בילינו 4 ימים בווינה בתחילת אפריל 2019. המועד שבחרנו לטיול ככל הנראה לא היה מוצלח במיוחד. מזג האוויר אמנם היה מושלם, אבל הגנים היו ערומים מעצים ומפרחים, שווקי חג הפסחא עוד לא הוקמו, ואיכשהו הקסם של וינה לא עבד עלינו.
מכיוון שלא טיילנו במסלול מסודר ומובנה, ומכיוון שבחרנו שלא להכנס לאתרים רבים, לא אתאר כאן מה עשינו בכל יום ויום, אלא אתן טיפים והמלצות כלליות לחופשה זוגית בווינה.
ההמלצה הראשונה תהיה להימנע מביקור בווינה בתחילת חודש אפריל (אא”כ כבר התחילו שווקי הפסחא).
טסנו לווינה עם חברת WIZZ. נחתנו ביום בשני (1/4) בשעה 14:00 שעון וינה וחזרנו ביום שישי (5/4) בשעה 5:40 שעון וינה. את הלילה שלפני הטיסה חזור עשינו במלון Moxi הממוקם בשדה התעופה בווינה. זו הייתה החלטה מצויינת. הגענו למלון בסביבות 21:00, התקלחנו, התארגנו לקראת הטיסה, וישנו 5 שעות מצויינות לפני שצעדנו ברגל בנחת לשדה התעופה. המלון עצמו מעוצב בעיצוב טרנדי וצעיר (אל תפספסו את תמונות הסלפי החמודות במעלית), שירות מהיר ויעיל, חדרים שקטים אבל די קטנים. בכל מקרה היה מאוד נח לישון שם.
תמונות הסלפי במעלית ב-Moxi
המלצה: אם אתם טסים כמונו בשעת בוקר מוקדמת ולנים במלון, גשו עם המזוודות בערב, לפני הצ'ק אין במלון, לפקיד המכס בשדה התעופה ותמלאו את כל טפסי החזר המס. כשהגענו לשדה לפנות בוקר, עמדת פקיד המכס היתה סגורה. נאמר לנו שהוא מגיע בשעה 5:00 (שזו שעה מאוחרת מאוד, אם הטיסה שלכם היא ב-5:40). אם אתם ממילא לנים בשדה התעופה, עדיף לסדר את כל הטופסולוגיה הזאת בערב בלי הלחץ של הטיסה על הראש.
בשאר הלילות בווינה לנו במלון: Hotel Stefanie מלון 4 כוכבים אלגנטי שנותן הרגשה כאילו נסענו בזמן 150 שנים אחורה (אבל עם כל הפינוקים של המאה ה-21). המלון ממוקם ברובע ה-2 (סמוך לכמה מסעדות כשרות), אבל ממש על גבול הרובע הראשון. המלון במרחק 10-15 דקות הליכה מקתדרלת סטפן. המלון מציע ארוחת בוקר כשרה תמורת 5 יורו נוספים ליום לאדם.
המלצה: אם אתם מזמינים את ארוחת הבוקר הכשרה, תבקשו שיגישו לכם אותה לחדר. ככה לא תרגישו חריגים כשאתם אוכלים אוכל ארוז בכלים חד”פ, וככה תוכלו גם לקחת את כל מה שנשאר מהארוחה, בלי להתפדח לצאת מחדר האוכל במלון עם אוכל ביד.
חדר השינה במלון סטפני
אחת הפינות במסדרונות המלון
אוכל כשר בווינה
וינה היא עיר מאוד ידידותית לאוכלי הכשר. בניגוד לערים אחרות באירופה שבהן אנחנו מפרגנים לעצמנו בקושי ארוחה אחת במסעדה כשרה לא מוצלחת במיוחד, בווינה אכלנו מספר פעמים במסעדות כשרות, כולנו טעימות וכולן בתמחור סביר.
המסעדה הכשרה הטובה ביותר שאכלנו בה בווינה הייתה מאה שערים. כל כך נהננו בה, שחזרנו אליה מספר פעמים. המסעדה מגישה סושי מצויין, אוכל אסיאתי (מוקפץ ונודלס), שניצל וינאי ענק (בגירסה כשרה) וגם גריל ישראלי, והכל במחירים סבירים.
שניצל וינאי כשר
סושי מצויין
בקר מוקפץ
מסעדה כשרה נוספת שאכלנו בה הייתה בחור טוב. זו מסעדת שיפודים שיש בה גם מנות בוכריות. מסעדה מאוד ישראלית באופייה. גם כאן, המחירים סבירים יחסית. וגם המסעדה הזאת כמו מסעדת מאה שערים, קרובה למלון סטפני.
אכלנו גם במסעדת נובלינו החלבית. זו מסעדה בסגנון איטלקי (בעיקר פסטות ודגים). דווקא כאן המחירים היו מעט יקרים לטעמי והאוכל פחות מוצלח, אבל המנות מאוד גדולות.
תחבורה בווינה
אחרי שקראתי כל כך הרבה אנשים שטוענים שמאוד קל להתמצא בתחבורה בווינה, קצת מביך להודות שהסתבכנו עם זה, אבל זאת האמת. בווינה יש 5 קווי תחתית, בנוסף, יש גם אוטובוסים ורכבות, ואיכשהו יצא לנו לשלב את כולם, כולל הליכה ברגל.
בשלב מסויים הרמתי ידיים ופניתי לעזרת הטכנולוגיה. בהתחלה ניסינו את Moovit שקצת זייפה, ואז עברנו לאפליקציה של חברת התחבורה האוסטרית ÖBB Scotty. האפליקציה עובדת בדומה למוביט, כלומר היא מאתרת את המיקום הנוכחי של המשתמש, מזינים לתוכה יעד, והיא ממליצה על תחנת יציאה, הקו שצריך לקחת (כולל מספר הרציף שממנו יש לקחת את הקו), מספר התחנות שצריך לנסוע והתחנה שבה צריך לרדת מהקו. בניגוד למוביט, האפליקציה הזו לא נותנת מפה שמסייעת בהליכה רגלית מהתחנה ליעד, אבל הגוגל מאפס השלים את החסר.
טיפ נוסף לאנשים פחות סתגלתנים (כמונו): אם קניתם כרטיס נסיעה שבועי, אין צורך לתקף אותו. יש עליו תאריך תוקף, וזה מספיק.
סיורים מומלצים
כבר ממזמן הגענו למסקנה שהדרך המוצלחת ביותר להנות מטיול עירוני היא באמצעות סיור מודרך שממקד אותנו לאן כדאי לחזור אח”כ ועל מה אפשר לוותר.
קיבלנו המלצות חמות על סיורים בעברית עם secret vienna אבל במועד שבו טיילנו בווינה, לא היה להם שום סיור רלבנטי. לכן בחרנו להצטרף לסיור חינמי של good vienna tours. הסיור יוצא כל יום בשעה 10:00 ובשעה 14:00 מהרחבה שמול מוזיאון אלברטינה (בתחתית המדרגות, ליד דוכן הנקניקיות, חפשו את המדריכה עם המטריה הירוקה). לא חייבים להרשם, אבל כדאי לשריין מקום.
הסיור אורך כשעתיים וחצי ומתנהל באנגלית. בסיור שהשתתפנו בו זכינו במדריך משעשע ומצויין בשם וולפגאנג, שהוביל אותנו בין אתרי התיירות במרכז ההיסטורי של וינה (ברובע הראשון), והסביר לנו על ההיסטוריה של וינה, על הארכיטקטורה של המבנים, קצת על מוצארט, קצת על יהודי וינה וגם קצת על האוכל. זה היה סיור מרתק ומאוד משעשע. ממליצה בחום.
למחרת הצטרפנו לסיור בתשלום של אותה חברה, סיור בשם Hitler`s Vienna. הסיור סקר את ההיסטוריה של היטלר והקשר שלו לווינה. בסיור הסביר לנו על האנשלוס של אוסטריה, על הפוליטיקה של אוסטריה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה, דיברנו על מה שעבר על יהודי וינה בזמן הכיבוש הנאצי ובשואה ועל מה שעבר על תושבי וינה במהלך המלחמה. הסיור עבר בין נקודות הקשורות לחייו של היטלר, בין אתרים הקשורים לתקופת הכיבוש הנאצי, ובין אתרים המוקדשים לשואת יהודי וינה. הסיור מתחיל באנדרטה נגד המלחמה והפאשיזם שמול מוזיאון אלברטינה ומסתיים באנדרטה שהוקמה על מפקדת הגסטפו בווינה. בדרך עוברים גם ליד אנדרטת השואה בווינה ובית הכנסת היחיד בווינה ששרד את ליל הבדולח. הסיור פחות תיירותי באופיו ועמוס בעובדות היסטוריות ופוליטיות. בעיננו זה היה סיור מרתק, אבל קצת כבד. פחות מתאים למי שמחפש טיול קליל של פאן.
האנדרטה נגד מלחמה ופאשיזם
אנדרטת השואה
האנדרטה מעל מטה הגסטפו
גנים מומלצים:
כמו שציינתי בתחילת הפוסט, מרבית הגנים שטיילנו בהם היו ערומים ונטולי פרחים, ובכל זאת מכיוון שטיילנו בעיקר בחוץ ופחות במוזיאונים אמליץ על כמה, כולם חינמים:
הכי יפים בעיני היו הגנים בארמון שנברון. למרות שפרחי האביב טרם נשתלו והעצים היו קרחים לגמרי, עדיין היה מה לראות וממה להנות.
או ששבור זה הקטע של המזרקה הזאת, או שהיא כרגע בשיפוצים
הכי רומנטי וירוק היה השטאד פארק
אפילו יש שם אגם קטנטן
ופרחים!
הכי קטן ומקסים היה הרטהאוס פארק (שליד בית העירייה). גן קטנטן שחלקו בשיפוצים, אבל היה יפה הרבה יותר מגנים מפורסמים ממנו (כמו גן הוורדים והבורגרטן).
ביקרנו גם בגנים של ארמון בלוודר, שהיה נראה שבעונה הנכונה הם יפיפיים.
בגן הוורדים טרם פרחו הוורדים, אבל גם הוא היה נראה עם פוטנציאל להיות יפיפה בעונה הנכונה.
הגן הכי פחות מרשים בעיננו היה הבורגרטן, שהיו גם ערום, גם קטן וגם לא מרשים.
טיול מחוץ לווינה
למרות הזמן הקצר שהיה לנו בווינה, החלטנו שמתחשק לנו לראות קצת טבע מחוץ לעיר. במקום לשכור רכב ולנסוע לעמק הוואכו (כמו כולם), החלטנו להיות יצירתיים ולנסוע במסלול רכבת מומלץ שאפילו הוכר באתר מורשת עולמי באונסקו: מסילת זימרינג. מדובר במסילת רכבת שחוצה את מעבר ההרים זימרינג. מכיוון שזו המסילה שחצתה לראשונה בהיסטוריה רכס בהרי האלפים, היא הוכרה באתר מורשת עולמית. הנסיעה ברכבת לאורך המסילה נחשבת לאחד ממסלולי הרכבות היפים בעולם. למרבה הצער, לא בחודש אפריל. כלומר, הנסיעה בתוואי המסילה באמת הייתה עם נוף ירוק ויפיפה, אבל לא עוצר נשימה כמו שהובטח. הירוק לא היה מספיק ירוק וההרים לא היו מספיק מושלגים. הנוף קצת נתקע באמצע. ואז הגענו לעיירת הסקי זימרינג, שבחלק מההמלצות שמצאנו הוכתרה כ”עיירת סקי תיירותית ונחמדה שיש בה הכל”. ובכן, בתחילת חודש אפריל היא הייתה עיירת רפאים. רכבלי השלג שיש בה לא היו פעילים (נאמר לנו שרק בתחילת מאי הם יחזרו לפעול), וכך גם פעילויות הספורט השונות שיש בעיירה לא. בכללי, פגשנו 5 אנשים בעיירה, ואת כולם בסופרמרקט העירוני היחיד שהיה פתוח.
אבל בין לבין טיילנו קצת בטבע שמסביב לתחנת הרכבת של זימרינג, ובעיקר נשמנו אוויר הרים.
תמונות מחלון הרכבת
יש שלג בזימרינג
ואפילו כנסייה
קצת מנהלות:
כדי להגיע לזימרינג צריך לעלות על הרכבת בתחנת Wein Hbf (שזו למעשה התחנה המרכזית של וינה, להבדיל מ-Wein Mitte). בתחנה עצמה יש גם רכבות תחתית, גם אוטובוסים וגם רכבות רגילות. כדי להגיע לתחנה שממנה יוצאת הרכבת לזימרינג, צריך לעלות מהתחנה התחתית למפלס הרחוב, ולהכנס לתחנת הענק שיש שם. ממש בכניסה יש משרד מכירת כרטיסים, שימכור לכם כרטיסים וגם יסביר לכם מאיזה רציף יוצאת הרכבת ומתי.
הרכבת לזימרינג היא למעשה הרכבת שנוסעת בין פראג לגראץ. בדרך היא עוצרת בווינה וקצת אחרי וינה עולה על מסילת זימרינג. שימו לב לטבלת הזמנים של הרכבת ותבחרו את זאת שעוצרת בהכי מעט תחנות בין וינה לזימרינג.
קניות – או לייתר דיוק: פרימרק
איכשהו יצא לנו לטייל די הרבה במדרחוב Kartner, אבל לא קניתי שם כלום, כי הכל היה יוקרתי מדי ויקר מדי.
ביקרנו גם ברחוב מריה הילפר, אבל התבייתנו שם על סניף ה-C&A, ויצאנו ממנו עמוסי שקיות, מה שלא השאיר ברירה אלא לחזור במהירות למלון מבלי לראות את שאר הרחוב.
המקום הכי מוצלח לקניות הוא בעיני קניון SCS שמחוץ לעיר. איך מגיעים לשם? מתחילים מתחנת האופרה (vienna oper). במפלס הרחוב (אין צורך לרדת לרכבת התחתית) יש רציף c שממנו יוצאת רכבת WLB (אם אתם רואים קו 62, זה ליד). הרכבת מגיעה כל 15-20 דקות. לאחר כחצי שעת נסיעה ברכבת מגיעים לתחנת Vösendorf Shopping City Süd Bbf. כשיורדים בתחנה רואים ממש ממול את מרכז הקניות. יש מעבר תת קרקעי, שמוביל לכניסה 5. מיד אחרי הכניסה יש לוקרים. אחרי הלוקרים לוקחים את המדרגות הנעות שממול לקומה 2, ומגיעים ישר לפרימרק. חוץ מפרימרק יש במרכז המסחרי עוד המון רשתות בינלאומיות.
וכמה אזהרות לסיום:
בית קפה דאמל נחשב לבית קפה שכדאי לבקר בו. אם אתם מתפתים למלכודת התיירים הזאת, דלגו על הזאכר טורט. יש לה טעם של עוגת דבש מלפני שבועיים שמרחו עליה ריבה וקרם שוקולד. כדאי גם לוותר על שתיית שוקו, שהיה יקר ומתוק להחריד. תזמינו עוגה, ותאזנו את טונות הסוכר שבה עם מים.
המקום עצמו יפיפה והיה כיף להסתכל על המטבח הפתוח שלהם.
טורט נוגט, דווקא סבבה, אבל מתוקקקק
המטבח הפתוח מאפשר הצצה על תהליך הכנת העוגות
כנסיית סן סטפן נמצאת בשיפוצים, וכדי לממן אותם ככל הנראה נמכרה הכנסייה לחברת סמסונג, שכיסתה את הכנסייה בפרסומות מכוערות לגלקסי S10. אני מניחה שהאזהרה הזאת לא תרתיע אף אחד מלבקר באחד מאתרי התיירות הכי מפורסמים בווינה, ובכל זאת קשה לי להבין עיר שמזלזלת בצורה כזאת באחד מסמלי העיר.
הסמסונג הכי חשוב בווינה
כדי שלא תפספסו, שמו פרסומת גם בצד השני של הכנסייה
יש גם תצפית. לא מהמרשימות שיצא לי לראות. אבל לפחות מפה אפשר לצלם בלי גלקסי S10 בפרונט.
וינה יפה ויש בה הרבה מה לעשות, אבל כמו שציינתי בתחילת הפוסט, הקסם שלה לא עבד עלינו. בתחרות בין פראג, בודפשט ווינה, וינה לוקחת בקלות את המקום האחרון. לפראג אני מוכנה לחזור שוב ושוב ושוב. לווינה אחזור אולי רק בשביל האוכל הכשר (וגם כדי להיכנס לארמון הופבורג, שמשום מה לא יצא לנו להיכנס אליו).
