדרך הראשית שמובילה למלון. הרבה מתארים את העיירה כציורית ויפה. אני אסתפק ב-לא רלבנטית לילדים ולמכוניות ענק.

זהו, זה היה היום האחרון שלנו בס"פ. היום אנחנו יוצאים מס"פ לכיוון כביש מס' 1 ומונטריי.

טיול בת מצווה לארה"ב - Belive it or not

היום, במקום שאני אכתוב, יש פוסט אורח של הילדים:

עידו:
יצאנו בבוקר מהמלון לכיוון רציף הדייגים, כדי לבקר במוזיאון ריפלי – believe it or not. במוזיאון היו מוצגים כל מיני דברים מוזרים מכל העולם. לדוגמה, היה שם איש סיני כחול, איש חד-קרן, איש עם שיני קורוקדיל וג'יפ מכרטיסי לוטו.
אחר כך נסעו בקרונית לצ'יינה טאון (הרובע הסיני). טיילנו בין החנויות ואכלנו במסעדה כשרה.
מקווה שאמשיך לעדכן, עידו

דנה:
יצאנו בבוקר אחרי שקמנו מוקדם לפנות בוקר. בדרך ראינו כל מיני דלועים קורי עכביש, עטלפים ודברים אחרים שמסמנים את בוא ליל כל הקדושים. שאני חייבת להודות שזה ממש מגניב לראות איך אנשים משקיעים בקישוטים לליל כל הקדושים (אחרי שאתמול ראיתי בסופר עוגה שעליה יש ציור של דלעת ועטלף במיוחד לליל כל הקדושים)…
הגענו למוזיאון ריפלי – believe it or not. ראינו שם כל מיני מוצגים מגניבים, מסריחים ומוזרים, כמו חיות בתוך כלוב שעושות ריחות, האישה הכי מכוערת בעולם, מתקן שעושה לך סחרחורת ואכ"ח גורם לך לצאת מכוער ומוזר.
לאחר ההתלהבות הרבה מהמוזיאון יצאנו כמו כמעט כל יום לקרוניות היפות והצפופות (שכל פעם מחדש גורמות לי להרגיש כאילו נכנסתי לתוך סין…) ותוך זמן קצר הגענו לצ'יינה טאון שזה בעצם כמה רחובות שבנויים על סגנון סין וחיים בהם סינים אמריקאים (רק שהכול בתוך סן פרנסיסקו). לאחר הליכה ברחובות וטיול בחנויות סיניות הגענו למסעדה בשרית כשרה (וכמובן שהתלהבנו מזה שמדברים במסעדה בעברית וכתוב בעברית) האוכל- ממש טוב! רק שהמחיר היה יייקר…
לאחר ארוחה בשרית ראשונה שלנו מאז שהגענו לפה, המשכנו ללכת בהמשך הצ'יינה טאון, ולאחר שהתחיל להימאס עלינו התחלנו לחזור בחזרה (שוב) בקרונית.
בדרך חזור למלון החלטנו לנסוע על גשר המפרץ (bay bridge), שהוא ארוך יותר מגשר הזהב אבל פחות יפה מגשר הזהב. אחרי שיצאנו מהגשר נסענו דרך העיר שהיא עיר הררית מאוד (אוקלנד).
בסוף היום אבא ואמא גילו שהם איבדו את המצלמה שלהם (שהתקלקלה לנו במהלך הטיול…) ושכנראה הם השאירו אותה בקרונית... אז א-י-ן לנו תמונות מהמוזיאון. אבל אמא אומרת שאפשר למצוא בכל עיר בארה"ב מוזיאון כזה. וכמובן שהמצלמה שלי שהיה בה היום מעט תמונות הצילה את המצב! 

זה הכול להיום… נמשיך לעדכן מחר אחרי יום חוויותי,מהנה, יפה ומרתק נוסף בארה"ב.

יאיר:
אהבתי שכל הרחובות בסן פרנסיסקו היו מלאים בקישוטים של הלוואין (עטלפים, עכבישים, קורי עכביש, דלעת).
היינו היום במוזיאון ריפלי. ראיתי שם רכב שעשוי מכרטיסי לוטו. היה שם מתקן שנראה כמו קליידוסקופ ענק. הרגשנו כאילו אנחנו זזים, אבל לא באמת זזנו. זה היה אשליה אופטית. ראינו שם גם אומנות מקליפות ביצים. למשל, ציור של גשר הזהב על קליפת ביצה. ראינו שם גם תמונה של האיש הכי שעיר בעולם, פסל של האיש הכי גבוה בעולם וסרטון על האיש הכי קטן בעולם. היה מגניב.
אח"כ היינו ברציף הדייגים, וראינו שם אוניות ישנות. ראיתי שם רכב-ספינה. זה רכב שיכול לסוע גם על הכביש וגם לשוט במים.
משם נסענו בקרונית לצ'יינה טאון.
ובסוף היום נסענו על גשר גדול ויפה (אמא אומרת שקראו לו: bay bridge).

טיול בת מצווה לארה"ב - יושבים בסן פרנסיסקו על המים

 אני מניחה שהכותרת של הפוסט לא תזכה בפרס הכותרת המקורית, אבל בתכל'ס זה די מסכם את מה שעשינו היום.

כשיצאנו מהמלון בבוקר היה נראה שתחזית מזג האוויר הכזיבה ושאנחנו עומדים בפני יום מעונן וגשום, אבל מיד כשעברנו את גשר הזהב התבהרו השמים. בסן פרנסיסקו עצמה הייתה רוח קרה (מזל שברגע האחרון חזרתי לחדר להביא מעילים), אבל רוב הזמן הייתה שמש ולא ירדה טיפת גשם.

טעות ניווט בתחילת היום הביאה אותנו לרחוב לומברד, שבו תיכננו לטייל מחר. זרמנו עם השינוי וטיילנו ברחוב המפותל.

בראש הרחוב יש תחנת עצירה של הקרוניות המפורסמות של ס"פ, אז שוב זרמנו עם השינוי ונסענו עם אחת.

כשחזרנו לרכב הופתענו לגלות שקיבלנו קנס. לא בגלל שחנינו במקום אסור ולא בגלל שחרגנו מזמן החניה המותר, אלא בגלל שלא סובבנו את הגלגלים שלנו בזווית של 3 מעלות הצידה. כן, כן, מסתבר שבס"פ יש תקנה שקובעת שרכב שחונה בירידה או בעליה צריך לחנות כשהגלגלים שלו מופנים בזווית של 3 מעלות לכיוון שמאל (כיוון הכביש). ועל זה הם קונסים ב-50$. אם הילדים לא היו קוראים את הבלוג הזה, הייתי מפתחת את הנושא קצת יותר ומביעה את דעתי על המחוקקים בס"פ, על הוריהם ועל הורי הפקח, אבל עזבו.

מרחוב לומברד נסענו לאזור הנמל, למזח 39. קנינו city pass ומיהרנו לנצל אותו ב- aquarium of the bay. נרשמה התלהבות כללית מהכרישים שהתרוצצו לנו מעל הראש. אני התלהבתי דווקא מהמדוזות הצבעוניות. באקווריום יש פינת ליטוף מקורית: לטף כריש. מכיוון שהכריש התעקש לשחות בקרקעית הבריכה הרחק מאצבעות הילדים, הם נאלצו להסתפק ב-bat ray (עידו אומר שבעברית קוראים להם "חתול ים". אני קוראת להם "הדגים עם הכנפיים"). המדריך הסביר לילדים שנוגעים בדגים רק עם האצבע, אבל יעל דחפה למים את כל היד עד המרפק והרטיבה כמעט את כל החולצה. מכיוון שהיה קר בחוץ, הייתי חייבת לרוץ ולחפש לה סווצ'ר חדש ויבש.

כשיצאנו מהאקווריום טיילנו בשדרת החנויות של מזח 39. הכל מאוד יפה, אבל יקררררר. חוץ מהסווצ'ר ליעל, לא קנינו שם כלום.

הלכנו לראות את אריות הים, שהם בעצם האטרקציה המרכזית של המזח (אם מתעלמים משלל החנויות ומסעדות מאכלי הים שיש שם). למרבה האכזבה היו על המזח אריות ים בודדים, וגם הם שכבו כמו בטטות ולא עשו כלום.

ה-city pass שרכשנו הוביל אותנו לאטרקציה הבאה של מזח 39: שיט מתחת לגשר הזהב ומסביב לאלקטרז. היה קר מאוד, אבל יפה. גשר הזהב מאוד מרשים מלמטה (בעצם גם מלמעלה…). הילדים הוקסמו מאלקטרז, ואני הצטערתי שהחלטנו לוותר על רכישת כרטיסים לאי.

אחרי השייט החלטנו ללכת לכיוון רציף הדייגים. הג'ט לג התחיל לתת בנו אותותיו, והילדים (בעיקר עידו) טרחו ליידע אותנו כל חצי דקה שמשעמם להם. כשכבר החלטנו להסתובב ולחזור לרכב, הם התבייתו על rain forest cafe – בית קפה (וחנות) שמעוצב כיער גשם, כולל מפלים, גשרים ודגמי חיות בגודל (כמעט) אמיתי. בילנו שם עד שנגמרו לנו הבטריות במצלמה.

בדרך חזרה לאוטו עברנו ליד מוזיאון השעווה ומוזיאון Ripley – Believe it or not. הילדים רצו להיכנס, אבל כולם כבר היו גמורים מעייפות, אז הבטחנו להם לחזור מחר.

היום הראשון בס"פ הסתיים קצת מוקדם משתכננו, אבל היה מהנה.