שדה הדלועים הראשון שראינו היה מאוד מרשים. עשרות כדורים כתומים נחים על הקרקע במין אי סדר מאורגן, כשבאמצע יש בובת דחליל חמודה, ועל הגדר שלטים עם קורי עכביש ועטלפים. גם מיכה וגם אני צעקנו לילדים בהתלהבות: "ילדים, תראו הנה דלעת!" אחרי 5-6 שדות כאלה, מצאתי את עצמי קוראת בעייפות לילדים, כמו במין רפלקס מותנה: "ילדים, תראו הנה דלעת…" אז כן, ראינו הרבה דלועים היום. זה יפה מאוד, אבל אם אראה עוד דלעת אחת, אני אפצח אותה בעצמי ואארגן לה חיוך מרושע במיוחד.
בבוקר עזבנו את סן פרנסיסקו בתחושה שלגמרי לא מיצינו אותה. נסיעה אחרונה על גשר שער הזהב, ואנחנו פונים ליער Muir woods. זה יער שבו יש את עצי הרדווד העתיקים ביותר בארה"ב. חלק מהעצים הם בני למעלה מ-2,000 שנים. למרות העצים הגבוהים , היער לא כ"כ צפוף ומדי פעם חודרות כמה קרני שמש מבעד לענפים ומאירות בצורה מקסימה את השביל. משחקי האור והצל האלה שהשמש והעצים משחקים ביניהם נראים נהדר במציאות, אבל מצטלמים גרוע מאוד. או שאנחנו יצאנו בהירים מדי או שהעצים יצאו כהים מדי.
למרות שהיום היה בהיר עם שמש חמימה, ביער עצמו קפאנו מקור. האף של כולנו נהיה אדום והידיים הרגישו כמו קרחונים. הנייטיבס מישראל הגיעו להלחם בקור עם חולצות טריקו, מעיל דק והמון אמונה בצדקת הדרך. כובעי צמר וכפפות יכלו להועיל קצת יותר…
כשחזרנו לאוטו לקחנו לעצמנו כמה דקות להפשיר, ואח"כ התחלנו לנסוע על כביש 1. היעד המוצהר היה נקודת המיסתורין בסנטה קרוז, אבל כמו תמיד סטינו מהדרך, והפעם לא בגלל טעות ניווט, אלא סתם כי היינו עייפים ולא היה לנו כוח לכביש הארוך.
ירדנו מהכביש בעיירה Half moon bay. בדפים שהכנתי לקראת הטיול כתוב שיש שם מושבת פילי ים ומגדלור יפה. היו לנו כוונות טובות לחפש את האטרקציות המסעירות האלה, אבל יריד דלועים עם מתקני שעשועים לילדים משך את תשומת לבנו. היריד קושט בקישוטי הלוואין והכיל אטרקציות כמו מתנפחים, רכיבה על סוסי פוני, איש שמנפח בלונים בצורות מגניבות תמורת תשלום מופקע ובית מכושף. הבנים התעקשו להיכנס לבית המכושף, אז שלחתי איתם את מיכה. הוא יצא כולו חיוור. מסתבר שתמורת 3$ לאדם, מישהו תפס לו את הרגל. ברררר….
היריד היה מאוד נחמד. למרות שלא היה מדובר באטרקציה תיירותית מסומנת על גבי המפה, הוא נתן לנו להרגיש קצת מהחיים המקומיים. והוא גם סיפק לנו המון הזדמנויות לתמונות שוות.
כשסיימנו לחגוג ביריד היה כבר מאוחר מדי לנסוע לנקודת המסתורין בסנטה קרוז, ולכן בצער רב ויתרנו עליה וכיוונו את ה-GPS ישר למלון במונטריי (פסיפיק גרוב). הדרך למונטריי עברה בחלקו הצפוני של כביש מס' 1 (כביש החוף של קליפורניה). הנסיעה לאורך הים סיפקה לנו המון רגעי "ואוו", וגם המון שדות עם דלועים למכירה. קצת לפני סנטה קרוז עצרנו ליד מגדלור בשם pigeon point. על הסלעים מתחת למגדלור ראינו חבורה של אריות ים יושבת ומשתזפת ברגעים האחרונים של השמש. נוף מדהים!
הדרך מהמגדלור למלון הייתה מלאה בפקקים, אז עצרנו להתרעננות קלה בסניף טארגט שמצאנו על הדרך. פעם ראשונה שלנו בסופר הענק הזה. פירנסנו אותו היטב.
הגענו למלון אחרי 20:00. כולם עייפים ומותשים. המלון פחות טוב מזה שהיה לנו בס"פ, והקיטורים לא פסקו. בהתחלה קיטרו על העדר ארונות, אח"כ על הקושי בפתיחת הספה למיטה, ואז רבו מי ישן עם מי ואיפה, ואז קיטרו על ברז המים באמבטיה (שאגב, גדולה מספיק כדי לשמש מיטה נוספת בחדר) ועל בקבוק השמפו הקטן, ובסוף קינחו בקיטורים על שקעי החשמל. אההההההההההה…. קשה לרצות את כולם.
מחר אנחנו מטיילים במונטריי ומתארגנים לשבת. כבר הזמנתי ארוחה כשרה מבית חב"ד המקומי. בהעדרה של פלטת שבת, ביקשתי ארוחת בשרים קרים. באחס.
שתהיה לכולכם שבת שלום, ונשיקות מאיתנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה