אתמול ישבנו על ספסל ברציף הדייגים, אכלנו ארוחת בוקר ובהינו בספינות הישנות שעוגנות שם. פתאום נשמעה צפירת אזעקה עולה ויורדת. הסתכלנו משועשעים זה על זה ואמרנו שאין מצב שזו אזעקת טילים, מקסימום אזעקת רעידת אדמה או צונאמי. כמה שניות אחר כך נשמעה הודעה שמדובר רק בתרגיל. חשבתי שאם היינו בארץ כבר הייתי נלחצת. והנה, בצירוף מקרים מוזר, קראנו עכשיו בווי-נט שגם ברחובות הייתה היום אזעקה, אבל בניגוד לאזעקה שלנו ברחובות הייתה אזעקת אמת. הלב איתכם, חברים.
את הבוקר שלנו התחלנו בטיול לפארק שער הזהב. מדובר בפארק גדול עם הרבה גנים ומוזיאונים. בחרנו להתחיל באקדמיה למדעים של ס"פ. ההמלצות השונות שקראנו הבטיחו מוזיאון מדע מדהים לילדים עם פלנטריום. אז אכן היה מדובר במוזיאון מדע נחמד מאוד, אבל לא יותר מזה. היו שם כמה שלדים (שווים) של דינוזאורים ועוד תצוגות טבע סטנדרטיות. לא משהו שהפיל לנו את הלסת. בפלנטריום לא הוצגו הכוכבים, אלא הוקרן סרט על מסך בצורת כיפה. הסרט עסק באופן שבו נוצר היקום (לפי תאוריית המפץ הגדול) ועל הסיכוי להימצאותם של חיים מחוץ לכדור הארץ. הילדים קצת התקשו להבין את האנגלית בסרט (טוב, גם אני…), ובכל מקרה מיצו את החוויה אחרי כמה דקות. היה קצת מאכזב שלא ניצלו את הפלנטריום להצגת כוכבים. בשורה התחתונה, המוזיאון אכן מתאים לילדים, אבל הביקור בו היה מיותר, לאור העובדה שבגלל הזמן שביזבזנו בו כמעט שלא ראינו כלום מהפארק.
כשיצאנו מהמוזיאון התחלנו לטייל בשבילי הפארק המטופחים עד שהגענו לגן התה היפני. הגן מהמם. מלא בפינות מדהימות ביופיין, שכמובן נוצלו לבוק צילומים מלא.
לאחר שסיימנו לטייל בשבילי הגן, הילדים והבטן שלי הודיעו שהם רעבים מאוד. ויתרנו על סיור מקיף יותר בפארק ונסענו לאחד הרחובות הסמוכים לפארק למסעדה סינית צמחונית כשרה בשם שנגרילה. בניגוד לשיפודיית חזן שבה אכלנו אתמול, מסעדת שנגרילה היא מסעדה סינית אמיתית, שבגלל היותה צמחונית זכתה גם בתעודת כשרות. האוכל היה אותנטי וטעים ברובו, והאכילה הייתה חוויה.
אחרי הארוחה רציתי לסוע לתצפית מעל הטווין פיקס, אבל טעות ניווט הובילה אותנו אל חניון (חינם ל-3 שעות) שממנו יצא מסלול הליכה רגלי ששיך ל-golden gate national park. בתחילת המסלול הייתה תצפית מדהימה על הגשר.
ירידה קצרה במסלול הובילה אותנו אל בקתת חימום שממוקמת ליד המצודה שמתחח לגשר. הבקתה משמשת היום כחנות מזכרות. אנחנו רק 4 ימים בארה"ב, אבל כבר קלטנו שבכל מקום שיש בו ולו תייר אחד, האמריקאים ממקמים בית קפה וחנות מזכרות. לזכותם יאמר שבכל חור הם ממקמים גם שירותים.
עלינו בחזרה בשביל עד לגשר עצמו וטיילנו קצת על הגשר, עד שרעש המכוניות החולפות הציק לעידו.
בדרך חזרה למלון החלטנו להיכנס לסוסוליטו כדי לסמן וי שהיינו בה. השבילים המפותלים של העיירה הזאת היו צרים מדי לטנק שלנו, אז מיהרנו לקצר את הסיור ולחזור לדרך הראשית שמובילה למלון. הרבה מתארים את העיירה כציורית ויפה. אני אסתפק ב-לא רלבנטית לילדים ולמכוניות ענק.
זהו, זה היה היום האחרון שלנו בס"פ. היום אנחנו יוצאים מס"פ לכיוון כביש מס' 1 ומונטריי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה