שדה התעופה רמון
הטיסה שלנו יצאה כ-3 שעות לאחר צאת השבת, מה שאומר שמיד אחרי ההבדלה רצנו לעשות צ'ק אאוט מהמלון והתחלנו בנסיעה לרמון. הגענו כשעתיים וחצי לפני הטיסה, ובדיעבד גם אם היינו לוקחים את הזמן ומשתתפים בתפילת ערבית עם הפייטן העולמי שחיכה לנו במלון, היינו מספיקים.
רמון הוא שדה תעופה קטן ומאוד נח. התורים לכל דבר היו מהירים מאוד עד כדי כך שאני לא בטוחה שתקין לקרוא להם תורים. הדיוטי פרי מצומצם ויעיל וכולל אפילו בית קפה כשר (אילנ'ס). אם אתם בונים על קניות בדיוטי, כנראה תתאכזבו. אבל אם אתם מחפשים ספר או איזה מוצר טואלטיקה ששכחתם לארוז, הדיוטי של רמון יעשה בשבילכם את העבודה.
הגענו לרמון מאילת עם הרכב הפרטי שלנו והחננו בחנייה חינמית (עוד נקודה לזכות רמון). ההגעה מאילת היא כ-20 דק' נסיעה בכביש דו מסלולי ונוח. אם אתם מגיעים לרמון ממרכז הארץ מומלץ לשקול לשלב את הנסיעה לחו"ל עם חופשה באילת. סוג של 2 במחיר 1. ובכל מקרה, בטיסה חזור תחפשו מקום לינה על כביש הערבה, כי לנסוע 4 שעות למרכז אחרי טיסה זה מתיש (במיוחד אם חזרתם בלילה). משיקולי עבודה, ישנו בבאר שבע וגם 2 שעות הנסיעה לשם היו מתישות (שלא נדבר על המלון הפח שחיכה לנו שם...).
הקטע הקורע בשדה התעופה רמון הוא ההמתנה לשאטל שבעצם מסיע את הנוסעים לצד השני של הכביש.
 |
| זה השאטל ומאחוריו הטרמינל שאליו השאטל מסיע |
סך הכל, חווית משתמש חיובית ביותר.
העברות תחב"צ וניווט
נחתנו ברומא באזור חצות. הזמנתי כבר מהארץ הסעה עם סימון (0503920080) התקשורת איתו נעשתה בווטסאפ וזה היה מאוד נח. עם הנחיתה קיבלנו הודעה מהנהג שהוא מחכה לנו, ואכן מצאנו אותו מחזיק בשלט עם השם שלנו.
בחרנו בהסעה פרטית(55€) ולא בשאטל כדי להמנע מנסיעה ארוכה ומתישה באמצע הלילה שבה אנחנו מבקרים בכל מלונות רומא עד שמגיעים למלון שלנו. היה לי ניסיון לא מוצלח כזה בלונדון ונשבעתי שכבר עדיפה תחב"צ.
גם בחזור נסענו עם נהג של סימון שאסף אותנו מהמלון.
גם כאן, חווית משתמש חיובית ביותר.
את רומא עצמה חרשנו בעיקר ברגל וניווטנו בעזרת גוגל מאפס. זה היה יחסית נח, למעט הנטייה של גוגל מאפס לקחת אותנו דרך רחובות צדדים במקום לתת לנו ללכת ישר ברחוב הראשי ואז לפנות לאן שצריך. לא מבינה מה החיבה הזאת למלא פניות ימינה ושמאלה בכל מיני סמטאות מוזרות.
ביום שבו נסענו לותיקן קנינו כרטיס נסיעה יומי בעלות 7€ לאדם. בפועל יכולנו לקנות כרטיס נסיעה חד"פ בעלות נמוכה יותר, כי נסענו באוטובוס בדיוק פעם אחת. השימוש בתחב"צ ברומא מאוד דומה לשימוש בתחב"צ בישראל: מחכים המון זמן לאוטובוס שלא מגיע מתי שהגוגל מאפס כותב שיגיע, וכשהוא סופסוף מגיע עולים על אוטובוס צפוף בטירוף וסופרים תחנות עד לנקודה שבה צריך לרדת. לא היה כיף ולכן לא חזרנו על התענוג אלא העדפנו להתנייד ברגל.
מלון
למרות שאת רוב החופשה לא ממש תכננתי, דווקא בעניין המלון השקעתי זמן חיפוש רב. רוב הצעות הלינה שבוקינג הציע במרכז התיירותי של רומא היו בדירות, ולא התחשק לי לישון בדירה. רציתי מלון, עם כל היתרונות והפינוקים שרק מלון יכול להציע (כמו ארוחת בוקר, שירותי ניקיון יומיים, דלפק קבלה מאוייש שאפשר לדבר עם מי שיושב שם, ובעיקר צ'ק אין גם באמצע הלילה ולא קוד לתיבה שהמפתח הושאר בה). המלונות שכן הצלחתי למצוא במרכז היו כ"כ מיושנים שיכולתי להריח את האבק מהשטיחים דרך התמונות. בסוף, החלטתי להרחיב את אזור החיפוש ולחפש לא רק במרכז של המרכז אלא גם בשולי המרכז, ומצאתי! Hotel Barberini שנמצא ממש מול ארמון ברבריני וליד כיכר ברבריני (כמה מפתיע...). המלון ממוקם ליד תחנת מטרו, אבל כמעט לא השתמשנו בתחב"צ והגענו מהמלון ברגל לכל מקום. תוך 5 דק' הליכה היינו במזרקת טרווי, תוך 10 דק' הליכה במדרגות הספרדיות ותוך 15 דק הליכה היינו בקוליסאום או בפנתאון. בדיעבד אולי היה נח יותר לישון במלון בגטו, כשהאוכל הכשר קרוב וזמין, אבל הסתדרנו גם עם 20 דק' הליכה לאוכל.
אוכל כשר
בתחרות שאני עושה בין ערי אירופה בנוגע לאוכל כשר, רומא מזנקת בצורה מרשימה למקומות הראשונים ואפילו דוחקת את פריז ו-וינה ממקומן בפסגה. בזמן שבפריז נאלצנו ללכת מרחקים בין מסעדה כשרה (סגורה) אחת לשנייה, ברומא הן ממש אחת ליד השניה, ובניגוד לווינה, המבחר רחב ומגוון.
לא הצלחנו, כמובן, לדגום את הכל, אבל יצא לנו לאכול בבאגטו החלבית (סבירה. דלגו על הארטישוק בסגנון יהודי רומא), ב-Casalino Osteria Kosher (מאוד לא מוצלחת), ב-Bona Pizza (מעולה!) ולאכול את העוגות השרופות המפורסמות של Pasticceria Boccione (שההמתנה בתור כדי לקנות אותן בהחלט מוצדקת בעיני).
ממש ליד יש עוד 3 או 4 מסעדות בשריות, המבורגריה וסושיה. אם היינו נשארים ברומא יותר מיומיים וחצי, היינו מגיעים גם אליהן. ומה שהכי כייפי במסעדות האלה: שרובן מציעות אוכל מקומי כשר. זה עניין מאוד נדיר למסעדות כשרות בחו"ל, שבדר"כ מציעות תפריט ישראלי מבאס ומשעמם במקום להציע את הגירסה הכשרה שלהם למטבח המקומי.
 |
| ארטישוק בסגנון יהודי רומא. לוותר. |
 |
| פסטה עם ארטישוק, דג בס (מעט מדי חתיכות) ובוטרגה (ביצי דגים מיובשות). לא רע. |
 |
| פסטה ברוטב 4 גבינות |
 |
| פיצה Bona |
 |
| גבינת ברי עם דבש. דווח לי שטעים מאוד. |
 |
| מנה נפילה. פסטה עם חתיכות דג לא מזוהה. הדג לא היה טרי ועוד ניסו לשכנע אותי שככה זה טעם של דג. נכון, מעולם לא אכלתי דג. תודה שעידכנתם שלדג אמור להיות טעם פישי. |
יום ראשון
את הטיול הרגלי שלנו ברחובות רומא התחלנו עם ההארד קור ההיסטורי: הקוליסאום והפורום. בעיקר כי זה מה שהכי עניין אותנו לראות. קניתי כרטיס משולב לקוליסאום ולפורום בעלות של 18€. הרבה אמרו לי שאת הקוליסאום הכי מעניין לראות מבחוץ. אני לא מסכימה. אנחנו נהננו מאוד גם מהסיבוב הקצר בפנים.
בעקרון מתחם הפורום הוא גן ארכיאולוגי נהדר, כאשר גבעת פלטין נותנת תצפית יפה עליו ועל רומא. אני בטוחה שהיינו מפיקים תועלת גדולה יותר מהמקום אם היינו לוקחים סיור מודרך, אבל היינו הפעם בטיול של טעימות קצרות בלבד ולא היה לנו זמן להתמקד.
במרחק הליכה קצר מהקוליסאום הגענו לכיכר ונציה. ביום ראשון הכביש המוביל מהקוליסאום לכיכר סגור לתנועה ופתוח רק להולכי רגל.
הכיכר יפיפיה. בגלל התור ויתרנו על העליה לתצפית עם המעלית השקופה.
 |
| האנדרטה מעבר לכביש |
 הנוף מהאנדרטה |
מכיכר ונציה הלכנו לגטו. בדרך עברנו במזרקת הצבים. מכל המזרקות שראינו ברומא, זו הייתה הכי פחות מרשימה.
 |
| יש פה צבים. קטנים אמנם, אבל צבים. |
עשינו סיבוב קצר בגטו היהודי שנועד בעיקר להתרשמות ממגוון המסעדות הכשרות שבו (וגם לאכילה באחת מהן). גם כאן, סיור מודרך היה מפיק לנו יותר תועלת, אבל זה יחכה לטיול הבא שלנו ברומא.
 |
| אבני הזיכרון בגטו |
בשלב הזה, כשאנחנו שבעים ועליזים ומרגישים שהספקנו את כל מה שרצינו, חזרנו למלון כדי לנוח.
בדרך עברנו ליד מזרקת טרווי, וניסינו לצלם אותה בלי מיליון אנשים ברקע.
 |
| פה הצלחנו |
 |
| פה פחות |
אחרי מנוחה טובה, צעדנו כ-20 דק' לחפש את הפסל של משה. גוגל הוביל אותנו לכנסייה וגם טען שהיא פתוחה עד השעה 18:00. הכנסייה כנראה לא עודכנה במידע כי כבר בשעה 17:00 היא הייתה סגורה.
מרוב אכזבה נהיינו שוב רעבים. הליכה של 20 דק' ואנחנו שוב בגטו. הפעם הלכנו לפיצה BONA המעולה.
מהגטו הלכנו לכיוון נהר הטיבר וצעדנו לאורך הגדה שלו והתרשמנו מהגשרים.
 |
| גשר שקוראים לו משהו עם ארבעה ראשים |
 |
| הגענו לרומא יומיים אחרי גשמים חזקים, אז הנהר היה מלא מים וגדות הנהר היו עם בוץ |
כשהתעייפנו חזרנו למלון. בדרך ראינו את הפנתאון מואר (אבל סגור) ואת מזרקת טרווי מוארת (ועדיין עם המון אנשים).
יום שני
היום השני שלנו ברומא התחיל מאוד גשום. למרבה המזל למלון היו מטריות ממש טובות להשאלה לאורחי המלון. התחלנו בפנתאון שאתמול ראינו אותו סגור.
 |
| מהחור שיש בגג המבנה נכנסו טיפות גשם |
 |
| החור בתקרה |
מהכיכר הלכנו לשוק קמפו די פיורי הסמוך. אולי בגלל מזג האוויר היו בשוק פחות דוכני פרחים ויותר דוכני מזכרות ולימונצ'לו. תוך 5 שניות איתרו שאנחנו ישראלים ואפילו ניסו למכור לנו לימונצ'לו כשר.
 |
| המון ארטישוקים בכל מקום |
 |
| כ"כ הרבה ירקות יפים ומעניינים, ושום סלט לארוחת בוקר |
מהשוק הלכנו לכיוון נהר הטיבר ומצודת סנט אנג'לו. לא נכנסנו למצודה, כי זה לא ממש עניין אותנו (לפחות לא בטיול הזה).
 |
| מבט לכיוון קריית הוותיקן |
מצאנו את עצמנו עומדים מול קריית הוותיקן מוקדם הרבה יותר מהמתוכנן. הזמנו סיור לשעה 14:00 והיו לנו כמעט שעתיים להרוג. התיישבנו בבית קפה קרוב לוותיקן. אני בטוחה שהם לקחו על הקפה פי 3 מכל מקום אחר, אבל זו הייתה עצירה שווה ביותר. גם התחממנו וגם הצלחנו לשבת במקום יבש במשך כחצי שעה. בינתיים חיפשתי בגוגל מסג' רגלים תאילנדי קרוב, ומצאתי אחד במרחק 300 מטר. למרבה המזל היה להם מקום בשבילי (ובשביל עוד זוג ישראלים שהגיעו קצת אחרינו עם מחשבות דומות).
הצלחנו להעביר יותר משעה בישיבה. זה הישג לא מבוטל ביום גשום כזה.
צילמנו קצת את כיכר סן פטרוס, ואז זרמנו עם ההמון לכיוון הכניסה למוזיאוני הוותיקן, כשאנחנו מעיפים מעלינו את כל אלה שניסו למכור לנו כרטיס.
 |
| חנות שראינו בדרך |
קנינו כרטיסים מראש באתר הרשמי של הוותיקן. אחרי שלא הצלחתי למצוא שום סיור בעברית לתאריך שהיינו בו, החלטתי שנלך על הסיור הרשמי באנגלית. ההבדל במחיר בין הסיור הרשמי לאודיו-גייד היה זעום, ומנסיון לרוב אין לנו סבלנות להסברים של האודיו-גייד.
הכניסה לבעלי הכרטיסים הייתה מהירה ונטולת תור. עוד יתרון של טיול בעונת החורף.
המדריכה הייתה מצויינת. בגלל ששפת האם שלה היא איטלקית ולא אנגלית, היא דיברה אנגלית מאוד קלה להבנה. הסיור היה מקיף אבל לא מעיק. לא התעכבנו על כל יצירת אומנות אלא על העיקריות והחשובות שבהן. קיבלנו הדרכה מקיפה לפני הכניסה לקפלה הסינסנטית וכשהיינו בפני יכולנו לראות את כל מה שהוסבר לנו.
בסך הכל מוזיאון האומנות של הוותיקן מאוד מרשים. הם באמת השקיעו וקנו (או גנבו) המון יצירות אומנות. היה חסר לי קצת ההסבר ההיסטורי, אבל לחובבי האומנות זה גן עדן.
 |
| חצר האיצטרובל |
 |
 |
| סרקופג משיש |
 |
| מוזאיקה יפיפייה על הרצפה |
 |
| חדר המוזות |
 |
| אנחנו גנבנו אומנות? מה פתאום??? |
 |
| שוב אני מצלמת רצפה |
 |
| ומיכה מצלם תקרה |
 |
| אם אני זוכרת נכון, זה צולם בחדרי רפאל |
 |
| עוד מיצג אומנותי חשוב, שצולם יותר מכל יצירות האומנות האחרות |
 |
| ובסוף, אחרי שהלכנו שעתיים עם הסברים, מחכה לנו גרם מדרגות מפותל שמוביל ליציאה |
כשיצאנו מהמוזיאון כיכר סן פטרוס התרוקנה מאנשים ויכולנו לצלם בלי הפרעה.
 |
| הבנתי שהפסל הזה יחסית חדש והוא מציג פליטים מדתות ומגזעים שונים. לי הפסל הזה היה נראה כמו כל האנשים שהנוצרים רדפו במהלך השנים, כשכולם מסתכלים במבט מאשים לכיוון הבזיליקה. |
 |
| בחזית רואים אדם בעל לבוש של יהודי דתי |
 |
| האובליסק כשאור בין הערביים נופל עליו |
כשיצאנו מהכיכר ראינו באחד השערים לקריית הוותיקן 2 שומרים מהמשמר השוויצרי. מיכה פנה אליהם בנימוס וביקש להצטלם והם הסכימו לדגמן לו בשמחה.
 |
| טוב, אולי הם לא כ"כ שמחים, אבל הם היו ממש נחמדים |
חזרנו בתחב"צ לגטו. הייתה נסיעה צפופה ומגעילה. בצד החיובי: לא היה תור בחנות של העוגות השרופות והצלחנו לקנות עוגה. בצד השלילי: בחרנו מסעדה גרועה לארוחת הערב. היה בלאחס.
 |
| העוגה אולי נראית שרופה, אבל היא כ"כ טעימה! תחתית של שזיפים אפויים, מעל גבינה ומעל בצק פריך קצת שרוף. טעים! |
יום שלישי
נשאר לנו חצי בוקר ברומא, וברשימת האתרים שטרם הספקנו לראות נמצאות רק המדרגות הספרדיות. אז הלכנו לשם מיד אחרי ארוחת בוקר.
 |
| לא היה מפוצץ באנשים |
 |
| הנוף מלמעלה |
 |
| מדרגות |
אחרי שסיימנו לצלם את המדרגות מכל זווית אפשרית, נשלחנו במשימה לקנות כמה דברים מאוד חשובים ב-H&M. בדרך עברנו ברחוב מלא בחנויות יוקרה (Via dei Condotti), כולן בטוב טעם ממש מתאימות לכיס שלנו.
 |
| לואי ויטון בשת"פ עם יאיוי קוסמה |
חזרנו ועלינו במדרגות הספרדיות, וצעדנו לכיוון וילה בורגוזה. או ליתר דיוק הגענו על לשער פינצ'יאנה, עשינו סיבוב קצר ואז השעון צילצל חצות והיינו צריכים לחזור למלון. חיפשנו אוטובוס חזרה, אבל האוטובוס שגוגל מאפס המליץ עליו הסתבר כאוטובוס שבוטל. אז חזרנו ברגל למלון (הליכה של 20 דק).
 |
| קצת ירוק בשטח הווילה |
 |
| שער הכניסה (שער פינצ'יאנה) עם מיצג של סרטן. |
פסלי סרטנים נוספים חיכו לנו לאורך כל הרחוב שחזרנו דרכו למלון:
זהו. המתנה קצרה בלובי של המלון לנהג שהזמנו מסימון, והטיול הקצרצר שלנו לרומא נגמר.
הספקנו לראות את כל מה שרצינו, גם אם זה היה יותר בכיוון של "לראות ולסמן וי". לא גילינו פינות סודיות ונסתרות ברומא, אלא ראינו את כל מה שמאסט. אבל ברור לנו שעוד נחזור, ואז אולי נתעמק קצת יותר וגם נתכונן קצת יותר.
