טיול משפחתי לצפון איטליה

המרמולדה מהתצפית בסאס פרודוי

יצאנו לחופשה הזאת עם קובץ מסודר ועמוס ביעדים, אבל עם הידיעה הברורה שלא נספיק אפילו חצי מהם אלא ניקח את הזמן לאט. פציעה שלי, עייפות מעבודה ומתבגרים חובבי שינה, הכתיבו לנו קצב איטי לחופשה המשפחתית.

יצאנו בהרכב משפחתי חלקי של 2 הורים, בן 17.5, בן 14.5 ובת 9.5.

24/7 – יום שלישי

טסנו לשדה התעופה במלפאנסה עם איזי ג'ט. הצ'ק אין בטרמינל 1 היה מהזריזים שיצא לי לעבור.

נחתנו באיטליה בסביבות השעה 16:30 והתחלנו לחפש את חברת השכרת הרכב B-RENT. אחרי כמעט שעה של חיפוש (כולל נסיעה בשאטל מטרמינל 2 לטרמינל 1) גילינו שאנחנו צריכים לחכות מחוץ לטרמינל לשאטל של חברת ההשכרה שיקח אותנו לנקודת השכרת הרכבים שנמצאת במרחק של 10-15 דקות נסיעה מהטרמינל. השאטל הראשון שהגיע היה עמוס, כך שנאלצנו לחכות חצי שעה נוספת. בדיעבד מסתבר שהשאטל של חברת ההשכרה עובר גם בטרמינל 2. שעה וחצי לאחר שנחתנו קיבלנו סופסוף את הרכב השכור. הזמנו לנדרובר דיסקברי וקיבלנו אאודי Q3, רכב בדרגה נמוכה מזו שהזמנו. ולא, לא קיבלנו שום זיכוי על השינמוך. גם בגלל הטירטור וגם בגלל השינמוך, אני מאוד לא ממליצה על חברת B-RENT.

מחברת ההשכה נסענו ישירות אל מקום הלינה הראשון: Agriturismo Antica Dimora Del Turco. מדובר בווילה עתיקה שהוסבה למתחם אירוח הכולל בריכה. הווילה ממוקמת סמוך לסן ג'ורג'יו, בלב מטע גפנים. אנחנו שכרנו את בקתת הציידים של הווילה. זהו מבנה נפרד המרוחק כ-100 מטר מהווילה עצמה. במבנה יש 4 חדרים זוגיים שלכל אחד מהם יש מזגן (!), מקלחת ושירותים צמודים, כמו כן יש במבנה מטבחון וסלון נעים עם אח. מקום יפיפה שקט ומבודד, במיקום מצויין (רבע שעת נסיעה מגארדלנד, 20 דקות נסיעה מסרמיונה).

זו ביקתת הציידים שבה ישנו

השביל מבקתת הציידים לבריכה במתחם המרכזי

25/7 – יום רביעי

היום הראשון של הטיול הוקדש כולו לגארדלנד.

קצת לפני הטיסה התחלתי לחפש כרטיסים במחיר מוזל. המחיר הכי טוב שמצאתי היה 140 ש”ח בממס”י, אבל מכיוון שהיו חסרים להם כרטיסים הזמנתי בסופו של דבר דרך האתר של גארדלנד ב-36 יורו. אם הייתי נזכרת שבוע קודם, יכולתי להזמין ב-32 יורו כרטיסים לתאריך הספציפי של ה-25/7.

בכניסה לפארק היה עומס קל, שזרם מאוד מהר.

מיד לאחר הכניסה נעצרתי בדוכן כרטיסי האקספרס. כבר בבית החלטנו שכרטיס האקספרס ב-25 יורו הכי מתאים לנו מבחינת העלות שלו ומבחינת המתקנים שהוא מכסה. אבל אז המוכרת בדוכן התחילה לבלבל אותי ולנסות לשכנע אותי לקנות את הכרטיס ב-40 יורו (שהיתרון היחיד שלו זה שהוא כולל גם את מתקן הרפטור). אחרי שהבנים הודיעו לי בטלפון שהם פחות בעניין של מתקן הרפטור, התעקשתי לקנות את כרטיס האקספרס ב-25 יורו. בזמן שעמדתי בדוכן, הבנים הספיקו לעלות גם על ה- blue tornado וגם על ה-black hole, מה שאומר שהתורים ביום שהיינו היו ממש סבירים. בדיעבד, היינו מסתדרים מצויין גם בלי כרטיס האקספרס. במרבית הרכבות היו תורים של לא יותר מ-30 דקות. וכמעט בכל מתקן מבוקש יש אפשרות לרכוש בכניסה כרטיס אקספרס בודד למתקן במחיר של 5-6 יורו (תלוי במתקן). העצה שלי: לפני שאתם קונים כרטיס אקספרס, תבדקו מה מצב התורים ביום שבו הגעתם לפארק. אם תרוצו על הבוקר למתקנים המבוקשים, יש סיכוי שתתקלו בתורים ממש קצרים. אחה”צ התורים למתקנים המבוקשים (שמעניינים את המתבגרים) התחילו להיות ארוכים ומעיקים (בעיקר בגלל מחסור בצל).

עצה נוספת: קחו איתכם המון בקבוקי מים, וכדאי שחלקם יהיו קפואים. מאוד חם בפארק, ולמרבה הצער אין הרבה צל. שתינו שם המון. בכל תרמיל גב היו לפחות 2 בקבוקים קפואים שהפשירו לאט במהלך היום וקיררו גם את הבקבוקים האחרים שהיו בתרמיל. ככה נהנו לאורך כל היום ממים קרים.

מכיוון שהדירה שלנו הייתה במרחק של 15 דקות נסיעה מגארדלנד, החלטנו לחתוך באמצע היום למנוחה בדירה. אכלנו צהרים והצטיידנו במלאי בקבוקים נוסף. המנוחה הזאת חסכה לנו קניית אוכל בפארק וגם נתנה לנו כח להמשיך לבלות בפארק כמעט עד הסגירה. אם יש לכם את האפשרות, מאוד מומלץ!

שעות אחה”צ בגארדלנד לא כאלה שקטות ורגועות כמו שתיארו אותן. דווקא סביב השעות 18:00-17:00 התחיל עומס מאוד גדול. כנראה שאלה השעות שבהן מבלים גם אלה שהגיעו בשעות הבוקר וגם אלה שנכנסו עם הכרטיס המוזל בשעות אחה”צ, והתורים ארוכים בהתאם.
 כשתכננו את הטיול התלבטתי אם לא כדאי לקנות את הכרטיס המוזל ולהיכנס לפארק בשעות אחה”צ. ממה שאנחנו ראינו, אם המתבגרים שלכם רוצים להספיק יותר מרכבות המאסט, ממש לא מומלץ ללכת על הכרטיס המוזל.

אם אתם מגיעים לגארדלנד עם ילדים קטנים, תביאו בגד ים! יש שם מתחם מאוד נחמד של מגלשות מים קטנות לילדים, עם תותחי מים ודלי שמשפריץ על הילדים מים כל כמה דקות (לדעתי מתאים עד גיל 10-11, אבל לא ראיתי מגבלת גיל בכניסה). מכניסים למתקן הזה רק ילדים עם בגדי ים. ראיתי שם כמה אנשים שהכניסו ילדים לבושים בתחתונים. בעיני זה היה מביך (בעיקר לילדים).

המתקנים המומלצים לדעת הבנים שלי: ה-Blue tornado, ה-Black hole וה-Shaman וה-Jungle Rapid. לעומת זאת את מתקן “הבית הקסום” (שמופיע משום מה בכל כרטיסי האקספרס) הם לא אהבו וטענו שהוא משעמם ובזבוז זמן. אני מאוד אהבתי את סרט ה-4D, למרות שלוקח המון זמן עד שמכניסים את כולם לאולם.

אם יש לכם ילד שמרכיב משקפיים, שיוריד אותם לפני העלייה ל-blue tornado. הבן שלי עלה למתקן עם משקפיים וירד בלעדיהם. מבאס לאללה. מפעילי המתקן אמרו שהם יתקשרו לבן שלי אם הם ימצאו את המשקפיים בסוף היום. הם כמובן לא התקשרו.

צולם ממתקן ה-Volaplano שמתאים גם לילדים הקטנים (אבל התור שלו היה הכי ארוך שעמדנו בו)

הרכבת הירוקה היא ה”שמאן” שהבנים עשו לפחות 3 פעמים ומאוד אהבו

בסביבות תהשעה 22:00 התחילו מלא מתקנים (בעיקר באזור ה-Fantasy, שמתאים לילדים הקטנים) להיסגר, למרות שהאתר פתוח עד 23:00. זה היה האות שלנו להתקפל ולצאת.

26/7 – יום חמישי

המתבגרים שהיו מותשים מאתמול, לקחו את הזמן בבוקר והתעוררו מאוחר. אחרי ארוחת בוקר טובה, קיבלנו את עצת בעל הווילה והחלטנו לנסוע למרכז קניות קרוב בשם Grande male ולחפש שם חנות משקפיים שמכינה משקפיים מעכשיו לעכשיו. למרבה המזל, מצאנו חנות כזו, ולאחר כחצי שעה יצאנו מהמרכז המסחרי עם משקפיים.

השעה כבר הייתה 12, והחלטנו לבדוק אפשרות של השכרת סירת מנוע בפסקאריה דל גארדה. הוויז הוביל אותנו לחניון ממש בכניסה לחלק התיירותי (הנמל) של פסקאריה דל גארדה. העיירה עצמה נראית חביבה, לא יותר. לא משהו שמעניין מתבגרים. הלכנו לאורך הטיילת שעל שפת האגם וניסינו כל דוכן סירות מנוע שרק מצאנו. כולם אמרו לנו שכל הסירות שלהם כבר מושכרות ושנחזור אחה”צ. אח”כ הגענו לחוף נחמד שאפשר להיכנס בו למיימי האגם. למרבה הצער לא הבאנו איתנו בגדי ים, ולכן הסתפקנו רק בלהסתכל על אחרים נהנים.

מבחינתנו, הביקור בפסקאריה דל גארדה היה בזבוז זמן. לא מקום שהייתי ממליצה עליו לאחרים. ואם בכל זאת אתם מחליטים להגיע לפה, תביאו בגדי ים.

על הטיילת בפסקאריה דל גארדה

הכניסה לנמל של פסקאריה דל גארדה. התמונה צולמה מהחניון שחנינו בו.

אחרי הביקור המאכזב בפסקראיה דל גארדה, החלטנו לחזור לדירה כדי לאכול ארוחת צהריים. בזמן שבעלי ואני אירגנו את האוכל, הילדים הלכו לשחות בבריכה שבמתחם. 

אחר הצהרים ניצלנו את מזג האוויר הנעים ונסענו לסרמיונה. מכיוון שהגענו לאחר שהטירה נסגרה, מצאנו חניה מעולה ממש ליד שער הכניסה לעיר העתיקה (חניון Marconi).

סרמיונה יפיפיה ומאוד נהנו להסתובב בה ולהצטלם ברחובות שלה ובטיילת שלאורך האגם. באופן מפתיע, גם הילדים שלי, שאינם חובבי עיירות עתיקות, מאוד נהנו מהשיטוט בסרמיונה.

סיימנו את הסיור בסרמיונה ברכישת גלידה, שאכלנו אותה מול האגם (כשאיזו להקה מקומית מנגנת ברקע).

מהעיר העתיקה של סרמיונה נסענו למלון הכשר בעיר (Olympic Kosher Holidays) והזמנו שם פיצה. הפיצה הייתה סבירה. הילדים היו מרוצים ושבעים, וזה מה שחשוב. 

27/7 – יום שישי

נפרדנו מהווילה המדהימה בגארדה והתחלנו בנסיעה הארוכה לדלומיטים. כדי להמנע מהפקקים דילגנו על הנסיעה בכביש שמקיף את אגם גארדה ועלינו על האוטוסטרדה בנסיעה ישירה לדולומיטים. כדי לחתוך את הנסיעה הארוכה, החלטנו לעצור בפרמידות האדמה בסגונצאנו (בוויז: Piramidi di terra, Segonzano). מדובר בסטייה יחסית קלה מהאוטוסטרדה (A2) שמובילה מגארדה לדלומיטים.

פרמידות האדמה הן עמודי אבן גדולים שנשארו לאחר נסיגת הקרחונים שכיסו בתקופת הקרח את האזור. מדובר בתצורת סלעים מרשימה מאוד, שכדי לראות אותה צריך לטפס בשביל שלעיתים כולל מדרגות (אל תסמכו על המעקה, הוא לא ממש מקובע לאדמה) ולעיתים סתם עליה על אבנים. בתחילת המסלול יש התפצלות ל-2 מסלולים. האחד נראה קצר וכולל תצפית על פרמידות 1 ו-2. והשני נראה ארוך וכולל תצפית על פרמידות 3. (מיספור הפרמידות מצויין במפה שקיבלנו בכניסה). בחרנו במסלול לפרמידות 1 ו-2. אין לי מושג אם המסלול לפרמידות 3 מוצלח יותר, כי כשירדנו מהמסלול שבחרנו לעשות, היינו כ”כ מותשים שלא היה לנו כח לנסות גם את המסלול השני.

השמש החליטה להתקע במקום לא נח וקצת הרסה את התמונה

ככה נראות הפרמידות מנקודת תחילת המסלול

פירוט המסלולים בכניסה לאתר. אנחנו עשינו את המסלול השמאלי (שנראה קצר יותר), אבל לא הצלחנו לאתר את נקודת התצפית על פרמידות מס' 1, למרות שהלכנו בדיוק לפי המסלול.

המסלול יחסית מוצל, ולכן אפשר לעשות אותו גם ביום חם, אבל לא לשכוח מים. העליה די קשה, וביום חם תרצו לשתות הרבה.

הפרמידות עצמן מרשימות ומיוחדות, אבל אחרי מגדלי הסלעים שראינו בשנה שעברה בצ'כיה (בשמורת צוקי פארכוב), קצת התקשינו להתלהב.

ביציאה מהמסלול קנינו שתיה קרה ופירות יער. יש במקום מסעדה קטנה ונחמדה שאפשר לעצור בה לארוחה. יש גם שירותים, אבל צריך לבקש את המפתחות בקופת הכניסה לאתר.

מפרמידות האדמה נסענו לקאנזיי אל מקום הלינה השני שלנו: מלון דירות שממוקם בלב קאנזיי ממש על כביש הדלומיטים - Residence Contrin. המיקום של המלון מעולה (למרות שלי קצת הפריע רעש המכוניות ובעיקר האופנועים). הדירה שקיבלנו התאימה לצרכינו, למרות שהייתה קטנה יחסית עם מטבח פצפון. המלון היה מלא בדתיים, שכמונו בחרו בו בגלל הקרבה היחסית למלון הכשר בקאנזיי. לקחנו את המלון הזה רק לשישי-שבת, ובחרנו דירה מרווחת יותר להמשך הטיול בדלומיטים. בדיעבד אולי היינו צריכים להישאר במלון הזה לאורך כל ימי הטיול בדלומיטים כי בסך הכל הדירה הייתה נוחה, המחיר היה טוב והמיקום (כאמור) מעולה. יתרון נוסף של המלון הזה הוא כרטיס הואל די פאסה שהם מחלקים לאורחים. זה כרטיס הנחות שאפשר לקנות איתו את הפנורמה פס במחיר סביר. למרבה הצער, הפקידה בצ'ק אין לא נתנה לנו את הכרטיס מיוזמתה, ואני נזכרתי לשאול לגביו רק בצ'ק אאוט.

לאחר שהתמקמנו בדירה וערכנו קניות לשבת, אני נשארתי לבשל, ושלחתי את כל שאר המשפחה לטייל בקאנזיי ולבדוק אם יש אפשרות לקנות כרטיסים מראש לבריכת Dolaondes‏ כדי שנוכל לבלות בה בשבת. לאכזבתנו, התשובה הייתה שלילית.

28/7 – שבת

יום שבת, יום מנוחה. לאחר השכמה מאוחרת הלכנו לתפילה וקידוש במלון הכשר. התכנון המקורי היה לאכול שם ארוחת צהרים, אבל העלות הגבוהה של הארוחה (70 יורו לאדם נכון לקיץ 2018) גרמה לנו לוותר על הרעיון. הסתדרנו עם אוכל קר שהבאנו מהארץ ושארגנתי ביום שישי.

בשעות אחה”צ יצאנו לטיול רגלי בעיירה קאנזיי. העיירה מקסימה, אבל בהחלט לא מצדיקה טיול ממושך בסמטאות שלה. את הטיול בעיירה אפשר למצות בסיבוב של שעה, ולנו למרבה הצער היו לפחות 3 שעות פנויות.

הכיכר שעליה ממוקם מלון הדירות שלנו

המלון

מרכז העיירה, ממש ליד הסופר שבו עשינו קניות לשבת

אני מבשלת לשבת במטבח הקטנטן

29/7 – יום ראשון

למרות שאנחנו בדלומיטים כבר מיום שישי, רק היום אנחנו בעצם מתחילים את הטיול באזור. ובשביל ההתחלה בחרנו ביעד הכי פופולרי: המרמולדה.

בדרך לרכבל שיוצא ממלאגה צ'יאפלה (כ-25 דקות נסיעה מהמלון בקאנזיי) עברנו ליד אגם פאדיה ועצרנו להצטלם.

בקופת הכניסה לרכבל המרמולדה מדווחת לנו הקופאית שאין טעם לעלות לתחנת הרכבל הגבוהה ביותר (Punta Rocca) בגלל ראות אפסית. אני ובעלי מקיימים התייעצות קצרה. הוא מציע להתחיל קודם במסלול של קניון סטוגודה ואז להגיע לרכבל, ואני חוששת שמזג האוויר רק ילך ויורע כי לפי אפיקציית מזג האוויר צפוי גשם החל מ-12 בצהרים. בסופו של דבר אני מתעקשת שנעלה לפסגת המרמולדה גם בראות אפסית, ולו רק כדי שהילדים יראו שלג בסוף יולי. הקופאית הביטה בנו במבט ששמור למשוגעים, ומתוך רחמים נתנה לנו הנחה משמעותית בכרטיסים.

הרכבל הראשון (לתחנה הראשונה שאין בה כלום למעט נקודת מעבר לרכבל הבא) והרכבל השני (לתחנת serauta) היו עמוסים בצורה מחניקה. הילדים ירדו מהם נטולי חמצן וביקשו קצת מנוחה. החלטנו להסתובב במוזיאון מלחמת העולם הראשונה (שנמצא במבנה תחנת הרכבל serauta), מתוך תקווה שבינתיים הערפל יתפזר.

המוזיאון נחמד, אבל הילדים שלי מיצו אותו תוך פחות מרבע שעה.

שתינו שוקו חם בקפיטריה שבתחנת הרכבל, והסתכלנו בייאוש על הראות האפסית שבחוץ.

כשראינו שהערפל לא מתפזר, וכשהנשימה של הילדים חזרה להיות תקינה, עלינו ברכבל השלישי לפסגה. הרכבל הפעם לא היה צפוף, והנסיעה בו הייתה נעימה אולם ערפילית.

למעלה היה מאוד קר, ומיד נשלפו מהתיק הכובעים והכפפות והמעילים שגררתי מהארץ במיוחד בשביל הרגע הזה. בתצפית הפנורמית הייתה, כמובטח, ראות אפסית. עשינו סיבוב מאוכזב קטן, ואז החלטתי שאם הגענו בשביל השלג, שום ערפל לא יעצור אותנו מלרדת לשלג. הלכנו אחרי השילוט וירדנו במעלית אל הקרחון. אנחנו וזוג מטפסי הרים עם ציוד מקצועי היינו המטורפים היחידים שיצאו לקרחון בערפל הזה. אז נכון שלא ראינו כלום, אבל בחיי שזו הייתה חוויה נהדרת! קודם כל היינו שם לבד. כל השלג שהיה שם היה רק שלנו. עשינו מלאכי שלג, ואפילו בובה קטנה (הכי נייטיבס מתלהבים ), והילדים התחילו מלחמת שלג. אחר כן צעדנו בזהירות לכיוון הקרחון. בשלב מסויים הערפל עשה טובה וזז קצת, ואז ראינו חלק מהקרחון. פחדנו לטפס עליו בערפל הזה ללא ציוד מקצועי, אבל היה מדהים לראות אותו.

הקרחון אחרי שהערפל עשה טובה וטיפונת התפזר

בן ה-17 התעקש שאם אי אפשר לעלות לקרחון הוא עולה על פסגה אחרת שנמצאת ממול

מדי פעם מצאנו חורים קטנים בתוך הערפל, שהראו לנו איזה נוף מדהים אנחנו מפסידים

ואז אחרי שסיימנו לשחק בשלג והערפל עדיין סרב להתפזר, החלטתי שמה שעזר לדורות של יהודים בעבר, יכול לעזור גם לנו: הגיע הזמן להתפלל לנס! “אם יש ניסים בעולם” קראתי כלפי שמים “תן לנו אחד ותסלק את הערפל הזה”. בנקודה הזאת יש חילוקי דעות תיאולוגים ביני לבין בן ה-17 האם אכן היה נס או שמא סתם רוח חזקה, אבל בחיי שדקה אחרי שהתפללתי הערפל התחיל להתפזר ולאט לאט הצלחנו לראות נוף!

בעלי הולך אל הקצה כדי לצלם את הנוף שנגלה לאחר שהערפל התחיל להתפזר

אלה התמונות שצילם

כשחזרנו לתחנת הרכבל השנייה מזג האוויר ממש התבהר, והחלטנו לטייל בתעלות ובביצורים מתקופת מלחמת העולם הראשונה, שיש מחוץ לתחנת הרכבל.

התעלות והביצורים נמצאים בתוך הסלע הענק הזה

וגם הפעם בן ה-17 התעקש לעלות לפסגה

הנוף מתחנת הרכבל השנייה אחרי שהערפל התפזר

נפרדנו מהמרמולדה באכילת כריכים אל מול הנוף, וירדנו חזרה לחניון. למטה היה יום בהיר וחם, ללא זכר לערפל שהיה על ההר. השארנו ברכב את כל בגדי החורף, עברנו לחולצה קצרה והתחלנו את המסלול של קניון סטוגודה.

ממש ליד החניון יש קופה שבה מוכרים כרטיסים לרכבת שנוסעת הלוך וחזור לאורך המסלול. אם אתם רוצים רק כרטיסים חזור, תצטרכו לקנות בקופה שבצד השני של המסלול. הקופה שבה משלמים כרטיס כניסה לאתר, נמצאת כמה מטרים לאחר הקופה של הרכבת. שימו לב שיש הנחה בדמי הכניסה למי שמתכוונים לחזור עם הרכבת.

המסלול עצמו מוצל ומאוד נוח להליכה. יש במהלכו אפילו מפל שאפשר להתרענן בו או לשכשך רגליים, אבל המים היו קפואים.

קניון סטוגודה

כשהגענו בסוף המסלול לקופה שבה משלמים לרכבת חזור, נאמר לנו שנצטרך לחכות 50 דקות עד לרכבת הבאה. החלטנו לנצל את הזמן הפנוי כדי לטייל בכפר סטוגודה.

כפר מנומנם חביב וקטן שנראה שיש בו בעיקר תיירים

מקניון סטוגודה התחלנו בנסיעה למקום הלינה השלישי, בוויגו די פאסה. בדרך עצרנו באגם פאדיה, וקיוונו שהרכבל שם עדיין עובד. מדובר ברכבל פתוח שנוסעים בו בעמידה, והוא מוביל מהסכר של אגם פאדיה אל המרמולדה. למרבה הצער, הגענו כמה דקות לפני סגירת הרכבל (בשעה 17:00) ולא הסכימו להעלות אותנו.

אגם פאדיה בתמונה שצולמה מהסכר

הגענו לויגו די פאסה בסביבות השעה 18:00, שזה בול באמצע חלון הזמן שמלון הדירות Mason La Zondra הקציב לצ'ק אין, ועדיין לא מצאנו את בעלת הבית בחדר הקבלה (הנעול). הייתי צריכה להתקשר אליה ולבקש שתבוא.

קיבלנו דירה נחמדה ומאוד נקיה, עם מטבח גדול (אבל נטול תנור, למרות שבבוקינג נכתב שיש תנור). הווי פיי בדירה היה גרוע עד בלתי קיים, והילדים מאוד התלוננו. כמו שכתבתי למעלה, בדיעבד היה מיותר להחליף מקום לינה. הדירה בויגו די פאסה לא הייתה גדולה בצורה משמעותית מהדירה בקאנזיי, אבל הייתה הרבה יותר יקרה. והמיקום של קאנזיי הרבה יותר מוצלח מהמיקום של ויגו די פאסה כנקודת כוכב לטיול בדלומיטים.

המטבח בדירה בויגו

חדר השינה הזוגי בדירה

30/7 – יום שני

התחלנו את היום בעליה ברכבל CATINACCIO לרכס ההרים Rosengarten שמלרגלותיו נמצאת ויגו די פאסה. הרכבל ממוקם במרחק של 200 מטר מהדירה שלנו, ולכן הלכנו אליו ברגל.

גם הרכבל הזה, כמו רכבלים אחרים בעמק, עולה המון כסף. כרטיס הלוך ושוב עלה לכולנו כ-80 יורו. הנוף למעלה מדהים.

הנוף בפסגת רכבל ה-catinaccio

מנקודת העצירה של הרכבל יוצאים כמה מסלולי הליכה, אבל אין שילוט ברור ומסודר וכדאי לקחת מפה ממרכז המידע לתיירים שנמצא בעיירה ולנסות לפענח אותה (כן, גם היא לא ממש ברורה). בכל מקרה, אנחנו לא עלינו לפסגה כדי לעשות מסלול הליכה, אלא כדי לעלות על אומגת הכסאות ה-fly line. מדובר באומגה שבה נקשרים לרתמה המסיעה אותך (באיטיות) בישיבה לאורך מסלול היורד מההר. בנקודת הסיום של האומגה עולים בחזרה למעלה ברכבל כסאות. הילדים מדווחים שזה בכלל לא מפחיד, ושאפילו אני יכולתי לעשות את זה.

נקודת היציאה של אומגת הכסאות

חשוב לציין שהאומגה סגורה להפסקת צהרים בין השעות 12:00 ל-14:00. אנחנו הגענו סביב 11:00, ואחד המפעילים הודיע לנו שהאומגה סגורה עקב תקלה טכנית ותפתח רק אחרי השעה 14:00. מכיוון ששילמנו 80 יורו רק כדי להגיע לנקודת ההתחלה של האומגה, ומכיוון שלא התחשק לנו לעשות מסלול הליכה כדי להרוג 3 שעות, המשכנו לנדנד למפעיל אחר, והוא אמר לנו שלדעתו עוד חצי שעה תחזור האומגה לפעול. ואכן 20 דקות לאחר מכן האומגה חזרה לפעולה, והבנים עלו עליה.

אני ובת ה-9 ניצלנו את הזמן הפנוי כדי להיכנס למתחם ג'מבורי סמוך שממש לא התאים לגילה אלא לילדים צעירים יותר (עד גיל 5). העלות היא 5 יורו לשעה. אנחנו היינו שם בקושי 10 דקות.

כשהבנים חזרו מהאומגה הם שיכנעו את בת ה-9 להצטרף אליהם לסיבוב נוסף, והיא הצטרפה ומאוד נהנתה. 

אחרי 2 סיבובים באומגה חזרנו לדירה, אכלנו ארוחת צהרים מהירה, ולאחר מכן נסענו לכיוון אגם קראצה.

ליד אגם קראצה יש חניון מסודר (בתשלום) שממנו יש מעבר תת קרקעי לאגם. הוויז יודע לכוון אליו כשבוחרים לנסוע לאגם.

באופן מפתיע המקום היה עמוס במטיילים. מסביב לאגם יש מסלול הליכה מעגלי מאוד קל, שאורך כשעה (תלוי כמה עוצרים לנוח ולהצטלם בדרך). האגם עצמו יפיפה, עם מים צלולים בגוון טורקיז.

היה קשה לבחור תמונה אחת מתוך עשרות שצילמתי באגם

אחרי אגם קראצה התלבטנו בין מגלשות ההרים ב-Predazzo לפארק מים קטנטן ב-Camping Vidor שליד העיירה פוזה די פאסה, מכיוון שלא התחשק לילדים רכבל נוסף באותו יום, הם הצביעו בעד פארק המים.

כיוונו את הווויז ל-Camping Vidor Family & Wellness Resort. מדובר באתר קמפינג מסודר, נקי ומאוד מושקע. פארק המים במקום כולל בריכת זרמים חיצונית (מחוממת), בריכה פנימית עם נוף פנורמי להרים, מגלשת אבובים, 2 מגלשות גבוהות, 2 מגלשות קטנות (שמתאימות לילדים צעירים יותר) ומלא משחקי מים (תותחי מים) ובריכת פעוטות לילדים ממש קטנים. ליד בריכת הפעוטות יש מתחם פופים בשביל ההורים, ויש גם חדר מנוחה בקומה השניה שאפשר לשבת בו על כסאות נח, להתכרבל בשמיכות (שמונחות על כסאות הנח) ולבהות בנוף של הדלומיטים. יש גם חדר כושר וספא בתשלום נוסף. יש אפשרות לשכור מגבות במקום (בתשלום נוסף).

הנוף מחדר המנוחה

בריכת הזרמים החיצונית במבט מלמעלה

הילדים בהתחלה קיטרו שהמקום עלוב וקטן, אבל אז הם התחילו לגלוש במגלשות בלופים אין סופיים, וגם להנות מבריכת הזרמים. בסופו של דבר בילינו שם כמעט שעתיים מאוד מהנות.

המקום פתוח עד השעה 21:00, אין צורך בכובעי ים (גם לבעלי שיער ארוך), יש במקום מקלחות (נקיות) ולוקרים. כשאנחנו היינו שם לא היה שום עומס, והיה מאוד נעים לבלות. יש במקום גם קפיטריה שאפשר לקנות בה שתיה ואוכל. המקום מאוד מתאים למשפחות עם ילדים קטנים, אבל גם המתבגרים שלי מאוד נהנו בסופו של דבר. מתאים לימי גשם.

31/7 – יום שלישי

יום אחרון בדלומיטים, ונשאר לנו MUST אחד עיקרי: מעבר פרודוי וסאס פרודוי.

לסאס פרודוי אפשר להגיע באמצעות 2 רכבלים שיוצאים מקאנזיי (רכבל Belvedere). אנחנו העדפנו להגיע לשם באמצעות נסיעה ברכב דרך מעבר פרודוי (כותבים בווייז: Passo Pordoi ומבקשים שיכוון לחניון הפופולרי ביותר. הוויז מוביל ישירות לחניון הרכבל של סאס פרודוי). הנסיעה במעבר פרודוי ממש סבירה ובכלל לא מפחידה. מאזור החניון בסאס פרודוי יוצאים כמה מסלולי הליכה, ויוצא רכבל שמעלה לפסגה שנקראת “מרפסת הדלומיטים”. מהפסגה נשקף נוף עוצר נשימה של הרי הדלומיטים.

מבט על חלק מהפיתולים של מעבר פרודוי

הנוף מהפיסגה

אחרי ששאפנו אוויר פסגות ונהננו מהנוף, החליטו כמה אמיצים מביננו (בעלי, בן ה-14 ובת ה-9) לרדת מההר ברגל. אני שגררתי פציעה ברגל ובן ה-17 שהיה עייף, החלטנו לרדת בחזרה עם הרכבל.

מסלול הירידה ברגל ארך כשעתיים וחצי, והוגדר על ידי בעלי כמסלול לא כ”כ קל.

התמונה צולמה בסוף מסלול הירידה. הם ירדו את כל הדרך מהפסגה האמצעית.

מכיוון שלי ולבן ה-17 היו לפחות שעתיים להרוג, החלטנו לעשות מסלול הליכה קל. אני זכרתי שקראתי המלצות על מסלול Viel Dal Pan (מסלול 601), והחלטנו לנסות אותו. המסלול מתחיל מאחורי מבנה המוזיאון שיש במקום (מוזיאון שמוקדש למלחמת העולם הראשונה). ניתן לזהות את תחילת המסלול לפי הכנסייה הקטנה שיש בתחילתו. מכיוון שקצת הסתבכנו עם איתור המסלול, צילמתי את נקודת ההתחלה שלו:

המסלול עצמו לא קשה להליכה (למעט העובדה שהוא בעליה). אנשים שעשו את כולו כתבו שאורכו כ-3 שעות. אני התייאשתי אחרי שעת הליכה (עוד לפני שהגענו לבקתה הראשונה ) מכיוון שהרגל הפצועה כאבה והציקה לי. בכל מקרה יצא לנו להנות מהנוף המקסים לאורך המסלול.

לאחר ששני חלקי המשפחה התאחדו, נסענו ממעבר פרודוי בחזרה לקאנזיי. עצרנו במלון הכשר לארוחת צהרים. בעונת הקיץ של 2018 הם הפכו בין השעות 14:00-16:00 למסעדה חלבית שמגישה פיצה / פסטה / סלט. המחירים כמובן יקרים מאוד, אבל האוכל היה סביר, והיה מאוד נעים לשבת במרפסת של המלון ביחד עם עוד ישראלים רעבים.

מכיוון שהיינו בקאנזיי, הצענו לילדים לסגור את היום בבריכת Dolaondes, אבל הם העדיפו לחזור לבריכה שב-Camping Vidor. הפעם היה שם קצת יותר עמוס, אבל עדיין נהננו לבלות שם. גם היום היינו שם שעתיים. בשלב מסויים החל לרדת גשם, ובזמן שכולם ברחו מהבריכה החיצונית אל תוך המבנה, אנחנו דווקא נהננו להשתכשך בבריכה החיצונית (המחוממת) כשהגשם מטפטף מעלינו.

1/8 – יום רביעי

הבוקר נפרדים מהדלומיטים בדרך הארוכה למלפאנסה.

בגלל שקראתי ביקורות נלהבות על יופייה של העיירה מואנה (שנמצאת על כביש הדלומיטים) החלטנו לעצור שם לביקור קצר לפני שניפרד מהנוף המדהים של הדלומיטים. העיירה די איכזבה אותנו. לא מצאתי בה שום דבר מיוחד שלא ראינו בקאנזיי או בויגו די פאסה. אחרי סיבוב קצר של חצי שעה, חזרנו לאוטו.

מואנה

ממואנה נסענו לכיוון אגם קלדארו, נסיעה של כשעה וחצי. בדרך עברנו מהדלומיטים המזרחים למערבים, וגם הנוף השתנה. קצת פחות נוף הררי דרמטי וקצת יותר מטעי תפוחים. 

התמונה צולמה בנקודת תצפית על הכביש שמוריד מהדלומיטים המזרחיים לכיוון אגם קלדארו

היה קשה למצוא בוויז את אגם קלדארו, בעיקר כי הוא מופיע במפה תחת השם: Kalterer See. כמו תמיד, ביקשנו מהוויז שיכוון אותו לחניון הפופולרי ביותר, והוא הביא אותנו בדיוק למקום הנכון: הכניסה לחוף האגם.

באגם קלדארו יש חוף רחצה מסודר בתשלום. אם אתם לא הולכים עם כל ההמונים, אלא פונים ימינה לכיוון מחנה הקמפינג, תמצאו (ממש ליד הסופרמרקט של הקמפינג) מעין עליה שמובילה למסעדה על חוף האגם. מהמסעדה תרדו במדרגות אל האגם עצמו, שם תמצאו מעגן להשכרת סירות פדלים. הכניסה לשטח אינה בתשלום. אפשר לשבת שם בצל על הדשא או לשבת במסעדה עצמה. בחלק האחורי של הדשא יש מלתחות מסודרות. באופן מטופש ביותר, שוב לא הבאנו בגדי ים.

שכרנו לילדים סירת פאדלים, ובזמן שהם שטו, אנחנו ניצלנו את הזמן הפנוי ואכלנו גלידה. אם הילדים היו מביאים בגדי ים, הם יכלו לקפוץ מהסירה ולשחות באגם. מכיוון שהם נטולי בגדי ים, הם הסתפקו רק בשייט.

מעגן השכרת הסירות באגם קלדארו

הילדים מפליגים להם לדרכם, בזמן שאנחנו בודדים על החוף

אבל הצלחנו להתגבר על צער הפרידה

היתרון הגדול של האגם הזה הוא העובדה שמצאנו פה סירות פנוית להשכרה במחיר שפוי, והעבודה שהוא על הדרך מהדלומיטים לכיוון מלפאנסה. אם היינו נערכים עם בגדי ים כמו שצריך, יכולנו לבלות פה יותר. בסך הכל היה נחמד, אבל מאוד חם ולח.

מאגם קלדארו נסענו שעתיים+ למרכז קניות גדול בברשיה (ELNÒS), שיש בו פרימרק ומזגן. מרכז הקניות קיים את ההבטחה הגלומה בו. גם נהננו מהמזגן וגם רוקנו את פרימרק.

המלון האחרון שלנו בטיול הזה: First Hotel Malpensa, מלון הממוקם כרבע שעת נסיעה משדה התעופה. מקום מאוד מומלץ ללינה לפני / אחרי טיסה ממלפאנסה. חדרים נוחים ונקיים. מקלחת מצויינת. שירות ידידותית ומסביר פנים. יש שאטלים מהמלון לשדה התעופה (והפוך). לא נדרשנו לשירות הזה, אבל הוא הוצע לנו מספר פעמים.

התעוררנו ב-3 לפנות בוקר ונפרדנו מהמלון. נסענו לתחנה של B-RENT. חיכינו לשאטל, שהגיע לאחר מספר דקות המתנה מעיקות. בשדה התעופה לא מצאנו פקיד מכס שיאשר את החזרי המס שעשינו (כנראה שבשעות הלילה פקיד המכס יושב בטרמינל 1 ולא בטרמינל 2, ולאף אחד מאיתנו לא היה כח לנדוד לטרמינל 1 עם המזוודות).

בניגוד לנתב”ג, במלפאנסה לא הסכימו להעלות את הטרולי שלנו למטוס (אלא רק אם נשלם תשלום נוסף). מכיוון שמזוודות הטרולי שלנו עמדו בדרישות הגודל והמשקל של איזי ג'ט, נגררנו איתם למטוס. משפחות אחרות נדרשו לשלם הון על משלוח הטרולי למטוס בשער העליה למטוס (מכיוון שהמזוודות שלהם לא נכנסו לכלוב המדידה של איזי ג'ט). כדאי לבדוק מראש שכבודת היד שלכם עומדת בדרישות של איזי ג'ט. אם לא, עדיף לכם לשלם על משלוח המזוודה כבר בצ'ק אין, מכיוון שהמחיר בשער קפץ בעשרות אחוזים.

סיכומה של חופשה: הנוף היה מדהים, האנשים מקסימים, הוויז עבד מעולה, האטרקציות והלינה יקרים יחסית, אפשר היה להספיק הרבה יותר ממה שהספקנו.

עוד נחזור לדלומיטים, אבל בהרכב זוגי...

המפה שהכנתי בגוגל מאפס לקראת הטיול