פראג הייתה היעד הראשון שאליו יצאנו לחופשה זוגית, לפני 15 שנים. זה היה טיול מוצלח מאוד שהשאיר לנו “טעם של עוד”, ולכן כשחיפשנו מקום קרוב (יחסית) לטוס אליו לחופשה קצרה ונטולת תיכנונים, הוחלט לחזור לפראג. מלכתחילה קבענו שנטייל בקצב איטי כשהמטרה היא לא להספיק כמה שיותר, אלא לנוח כמה שיותר. שיקול נוסף בבחירת פראג כיעד חופשה היה המלון הכשר King David. חופשה בחו”ל תמיד מציבה למטייל הדתי שלל אתגרים, ועל אף שבדר”כ אנחנו לא מהמקפידים לחומרה, עדיין הרבה יותר נח ונעים להתאכסן במלון כשר בחו”ל.
המלון עצמו הוא אופציה מצויינת לתיירים דתיים בפראג וגם לתיירים שדוברים רק עברית. יש במלון פקידי קבלה דוברי עברית, מקבלים דפי הסבר בעברית, יש הפנייה לסיורי טיולים בעברית, ובטלוויזיה יש אפילו ערוץ ישראלי. אם אתם באים לחו”ל כדי לברוח מישראל, זה לא בדיוק המלון עבורכם, אבל אם נוכחות ישראלים משרה עליכם שמחת חיים ובטחון, אז לכו לקינג דיוויד.
המלון מציג את עצמו כמלון 5 כוכבים. בפועל, זה מלון בוטיק נחמד מאוד, אבל לא מלון 5 כוכבים. המלון לא ממוקם בלב התיירותי של פראג, אלא במרחק 10-15 דקות הליכה מהעיר העתיקה (ומקניון הפלדיום). המלון נמצא ממש מול תחנת רכבת מרכזית שממנה יוצאות רכבות ליעדים רבים באירופה, ולכן הוא יכול להוות נקודה אמצע מצויינת לטיולי כוכב מחוץ לפראג. בגלל המיקום באזור הפחות תיירותי של פראג, הנוף מהחלונות לא מסעיר. אנחנו ראינו מהחלון שלנו כביש מהיר וכמה גגות.
לגבי החדרים – מומלץ להימנע מחדרים בקומות 6 (עליית גג עם חדרים קטנטנים וצוהר במקום חלון), 2 (קומת הלובי, המון רעש) ו-1 (חדרים בקומת הקרקע שסמוכים לבית הכנסת ולחדר האוכל).
היום הראשון
הגענו לפראג בטיסה של UP. נחתנו בסביבות 11:30. אחרי צ'ק אין מהיר במלון, יצאנו לטייל רגלית בעיר העתיקה. נכנסנו דרך מגדל אבק השריפה לעיר העתיקה, והלכנו דרך רח' Celetna עד שהגענו לכיכר סטרומסצקה. התיישבנו ליד הפסל של יאן הוס, והתרשמנו קצת מהאווירה בכיכר. כרכרות הסוסים שזכרנו שהיו בכיכר נעלמו ממנו (כנראה בגלל החורף), אבל הכיכר הייתה מלאה באמני רחוב ובתיירים. החלטנו לעלות לתצפית שעל מגדל השעון. ניתן להגיע לתצפית באמצעות מעלית, וניתן לטפס על המדרגות ולאחר מכן בעליה מתונה ומפותלת כלפי מעלה.
פיר המעלית והעליה למגדל השעון
הנוף מלמעלה עוצר נשימה (במיוחד אם נופלים על יום יפה), כל גגות העיר העתיקה ומגדליה נפרשו לפנינו, ובמרחק ראינו גם את המצודה.
ירדנו ממגדל השעון בדיוק בזמן למופע (הקצרצר!) שמוצג בראש השעון כל שעה עגולה. בזמן שאנחנו בהינו בשליחים של ישו מסתובבים מסביב לשעון, שמעתי איזה סבא מאחורי מפרט לנכדה שלו את השם של כל שליח ושליח.
מהשעון האסטרונומי פנינו לסמטת Melantrichova. לאחר הליכה קצרה הגענו למוזיאון מכונות הסקס. המוזיאון מאוד משעשע אבל פחות מתאים לאנשים שמרניים.
מסמטת Melantrichova פנינו לרח' Havelská שם מצאנו שוק נחמד עם דוכני פירות וירקות והמון דוכני מזכרות. אחרי שקנינו פירות יער ומזכרות לילדים, המשכנו לטייל בלי מטרה עד שמצאנו את עצמנו במדרחוב ואצלאב. בשלב הזה העייפות הכריעה אותנו והחלטנו לדחות את הביקור בחנויות המדרחוב ליום אחר.
היום השני
התחלנו את הבוקר בניסיון לפענח את מסתורי המכונה האוטומטית לרכישת כרטיסי נסיעה בתחבורה הציבורית. בסוף גילינו כפתור נהדר שהעביר את הטקסט במכונה לשפה האנגלית, וכל הבעיות נפתרו. קנינו כרטיס ל-24 שעות (בדיעבד, יכולנו לקנות כרטיס לשעה וחצי כי הסתפקנו רק בנסיעה הלוך. את החזור עשינו בשלבים ברגל). עלינו על חשמלית (קו 9) בתחנה שנמצאת ממש מאחורי המלון. ירדנו בתחנה של התיאטרון הלאומי, ממש מול גשר הליגיונרים. חצינו את גשר הליגיונירים היפיפיה ברגל וניצלנו את ההזדמנות לתצפת מרחוק על גשר קארל. בצדו השני של הגשר נמצאת תחנת החשמלית של קו 22 למצודה. נסענו עם החשמלית עד לתחנת Pražský hrad, ומשם הלכנו עם זרם האנשים עד לשערי המצודה.
קנינו כרטיס לסיור הקצר במבני הטירה. בפברואר 2016 הגנים היו סגורים ולא ניתן היה לסייר בהם. משרד הכרטיסים נמצא בחצר השניה של אתר המצודה ליד קפלת הצלב הקדוש. לאחר קניית הכרטיסים עברנו ל”חצר הכבוד” לטקס חילופי המשמרות. הטקס מתקיים בשעה 12:00 בצהרים, אבל מומלץ להגיע קצת קודם כדי לתפוס מקום טוב. מהו מקום טוב? ממש צמוד לשערי המתכת. אמנם המשמר מגיע מהרחבה שלפני השערים (הרחבה שבה עומדים כל התיירים), אבל כל הטקס עצמו (כולל התזמורת) מתרחש מעבר לשערי המצודה ברחבת החצר הראשונה. מי שעומד ברחבה שמול השערים, בקושי מצליח לראות משהו מהטקס.
(...אבל מצליח לצלם מצויין את חיילי המשמר שבאים להחליף)
במסגרת הסיור המקוצר ביקרנו בקתדרלת ויטוס הקדוש, בארמון המלוכה הישן ובסמטת הזהב.
מי שרגיל לפאר הטירות שבבוואריה (גרמניה) מעט יתאכזב מארמון המלוכה. הארמון די ערום ונטול הדר. ניתן לראות בו בעיקר את חדרי השלטון והמשפט ששימשו את המלכים ששלטו בפראג בעבר.
סמטת הזהב היא סימטה מקסימה ויפה. חלק מהבתים בסמטה משחזרים בתים מתקופת ימי הזוהר של הטירה וחלק מהבתים משמשים כחנויות מזכרות. יש בסימטה גם מוזיאון לכלי נשק ומוזיאון למכשירי עינויים.
חנות מזכרות בסימטת הזהב
כסא עינויים לדוגמה
מסמטת הזהב יצאנו אל תצפית נהדרת על העיר פראג, שממנה מתחילות מדרגות הירידה מהמצודה.
לאחר שירדנו מהמצודה, הלכנו ברגל לפי השילוט (המצויין) ברחובות עד לגשר קארל.
חצינו את הגשר אל המגדל והחלטנו לטפס אל ראשו. לאורך הטיפוס רואים על קירות המגדל תמונות מההיסטוריה של פראג, בין השאר ניתן לראות שם כיצד שופצו אתרי התיירות של פראג לאחר מלחמת העולם השנייה. מראש המגדל ניתן לראות בעיקר את הגשר ואת נהר הוולטאבה. אם אתם מחפשים תצפית רחבה יותר על העיר, ותרו.
מגשר קארל התקדמנו לאורך רחוב Křižovnická עד שהגענו לרובע היהודי, לבית כנסת פנקס.
בבית הכנסת קנינו כרטיס משולב לכל אתרי הרובע היהודי. חשוב לציין שגם אם לא מספיקים את כל אתרי הרובע ביום רכישת הכרטיס (מה שקרה לנו) הכרטיס עדיין בתוקף גם ביום למחרת. בחרנו לסייר ברובע היהודי באופן עצמאי, אבל בדיעבד אני חושבת שיכולנו להנות מהסיור ברובע הרבה יותר אם היינו לוקחים מדריך. הרובע היהודי כולו הוא בעצם מוזיאון אחד גדול כשכל אחד מהאתרים ברובע מוקדש לנושא אחר. אני חושבת שהדרכה יכלה לחבר אותנו יותר להיסטוריה של המקום ולקשור עבורנו את כל האתרים אחד לשני בצורה מסודרת וטובה יותר. עדיין, גם בסיור העצמאי שלנו, הצלחנו להרגיש את ההיסטוריה של המקום ואת האובדן שעברה הקהילה בתקופת השואה. מהבחינה הזאת, נקודת ההתחלה שבחרנו לסיור, בבית כנסת פנקס, היא נקודת התחלה מצויינת. בית הכנסת מנציח על הקירות שלו את כל נספי השואה מצ'כיה (ממויינים לפי קהילות). בקומה השניה, של עזרת הנשים, יש תצוגה המוקדשת לציורי ילדים בגטו טרזין.
מבית כנסת פנקס הלכנו לבית הקברות העתיק. בעיני זה האתר העוצמתי ביותר ברובע היהודי. דילגנו על האתר הזה בטיול הקודם שלנו לפראג, ושמחתי על ההזדמנות לבקר בו הפעם. עברנו בין המצבות וניסינו לקרוא את הטקסט על חלקן.
ביציאה מבית הקברות נמצא מבנה בית הטהרה. במבנה מוצגת תערוכה על הלכות טהרת המת ומנהגי האבל היהודים.
בשלב הזה כבר היינו מותשים ורעבים, והחלטנו לנצל את הקירבה ולאכול ארוחת צהרים (מאוחרת) במסעדה החלבית של חב”ד. המסעדה ממוקמת ברובע היהודי (רח' Brehova 208/8) ממש קרוב לאלטנוישול. הזמנו מרק שהיה מצויין (והתאים למזג האוויר הקפוא בחוץ), פיצה מעולה וסלט ירקות ישראלי שאפשר היה לוותר עליו. בסך הכל מסעדה לא רעה בכלל ועם מחירים סבירים.
לאחר הארוחה ניסינו להיכנס לאלטנוישול, אבל גילינו שהוא כבר נסגר ביחד עם כל שאר אתרי הרובע היהודי שטרם הספקנו לבקר בהם. במקום להמשיך להסתובב סתם ככה ברחובות הקפואים של פראג, החלטנו לצעוד לכיוון הפלדיום (שממילא נמצא בדרך חזרה למלון) לסיבוב קניות ראשוני.
אני יודעת שהרבה תיירים ישראלים שוללים קניה בפלדיום כי יקר שם ותיירותי מדי, אבל המיקום של הפלדיום היה לנו מעולה ותמהיל החנויות שבו מצויין. נכון שהמחירים אולי לא זולים במיוחד ושהמקומיים מצליחים לקנות במחירים זולים יותר בשלל אתרי קניות מרוחקים, אבל לא התחשק לנו להרחיק מהמרכז ולא התחשק לנו לגרור שקיות בתחבורה הציבורית. מבחינתנו הפלדיום היה מקום מפלט מצויין מהקור. גם כשלא קנינו שם כלום, נהננו להסתובב בקניון ולשטוף את העיניים. בפועל, המבחר בסניפי הרשתות הגדולות בפלדיום מצומצם לעומת המבחר בסניפי אותן רשתות באזור כיכר ואצלאב (לדוגמה, חנות C&A בוואצלאב גדולה הרבה יותר מזו שבפלדיום. וגם חנות הצעצועים ספארקי שליד ואצלאב הייתה גדולה הרבה יותר מזו שבפלדיום).
ביציאה מהפלדיום חיכה לנו דוכן קיורטוש כדי לסגור את היום בצורה מתוקה.
היום השלישי
התעוררנו לבוקר של שלג קל שלאט לאט התחיל להערם. התלבשנו היטב ויצאנו אל הקור בחוץ.
ברח' Celetná יש 2 מוזיאוני שעווה. הגדול והמומלץ (Grévin) היה סגור בשבוע שבו היינו בפראג. כמה מטרים אחריו יש את מוזיאון העינויים, ומיד לאחריו את מוזיאון השעווה של מאדם טוסו. ניתן לקנות כרטיס משולב לשניהם. מוזיאון העינויים מציג שיטות עינוי היסטוריות באמצעות בובות שעווה. בהשוואה למוזיאונים אחרים, יש בו פחות מדי הסברים, ופחות מדי מוצגים היסטוריים (אני מניחה שזה לא יפתיע אף אחד, אבל בגרמניה ראינו מוזיאוני עינויים מוצלחים הרבה יותר מזה הקטנטן).
מוזיאון השעווה מכיל 3 קומות מוצגים, כשבזו הראשונה יש מוצגים מההיסטוריה של פראג (זיהיתי משם רק את הגולם), השניה כוללת דמויות הקשורות לתרבות הצ'כית פלוס תצוגה נפלאה של כל מנהיגי בריה”מ (ומאו צ'ה טונג), השלישית כוללת כוכבי קולנוע הוליוודים, כוכבי ספורט צ'כיים (עם בובה מפחידה מאוד של מרטינה נברטילובה) וכוכבי פופ נשכחים. תכלס זו הקומה היחידה שבאמת עניינה אותנו (אם תתעלמו לרגע מחיבתי העזה למנהיגים הקומוניסטיים).
אחרי התחממות קלה במוזיאון השעווה הסתובבנו בכיכר סטרומסצקה והתלהבנו מהמראה שלה בשלג.
מהכיכר צעדנו לכיוון הרובע היהודי כדי להשלים את כל האתרים שלא הספקנו לראות אתמול. התחלנו בבית הכנסת מייזל. בבית הכנסת מוצגת תערוכה על תולדות היהודים בצ'כיה (ובכלל באזור המדינות שהיו שייכים לממלכה הבוהמיינית). אני התלהבתי ממצגת של תמונות בתי הכנסת בצ'כיה ובבוהמיה שבה פורטו תאריך ההריסה של בית הכנסת ותאריך השיפוץ / השיחזור שלו. מבית כנסת מייזל הלכנו לאלטנוישול, שמכיוון שמשמש בית כנסת פעיל, לא מוצגת בו שום תערוכה. לאחר מכן הלכנו לבית הכנסת הספרדי בפראג. זה בית כנסת יפיפה. מוצגת בו תערוכת חפצי יודאיקה וכן סקירה של כל אנשי התרבות היהודים שחיו בצ'כיה וכן תולדות היהודים בצ'כיה בתקופת השואה ומיד לאחריה.
האלטנוישול
בשלב הזה הגענו מסקנה שלמרות האומץ והגבורה שהפגנו בטיול בשלג, הגוף שלנו עדיין רגיל למזג אוויר ים-תיכוני, ולכן כדאי שננצל את יום השלג הזה לקניות. אחרי שחרשנו כבר את הפלדיום ולא מצאנו בו מבחר מספק, החלטנו לבדוק את החנויות שבווצלאב ובילינו בחנויות המחוממות שבו (בעיקר ב-C&A) את מרבית אחה”צ.
מכיוון שכבר העליתי את נושא הקניות, אתייחס לעניין החזרי המס: תיירים זכאים להחזר מס בקניה מעל 2000 קרונות. לא כל חנות מוכנה למלא טופס החזר מס. אנחנו לא נתקלנו בבעיה כלשהי בחנויות הבגדים ברשתות הגדולות, אבל חברה נתקלה בסירוב כשקנתה בחנות תכשיטים. פונים עם הטופס שמקבלים בחנות אל דוכני החזר מס שנמצאים במרכזים שונים בפראג. אנחנו פנינו לדוכן שנמצא בפלדיום (ממש בכניסה, בעמדת המידע). מוסרים שם את מספר כרטיס האשראי, ומקבלים את החזר המס במזומן ביחד עם טופס שצריך למסור אותו לפקיד המכס בשדה התעופה. אם לא מוסרים את הטופס, סכום ההחזר שניתן נגבה בכרטיס האשראי. בניגוד לשדות תעופה אירופאים אחרים, בשדה התעופה בפראג מאוד קל לאתר את פקיד המכס. הוא יושב במקום עם שילוט בולט ובמרכז השדה. ההליך מולו ארך כמה דקות בודדות והיה מאוד פשוט וקל. בכל הנוגע להחזרי מס, פראג מבחינתנו מקבלת את תואר המדינה המצטיינת.
יום רביעי
המזוודות כבר נארזו לקראת פינוי החדר במלון, אבל נותרה לנו עוד משימת קניות אחת להשלים. ממש צמוד לבית המלון הייתה חנות לציוד צבאי, שקיווינו למצוא בה תחפושת לבנים. החנות שנראתה קטנה מהרחוב, התגלתה כמחסן ממש גדול למדי צבא ממדינות שונות, מעילים צבאיים, כומתות, קסדות, אפודים, מימיות, סכינים ועוד. סוג של ריקושט בגירסה העולמית. לאחר חיטוט בכל מדי מדינות אירופה, הצלחנו למצוא חולצה במידה הנכונה של צבא שאינו הצבא הגרמני (חולצה של הצבא הבריטי), כומתה של הכוחות המיוחדים בארה”ב, כומתה של הצבא האדום וכובע פרווה צבאי של הצבא האדום. חנות חביבה מאוד לחובבי הז'אנר.
מכיוון שהשלג הפסיק לרדת, והעננים פינו מקום לשמש, החלטנו שזה מזג אוויר מצויין לתצפית מגבעת פטרין. שוב עלינו על החשמלית בקו 9 ונסענו איתה עד לגשר הליגיונרים לתחנת Ujezd. ממש מול התחנה שבה ירדנו, נמצאת האנדרטה לזכר קורבנות הקומוניזם.
(אנדרטדה קריפית)
ממש ליד החשמלית (והאנדרטה) אמורה להיות תחנת פוניקולר לראש גבעת פטרין. למרבה הצער, היא הייתה בשיפוצים בדיוק בתקופת שהותנו בפראג (פברואר 2016) ולכן עלינו לגבעה ברגל, לאט ובזהירות. השבילים היו מלאי קרח ושלג, ונעלי הספורט שלנו לא ממש רצו להתמודד עם האתגר, אלא העדיפו לתת לנו להחליק על הישבן. ככל שעלינו לגובה, פראג החלה להיפרש מולנו.
כשהגענו לראש הגבעה נכנסנו למגדל פטרין (Rozhledna) ועלינו לתצפית שבראשו. מכיוון שהותשנו מהעליה אל הגבעה, החלטנו לקנות כרטיס שכולל עליה במעלית. קחו בחשבון שהמעלית מדלגת על תצפית הביניים (באמצע המגדל) ועולה ישירות לתצפית שבראש המגדל. בנוסף, זמן ההמתנה למעלית הוא די ממושך. מרבית התיירים היו חרוצים מאיתנו ועלו ברגל.
בעת רכישת הכרטיסים למגדל, אפשר לרכוש כרטיס משולב שכולל אטרקציות נוספות בגבעה (כגון מבוך המראות). אנחנו הסתפקנו רק בטיפוס על המגדל.
ירדנו מגבעת פטרין וצעדנו ברגל לכיוון האי קמפה שעל גדות הוולטאבה. הסתובבנו בפארק קמפה ונהנינו להסתכל על הנהר ועל גשר קארל.
גלגל מים באי קמפה
גדות הוולטאבה
הסתובבנו עוד קצת על גשר קארל, וממנו דרך סמטאות (שונות מאלה שטיילנו בהן ביום השני), הגענו אל כיכר סטרומסצקה. סיבוב פרידה אחרון בכיכר, וחזרנו למלון לקחת את המזוודות לשדה התעופה.
גם בביקור שני, פראג היא עיר יפיפייה ויעד נהדר לחופשה זוגית. למרות שבמרבית האתרים ביקרנו כבר בעבר, לא הרגשנו משועממים ולא הרגשנו תחושת מיצוי. מבחינתנו אפשר לחזור לסיבוב נוסף בפראג (רק שבפעם הבאה כנראה נצא לטייל גם מחוץ לעיר).
