טיול קורונה משפחתי בחבל זלצבורג

הנוף מסכר קפרון

כשהתחלנו לתכנן את הטיול הזה, ישראל בדיוק הכריזה ניצחון על הקורונה והחיים התחילו לחזור לשיגרה. הרגשנו מספיק בטוחים להזמין כרטיסי טיסה. אוסטריה נבחרה בגלל שהיא ממילא הייתה ברשימת היעדים שרצינו לטייל בהם אבל גם בגלל שאוסטריה קיבלה מטיילים מחוסנים מישראל בלי דרישות לבדיקות קורונה מקדימות.

בשלושת החודשים שחלפו מאז שהזמנו את הטיסה ועד שהגיע הזמן לצאת לחופשה, הקורונה חזרה ובגדול. דיבורים על סגר, בידודים ומדינות אדומות ליוו אותנו ממש עם למדרגות המטוס. עד שלא התיישבנו בדיוטי פרי בנתב"ג לא האמנו שאנחנו אכן טסים.

בדיעבד אוסטריה הייתה יעד מושלם לחופשה. גם בגלל מנהלות הקורונה, גם בגלל מזג האוויר, אבל בעיקר בגלל הנוף המושלם והשלווה. כל נסיעה בכבישי חבל זלצבורג הרגישה כמו נסיעה בתוך גלויה. לא חושבת שראיתי מדינה כ"כ יפה בטיולים שלי באירופה.

יצאנו לחופשה הזו בהרכב משפחתי חלקי: זוג הורים, בן 17 ובת 12. לקראת סוף הטיול (בווינה) הצטרפה אלינו גם בת ה-21.

את כרטיסי הטיסה הזמנו בראיינאיר אחרי שוידאנו שיש בנמצא רכב אוטומטי להשכרה בשדה התעופה בווינה. הבנו שחברות השכרה רבות רוקנו מלאים במהלך הקורונה ולא רכשו כלי רכב חדשים, ולכן יש מצוקה של רכבים להשכרה. הרכב הושכר מסיקסט, שנתנו לנו רכב מצויין וטוב וגם שירות אדיב ומהיר. ראיינאייר לעומת זאת היו קצת מעצבנים כי הם גילחו לנו יום מהטיול אחרי שהזיזו לנו את מועד הטיסה הלוך.

נחתנו בווינה בסביבות 23:00 ולאחר תור ארוך ומתיש בביקורת הדרכונים הלכנו למלון מוקסי שבשדה התעופה. הצגנו תעודות מתחסן לכולם, נרשמנו, קיבלנו 2 חדרים זוגיים צמודים והלכנו לישון. את הטיול עצמו התחלנו למחרת בבוקר כשאנחנו רעננים ועירנים.

הנסיעה מווינה לאזור זלצבורגרלנד אורכת 3-4 שעות (תלוי לאיזו עיירה מכוונים). החלטנו לעצור בטירת Ort שבעיירה Gmunden. מדובר בטירה שיושבת בלב אגם והגישה אליה היא באמצעות גשר. הטירה יפיפיה וגם הנוף מסביב. יש אפשרות לסייר בתוך הטירה (לא עניין את הילדים) ויש אפשרות לעשות שייט באגם. אנחנו הסתפקנו בסיבוב קצר בנוף המדהים.

Schloss Ort

העצירה הבאה שלנו הייתה באגם Gosau. כשהגענו לאגם מזג האוויר התחיל להתענן. היינו בין המטיילים הבודדים באגם (שהבנתי שלרוב הוא מאוד מתוייר). למרות שבטיפים שקראתי נכתב שאפשר לעשות שייט על האגם, לא הייתה אופציה כזו כשהגענו - אולי בגלל מזג האוויר ואולי בגלל הקורונה. הסתפקנו בהליכה במסלול שמקיף את האגם (כשעה הליכה).

אגם גוסאו

מאגם גוסאו נסענו לדירה שבה לנו במהלך הטיול בזלצבורגרלנד. הדירה ממוקמת בעיירה קטנה בשם Werfenweng. היתרון של העיירה זה הנוף והשקט. העיירה קרובה לכביש A-10 ולאטרקציות רבות, אבל היא לא יושבת על הכביש ולכן לא סואנת ועמוסת תיירים. החסרון הגדול הוא העדרו של סופרמרקט קרוב וזול. זה הפריע לנו בעיקר ביום הראשון כשהצטיידנו בלחץ לקראת השהות בדירה בסופרמרקט מאוד יקר. בשאר הימים זה פחות הפריע כי בעלת הדירה סיפקה כל בוקר (לפי הזמנה מראש) מצרכים לארוחת בוקר. הדירה עצמה - Zaglauhof - הייתה דירת 2 חדרי שינה עם מטבח ו-2 מרפסות שצופות לנוף מדהים. מאוד נהננו מהשהות בדירה ולגמרי נחזור לשם בעתיד.

הנוף ממרפסת המטבח בדירה

* * *

מזג האוויר ביום השני של הטיול היה צפוי להיות בהיר, ולכן החלטנו שזה יום מצויין לנסוע לסכר קפרון.

הערת ביניים על מזג האוויר באוסטריה: הוא הפכפך. היום יכול להתחיל בהיר וחמים ותוך פחות מחצי שעה ירד גשם ויהיה קר. הסתובבנו צמודים לאפליקצייה שהראתה את מזג האוויר לפי שעות (אפליקציית XL), ובהתאם תכננו את הימים שלנו. בבניית המסלול השארתי המון גמישות לשינוי בהתאם למזג האוויר.

כשהגענו לקופה של סכר קפרון נתקלנו בתור עצום ולא אופייני. בדיעבד הסתבר שהתור נבע מתקלה במערכת הממוחשבת של האתר. אחרי התשלום (האתר לא כלול בזצלבורגרלנד כארד) עלינו לאוטובוס שלוקח למעלית פוניקולור (נסו לתפוס מקום בשורה הראשונה של המעלית). לאחר הפוניקלור עולים באוטובוס נוסף אל הסכר בראש ההר. אצלנו לא היה סנכרון בין האוטובוסים לפוניקולור ונאלצנו להמתין כמה דקות בכל נקודת עצירה. אבל כל הדרך הארוכה הזאת הייתה שווה כשהגענו לסכר. הנוף שם עוצר נשימה. הסתובבנו בנחת על הסכר ואח"כ עלינו על אחת התצפיות. ישנם מסלולי הליכה נוספים במקום וגם ראינו כמה אמיצים שטיפסו על הסכר באמצעות חבלים.

מאיפה שלא מסתכלים רואים רק נוף מדהים

במרחק 5 דק' נסיעה מסכר קפרון נמצא נקיק זיגמונד טון. ההליכה בנקיק קצרצרה וקלה. הנקיק מוצל ונעים להליכה במזג אוויר חם. המים שזורמים בנקיק בשצף מתיזים רסיסים ונופלים במפלונים מרשימים ויפים. בסופה של ההליכה מגיעים למפל מים על גבי סכר. פניה ימינה מובילה ליציאה מהנקיק. פניה שמאלה מובילה למסלול הליכה מסביב לאגם קלמזה (KLAMMSEE). אם יש לכם זמן, אל תוותרו על האגם. במזג אוויר חם אפשר להיכנס לתוכו לרחצה, רק קחו בחשבון שהמים קפואים.

הכניסה לנקיק זיגמונד טון

נקיק זיגמונד טון

KLAMMSEE

לסיום היום נסענו למוזיאון המכוניות בקפרון. המוזיאון מסתתר במרתף של בית מלון, ומכיל תצוגה של כלי רכב עתיקים ומיוחדים. המוזיאון מיועד בעיקר לפריקים של רכבי אספנות. הוא חביב אבל אם הוא לא היה כלול בכרטיס זלצבורגרלנד לא הייתי מבזבזת עליו דמי כניסה.

* * *

את היום השלישי לטיול התחלנו ברכבל איקרוס שממוקם בדיוק מול הדירה שלנו. ערב קודם הזמנו מצנחי רחיפה לבן ה-17. הוא התייצב בשעה המיועדת בחנות הספורט שצמודה לרכבל, קיבל ציוד והסברים ועלה עם הרכבל להר. הרכבל כלול בכרטיס הזלצבורגרלנד. מדובר ברכבל גנדולה ארוך למדי שהנסיעה בו היא חוויה בפני עצמה בגלל הנוף. בראש ההר אין יותר מדי אטרקציות. יש מספר מתקנים לילדים קטנים, פרות ונקודה שממנה צונחים מההר באמצעות מצנחי רחיפה. מרתק לשבת ולצפות בצונחים מתארגנים לצניחה ואז נעלמים בקפיצה מההר. מעבר לזה, יש מספר מסלולי הייקינג בהר. אחד מהם (באורך כשעתיים הליכה) מוביל לירידה מההר.

בן ה-17 צונח

לאחר הצניחה, ניצלנו את מזג האוויר היפיפה כדי לנסוע לגרוסגלוקנר. הכניסה למעבר ההרים כלולה בכרטיס הזלצבורגרלנד (כחלופה ל-24 שעות בעיר זלצבורג). לאורך מעבר ההרים יש מספר תחנות עצירה, כאשר בחלקן יש רק תצפית ובחלון מסלולי טיול קצרים. עצרנו בתחנה הראשונה למסלול הליכה קצר שנותן הזדמנות לטעום את הטבע והנוף. עצרנו אח"כ בתחנה 4 לתצפית פנורמית. ולבסוף עצרנו בתחנה 11 בקרחון עצמו. למרבה הצער, ההתחממות הגלובלית גרמה לקרחון להצטמק עד שהוא כמעט בלתי קיים. לאורך הירידה לקרחון ישנם שלטים המציינים באיזו שנה הקרחון הגיע עד לנקודה זו. אנחנו התייאשנו בערך ליד השלט של 1985.

הנוף מהמסלול בתחנה 1 של הגרוסגלוקנר

התצפית מתחנה 4 בגרוסגלוקנר

עמדת חיטוי ידיים בירידה לקרחון של הגרוסגלוקנר

מכיוון שהיה יום שישי ועוד תיכננתי לבשל לשבת, החלטנו לא לדחוף עוד עצירה אחרי הגרוסקלוגנר אלא לנסוע ישר לדירה. פקק בלתי מובן גרם לנסיעה שהייתה אמורה להימשך כשעה להתארך לשעתיים. בדרך עמדנו בלי לזוז זמן ממושך בלי שאף אחד צופר או הבין למה בעצם נגרם הפקק.

הערת ביניים לגבי ניווט: הוויז מעולה בלאתר יעדים לפי השם התיירותי שלהם וללא כתובת מדוייקת, והוא גם מכוון בצורה מדוייקת לחניון הקרוב ביותר. הבעיה של הוויז באוסטריה זה שהוא לא מעודכן במצב הפקקים וגם לא במצלמות מהירות. ויש מלא מצלמות מהירות בכבישי אוסטריה. לכן ניווטנו תמיד באמצעות ה-GPS המובנה של הרכב ביחד עם הוויז. ה-GPS נתן לנו מידע על פקקים ועל מצלמות מהירות והוויז דייק את הניווט ישירות אל החניון הנכון.

* * *

את השבת ניצלנו כדי לנוח ולטייל בעיירה Werfenweng. למרות שהעיירה אינה מוקד תיירותי רציני, עדיין יש בה מסלולי טיול והייקינג די רבים ויש בה אגם קטנטן בשם wengsee שהכניסה אליו כלולה בכרטיס הזלצבורגרלנד. באגם יש מגלשת מים חביבה (ולא מפחידה), מקפצת גובה למי האגם, מדשאות וגם מגרש קטנטן לכדורעף. מקום נחמד לבילוי כשאין כוח (או אפשרות) לנסוע מחוץ לעיירה.

* * *

ביום החמישי לטיול מזג האוויר לא האיר לנו פנים. הבוקר התחיל בגשם שוטף והתחזית הראתה שמזג האוויר לא צפוי להשתנות עד סוף היום. זה הזמן לשלוף את כל היעדים ששמרנו לימי גשם. הראשון בהם הוא המכרה בהליין שממש קרוב לדירה שלנו.

התור בכניסה למכרה היה סביר ביותר, אבל כשיצאנו מהסיור במכרה כבר השתרך תור עצום של אנשים שהתעוררו מאוחר וגילו שמזג האוויר הגשום לא משתפר. בקופה קיבלנו הנחה בזכות כרטיס הזלצבורגרלנד. עם הכרטיסים שרכשנו נכנסו מיד לסיור המודרך שהתנהל במקביל גם בשפה הגרמנית וגם בשפה האנגלית (אם כי נראה שההסברים בגרמנית היו ארוכים ומשעשעים יותר).

הערת ביניים לגבי כרטיס זלצבורגרלנד: לא יודעת אם השתלם לנו לקנות אותו. כלומר, ברור שאם אחשב בסוף הטיול את כל המקומות שנכנסנו אליהם עם הכרטיס אגיע למסקנה שהכרטיס החזיר את עצמו, אבל צריך לקחת בחשבון שחלק מהמקומות האלה נבחרו בגלל שהם כלולים בכרטיס ולא בטוח שהיינו הולכים אליהם ללא הכרטיס. בכל מקרה, בכל קופה הצגתי את הכרטיס וביררתי אם הם מקבלים את הכרטיס או נותנים הנחה. לפעמים הופתעתי לטובה (כמו במכרה). הכרטיס מעולה למשפחות עם ילדים שמעוניינות לחרוש על רכבלים ובריכות, כי אלה מרבית האטרקציות שכלולות בכרטיס.

בחזרה לסיור במכרה: בכניסה קיבלנו ללבוש סרבלים כעורים מאוד שהעלו בי אסוציאציות לא נעימות (בהתחשב בעובדה שכולם מסביב דיברו בגרמנית). קצת לא הבנתי איך הם ממשיכים להתעקש על הסרבלים למרות הקורונה. אני מקווה שבין לבישה ללבישה הם מחטאים אותם היטב. הסיור עצמו אורך כשעה, וכאמור מתנהל בגרמנית וגם קצת באנגלית. במהלך הסיור נוסעים ברכבת לא מפחידה, מתגלשים ב-2 מגלשות די ארוכות (רק בראשונה מצלמים אז תחייכו יפה) ושטים ברפסודה על נהר מלח. למרות שהסיור עצמו היה די משעמם מבחינת התוכן, שלל האטרקציות שכלולות בו הפכו אותו לחביב ביותר על הילדים. אופציה נהדרת (אם כי יקרה) לימי גשם.

כשיצאנו מהמכרה החלטנו לנסות את מזלנו במגלשת ההרים Keltenblitz שנמצאת במרחק 5 דק' נסיעה, למרות שידענו שהיא סגורה במזג אוויר גשום. הגענו לחניון של המגלשה והיא אכן הייתה סגורה. מכיוון שבשלב הזה הגשם היה יותר זרזוף טורדני מאשר גשם שוטף החלטנו לנסוע לנקיק למאר הקרוב.

הנקיק פחות מרשים מנקיק זיגמונד טון, אבל מוצל ונעים להליכה ביום של גשם טורדני או ביום של חום קיצוני. ההליכה בחלק התחתון של הנקיק (כרבע שעה הליכה) יפה ומרשימה. אח"כ חוזרים לנקודת הכניסה וממנה אפשר להמשיך למסלול (הלוך חזור) של כשעה הליכה. התחלנו את המסלול והגענו למסקנה שהוא דומה למסלולים אחרים שכבר עשינו, אז ויתרנו על המשך המסלול וחזרנו לכניסה. אם הנקיק לא היה כלול בכרטיס וממילא קרוב למכרה, לא היה טעם לבקר בו כי הוא באמת לא ייחודי ולא מרשים יותר ממקומות אחרים שביקרנו בהם.

נקיק למאר

בגלל שיצרנו אצל הילדים ציפייה למגלשות הרים, חיפשנו אלטרנטיבה קרובה שפתוחה גם בגשם. מסתבר שמגלשות Lucky Flitzer שליד פלאכו עובדות גם במזג אוויר גשום. כשאספתי מידע על הטיול נאמר לי שהמגלשות האלה מתאימות לילדים קטנים יותר ולא לילדים מתבגרים. אז נכון שבכניסה למגלשות יש כל מיני מתקנים (חמודים, אגב) לילדים קטנים, אבל המתקנים לא כלולים בכרטיס הכניסה למגלשות אלא הם בתשלום נפרד. והמגלשות עצמן ממש שוות עם פיתולים מהנים. נכון שהן לא גבוהות או ארוכות כמו המגלשות באבטנאו, אבל בפועל הילדים נהנו בהן הרבה יותר. למרבה הצער, הן לא כלולות בכרטיס. אבל זו אופציה נהדרת (גם למתבגרים!) ביום גשום. והן קרובות לתרמה אמדה (עוד אופציה נהדרת ליום גשום).

מגלשות לאקי פליצר

את היום בחרנו לסיים בתרמה אמדה - מרחצאות ופארק מים מקורה בפלכאו. איזה מקום נהדר ליום גשום! כרטיס הזלצבורגרלנד מקנה כניסה (חד"פ) ל-4 שעות וזה יותר ממספיק. יש במקום 3 מגלשות נהדרות למתבגרים, בריכת גלים, בריכת שחיה, 2 בריכות שכשוך פנימיות עם מים בטמפ' של 35 מעלות ובריכה חיצונית נהדרת עם מים בטמפ' של 32 מעלות. ממש כיף לשחות במים חמימים כשגשם מטפטף עליך מלמעלה. היינו שם קרוב ל-3 שעות נהדרות. ולמרות שהגענו ביום יחסית עמוס, היה ממש סביר בפנים ולא הרגיש צפוף מדי.

הבן שלי מדווח שהאדומה הכי אקסטרים

* * *

בבוקר היום השישי לטיול הגשם שירד אתמול כמעט ללא הפסקה נעלם לגמרי. יום בהיר לפנינו, והחלטנו לעלות להר גרפנברג ב-wagarin. הרכבל כלול בזלצבורגרלנד כארד. בעלי הכרטיס בכלל לא צריכים לעמוד בתור, אלא יכולים לעלות ישירות עם הכרטיס.

על ההר עצמו יש המון אטרקציות. רובן מתאימות לילדים הקטנים יותר. אמנם מצאנו שם מה לעשות וטיילנו שם בסביבות שעתיים (ואפילו יותר), אבל בן ה-17 השתעמם ומי שבעיקר גילתה עניין הייתה בת ה-12. לדעתי, אם מגיעים עם ילדים גדולים מ-12 עדיף לדלג את האתר הזה וללכת לאחרים.

מבט מלמעלה על האגם שבהר. באגם יש גשר תלוי ורפסודה שמעבירה מצד לצד.

פרות הן מוטיב מאוד מרכזי בגרפנברג

כשירדנו מההר החלטנו לנסות את מגלשות Keltenblitz. הן אמנם לא היו קרובות ל-wagarin, אבל הן היו ברשימת המאסט שלנו, ומחר אנחנו עוזבים את חבל זצלבורג לכיוון וינה, אז מבחינתנו זה היה "עכשיו או לעולם לא". למרבה הצער, אחרי נסיעה של כחצי שעה הגענו למגלשות רק כדי לגלות שהן סגורות עד להודעה חדשה בשל מפולת אדמה. אם היינו נגשים אתמול לקופה ולא מסתפקים בהצצה על הרכבל מחלון המכונית, היינו רואים את השלט ויודעים שאין טעם לנסות.

ניסינו למצוא יעד קרוב אחר. התלבטנו האם לנסוע לזצבורג או למצודת וורפן (שפחות עניינה אותנו בגלל שאנחנו לא בקטע של מופעי חיות וציפורים). בסוף החלטנו על המוזיאון הפתוח של זלצבורג שכלול בכרטיס. המוזיאון מציג מבנים אוסטריים כפריים החל מתקופת ימי הביניים, שלוקטו בכפרי אוסטריה והועתקו לשטח המוזיאון. בפועל מדובר בטיול בשטח מיוער רחב ידים עם הזדמנות נהדרת להציץ לבתים של אחרים. הבתים מראים איך חיו פעם ובאיזה רהיטים ואביזרים השתמשו. שטח המוזיאון מחולק לפי המחוזות באוסטריה. מכיוון שהגענו קצת לפני הסגירה פיספסנו את הרכבת האחרונה שיצאה וגם קיצרנו קצת את הביקור שלנו. אני ובעלי מאוד נהננו. הילדים קצת השתעממו.

בית קטן בערבה...

זה היה היום הכי פחות מוצלח מבחינתנו בטיול, וגם בו יצא לנו לראות נופים מדהימים ולנשום אוויר נקי, אז סה"כ לא כזה נורא. בדרך חזרה לדירה עברנו דרך טירת וורפן רק כדי להנות מהמראה שלה מרחוק.

* * *

היום השביעי לטיול הוא היום האחרון שלנו בחבל זלצבורג. בבוקר נפרדנו מקתרינה בעלת הדירה המקסימה והבטחנו לחזור שוב מתישהו.

היעד הראשון שלנו הוא מגלשות אבטנאו. אחרי מגלשות Keltenblitz שפיספסנו, הן היו המגלשות הבאות ברשימת המומלצים שלנו. המגלשות כלולות בכרטיס (אין צורך לעמוד בתור בקופה). החלטנו לעלות כולנו על ההר כשאני הודעתי שאני יורדת בחזרה ברכבל ולא במגלשות. הבעיה שבדיוק כשהתכוונתי לרדת ברכבל, הוא נתקע. אני מבינה מעט מאוד גרמנית, אבל ברגע ששמעתי את אחד המפעילים אומר את המילה "קאפוט", מיד העדפתי לקחת את הסיכון בירידה במגלשות ולא בירידה ברכבל. המגלשות ארוכות מאוד, אבל לא כ"כ מפותלות. לחצתי המון על הברקס ושרדתי. הילדים מאוד נהנו. מה שכן, בגלל הרכבל האיטי בעליה להר, יש במקום תור מאוד מאוד ארוך.

הנוף מראש ההר

תחילת מסלול המגלשות

לאחר המגלשות התחלנו את הדרך הארוכה לכיוון וינה עם עצירה מתוכננת נוספת בהלשטאט. כשהגענו להאלשטאט השלט בכניסה הראה לנו שכל החניונים הקרובים מלאים. עד שהגענו לחניון P2 השלט סימן שיש מקום חניה פנוי אחד ונתנו לנו להיכנס. בעקרון יש תחלופה מהירה של מכוניות בחניונים, אז אל תתיאשו. אם תעשו סיבוב נוסף, רוב הסיכויים שיתפנה מקום באחד החניונים בשבילכם.

מהחניון התחלנו בהליכה איטית לאורך קו החוף של האגם. העיירה באמת מאוד תיירותית (כמו שחלק מתלוננים עליה) ועדיין עוצרת נשימה ביופיה. בעלי והילדים בחרו לראות את העיירה באמצעות שייט על האגם. אני העדפתי לשוטט ברגל. גם הם וגם אני מיצינו את עצמנו אחרי סיבוב של שעה. ויתרנו על בית הגולגלות (בגלל עייפות ובגלל הנסיעה הארוכה שחיכתה לנו עד לווינה).

האלשטאט היפיפיה

הגענו לווינה בסביבות השעה 18:00 אחרי נסיעה מאוד ארוכה שרק התארכה יותר ויותר בגלל עומס תנועה. בעלי הוריד אותנו במלון ונסע להחזיר את הרכב לחברת ההשכרה.

המלון שבחרתי בווינה הוא Der Wilhelmshof. המלון ממוקם קרוב לרובע היהודי, במרחק הליכה קצר מפארק פראטר ובמרחק של כ-300 מטר הליכה מתחנת רכבת גדולה (גם של רכבת תחתית וגם של רכבת עילית). המלון נקי ונעים. הצוות מאוד נחמד ואדיב. הזמנו (וקיבלנו) סוויטה משפחתית שכוללת 2 חדרי שינה. באחד מיטה זוגית גדולה ובשני 3 מיטות יחיד (אחת מהן מיטת קומתיים). החדר היה מאוד נוח לשהיה וללינה. הייתה בעיית מזגן שלא תוקנה, אבל למרבה המזל מזג האוויר בזמן השהות שלנו בווינה היה קריר וגשום. בדיעבד אולי הייתי בוחרת מלון שקרוב יותר לתחנת רכבת, אבל בסך הכל בשקלול של עלות המלון אל מול הנוחות והנעימות של החדר, קיבלנו תמורה טובה למחיר.

במלון נפגשנו עם בת ה-21 שהגיעה לבלות איתנו חופשה קצרצרה בווינה. את המפגש המשפחתי חגגנו במסעדת מאה שערים הכשרה בווינה. האוכל במסעדה הזאת כל כך מוצלח וטעים שחזרנו אליה בכל אחד מהימים שלנו בעיר.

* * *

התחלנו את היום בשעה מוקדמת ולפני ארוחת הבוקר צעדנו כ-10 דק' למוקד שבו מבוצעות בדיקות קורונה (PCR) חינמיות. בניגוד להרבה ישראלים שבוחרים ללכת ל-Austria Center אנחנו הלכנו לנקודת בדיקה ברחוב Jakov-Lind-Straße 19. מדובר במכולה שבחלון אחד נרשמים (עם קוד QR שמקבלים ברישום מראש) ובחלון שני מקבלים ערכת בדיקה שכוללת מי מלח לגרגור, קשית ליריקת המים ומבחנה. בשולחן ממול מבצעים את הבדיקה ומוסרים את המבחנה בחזרה בחלון השני. את התוצאות קיבלנו בסמ"ס תוך כ-24 שעות.

אחרי ארוחת בוקר במלון יצאנו לטייל במרכז וינה. כתבתי בבלוג בעבר שהקסם של וינה לא עבד עלי. יש בעיר תערובת של בניינים ישנים וחדשים שנובעת ככל הנראה מהעובדה שווינה נהרסה במלחמת העולם השנייה ושוחזרה לאחר מכן. בעיני השיחזור נעשה מתוך חוסר כבוד לעבר וללא תכנון מוקפד.

עשינו סיור רגלי שהתחיל מקתדרלת סטפן, עבר בארמון הופברג, כיכר הגיבורים, ה-Volksgarten ומזיאון אלברטינה. מהתחנה של כיכר האופרה לקחנו את הרכבת לכיוון תחנת Vösendorf SCS ואחרי חצי שעה של נסיעה נטולת מזגן , הגענו למרכז הקניות הענק SCS לשופינג ממושך ומתיש (שבעצם היה בין הסיבות העיקריות לבחירה לסיים את הטיול ביומיים בווינה).

ארמון הופברג

המרפסת שממנה נאם היטלר להמונים לאחר הכניסה לווינה. התאמצתי לא לצלם את המכולות המכוערות ששמו בכניסה.
לא הצלחתי להתחמק מלצלם את חניון המכוניות

Volksgarten

* * *

היום האחרון שלנו בווינה היה יום חורפי וגשום. מכיוון שסיימנו עם הקניות אתמול, ומכיוון שלא התחשק לנו להיכנס למוזיאונים, לא נשארו לנו הרבה אופציות חוץ מהארמון שנברון. לקחנו את הכרטיס לסיור הארוך, כי ממילא לא מיהרנו לשום מקום. הכרטיס כלל גם ביקור בחממות ובתצפית על הגנים ותצפית נוספת על הארמון. כרטיס מיותר לגמרי. הסיור המקוצר יותר ממספיק.

הסיור בארמון עניין אפילו את הילדים, אבל הטיול בגני הארמון תחת גשם שוטף לא מצא חן בעיניהם. אפילו שוקו ועוגה יקרים להפליא בבית הקפה שבארמון לא הפכו את הביקור הזה למשהו כייפי.

ארמון שנברון

מהארמון חזרנו לרובע היהודי והלכנו לאכול ארוחת צהרים טובה ב"מאה שערים". בשלב הזה התפצלנו: בעלי ובן ה-17 הלכו להסתובב עוד קצת בעיר העתיקה של וינה בזמן שאני והבנות הלכנו לפארק פראטר.

האמת שהביקורות עושות לפארק הזה עוול. נוצר בי הרושם שיש שם רק גלגל ענק מרשים ועוד כמה מתקנים עלובים. בפועל מדובר בפארק שעשועים עם מתקנים ממש שווים גם למתבגרים. יש שם כמה מתקנים שפחדתי רק מלהסתכל עליהם. הפארק נותן פייט ראוי למקביליו הישראלים. החיסרון העיקרי של הפארק הזה הוא שמשלמים בנפרד עבור כל מתקן. כדאי מראש להקציב לכל ילד סכום כולל לפארק כדי לחסוך ויכוחים, מריבות וחור בארנק.

מכיוון שהגענו לפארק במזג אוויר סגרירי, כמעט שלא היו תורים באף אחד מהמתקנים. חלק מהמתקנים אפילו הופעלו במיוחד בשביל הבנות שלי.

הבת שלי לבד על המתקן

הכניסה לפארק

הבנות מדווחות שזה מתקן כייפי

כשהתעייפנו מהפארק, חזרנו למלון והוצאנו משמירת החפצים את כל המזוודות שלנו ונסענו באמצעות הרכבת לשדה התעופה, שם ישנו את הלילה האחרון במלון מוקסי.

הפעם קיבלנו 2 חדרים מאוד מרוחקים זה מזה. זה היה מבאס, אבל מכיוון שממילא היה לנו רק חצי לילה לישון לא התאמצנו לבקש שישנו את החדרים.

בהתאם להמלצות שקראתי ברשתות החברתיות, הגענו לצ'ק אין כ-3 שעות לפני הטיסה. בניגוד לצ'ק אין המתוקתק בנתב"ג, בווינה היה בלגן גדול. יש תור אחד ארוך ומייגע לכל הטיסות של ראיינאיר (ותור דומה גם לכל הטיסות של wizz). עמדנו כשעה בתור ואנחנו עוד נחשבים לבני מזל. אח"כ עמדנו בתור נוסף לביקורת הדרכונים ואז בתור לבידוק הבטחוני. יצא שהגענו לבורדינג מיד כשהוא התחיל ומשם באוטובוס למטוס בדיוק בזמן להמראה. לא הייתה לנו שניה לשבת בין תור לתור.

תהליך הנחיתה בנתב"ג היה מהיר ויעיל, כולל בדיקות הקורונה. בכלל, גם ביציאה מישראל וגם בחזרה לישראל יש לי רק מילים טובות לנתב"ג. הכל היה מהיר ויעיל ומסודר.

לסיכום: מנהלות הקורונה היו פחות מטרידות משחשבתי. מכיוון שכולנו מחוסנים, נזקקנו לבצע רק בדיקה אחת לפני הטיסה לישראל ובדיקה נוספת אחרי הכניסה לישראל. כמעט כל מקום ביקש לראות תעודת מתחסן. חלקם הסתפקו בתעודה אחת ולא רצו לראות את כל התעודות. בתי המלון היו קצת יותר קפדניים. בחנויות לא התבקשנו להציג תעודת מתחסן. ישנה חובת מסכות במקומות סגורים, בעיקר בתחבורה הציבורית. לא התרשמנו שבווינה יש הקפדה מטורפת על מסכות בחנויות ובקניונים.

אוסטריה יפיפיה. אנחנו נחזור אליה בשמחה. אין לי שום בעיה לראות עוד פרות, הרים ירוקים, אגמים בצבע טורקיז עם הרים מושלגים באופק. אם הייתי צריכה לדרג את המקומות שביקרנו בהם, אז סכר קפרון לוקח את המקום הראשון. לא לוותר! מבחינת בן ה-17 מצנחי הרחיפה היו שיא הטיול. מבחינת בת ה-12 טרמה אמדה ואולי גם פארק פראטר. על וינה הייתי מוותרת, אבל היא נדרשה לצורך הבדיקות לפני הטיסה. בסך הכל היה לנו טיול מושלם.




מפת הטיול שהכנתי בגוגל מאפס