ברלין והשפרוואלד

הופעה של אלטון ג'ון גרמה לנו להזמין כרטיסים לברלין. מכיוון שפחות התחשק לי לבלות בברלין, החלטנו לשלב יומיים וחצי של טבע מחוץ לעיר. אחרי חיפושים וחפירות בבלוגים, בניתי מסלול מעגלי בשמורת הטבע השפרוואלד. מדובר בשמורת טבע ביוספרית (כלומר, שמורה שבני אדם חיים בה תוך שמירה על הטבע וניסיון לפגוע בו כמה שפחות). השמורה נוצרה לאחר עידן הקרח, והיא משתרעת על פני 1,300 קילומטרים, המתחילים ממש בפאתי ברלין. השמורה מתאפיינת בנוף של כפרים קטנים, עיירות עתיקות, למעלה מ-300 אגמים וביצות, והמון עצי אורן ואלון. מרבית הכבישים שנסענו בהם היו מוקפים בעצים או שחצו יער עבות.

מרבית הכבישים היו הרבה יותר מרשימים מזה,
אבל זה מה שהצלחתי לצלם מבלי לחסום את הכביש

גם כאן העצים לא מרשימים במיוחד,
אבל שדות החרדל שנפרשו בצדי הכביש היו יפיפיים

שדה חרדל לדוגמה
אינסטגרמיות אמיתיות היו עושות פה חגיגה

נחתנו ב-8/5 בלילה בברלין והלכנו לישון במלון Intercity Hotel בשדה התעופה. גוגל מאפס עשה לנו סיבוב שלם סביב החניון של שדה התעופה. בפועל, הדרך הייתה פשוטה וקצרה הרבה יותר. עניין של 2 דקות הליכה מהשדה. המלון היה נהדר, שקט ומאוד נוח.

יום שלישי (9/5)

מיד לאחר ארוחת הבוקר, אספנו משדה התעופה את הרכב ששכרנו ויצאנו לדרך. נסיעה על הכביש הטבעתי של ברלין ואנחנו מתרחקים מהעיר לכיוון המרחבים הירוקים.

היעד הראשון שלנו הייתה העיירה ברנאו שליד ברלין (Bernau bei Berlin). זו עירה ימיבנימית שנבנתה באזור של ביצות. האטרקציה המרכזית בה היא חומה ששרדה מהמאה ה-14 ובה קבועים 2 מגדלים. באחד מהם יש את מוזיאון העיר (שהיה סגור כשהגענו). 

שני המגדלים

כנסייה בחלק העתיק של העיר

סמוך למגדלי החומה ישנו שעון ענק (Heraldic clock) שמורכב מדוב מתכת, נשר ועץ אלון. הדוב אמור להכות בכפותיו בעץ האלון פעמיים ביום (בשעות 11:00 ו-15:00), אבל כשאנחנו הגענו הדוב נראה ישן לגמרי. לא הצלחנו לצלם את השעון כי השמש הייתה בדיוק מולנו והדוב האומלל כלוא מאחורי זכוכית ששלחה סינוור מרשים.

מכיוון שהעיר יושבת על ביצות, הפארק העירוני הוא בעצם ביצה חביבה עם המון ירוק מסביבה.

וגם צבעונים

מברנאו נסענו לשמורת Schönower Heide. מצאתי את השמורה הזאת באמצעות גוגל מאפס ולא דרך המלצות. היה כתוב שיש שם מסלול מעגלי קצר והיה נראה לי שזה יתאים לנו. אבל למרות שהנוף מסביב לשמורה היה מיוער ירוק ומקסים, דווקא השמורה עצמה הייתה מדברית ומשעממת. הגירסה הגרמנית של החי-בר ביוטבתה. במרכז השמורה יש גדר (חשמלית כמובן) שמאחוריה אמורות להיות חיות בר. בפועל ראינו כמה איילים ועיזים. לא בשביל זה טסתי לגרמניה. בקיצור, לוותר.

הכניסה לשמורה. נראה מבטיח, אבל זה לא.

איילים

גדר חשמלית

היעד הבא היה המוזיאון הפתוח Naturpark Barnim. המוזיאון עוסק בהיסטוריה הגיאולוגית ובחקלאות של האיזור, אבל מבחינתנו היתרון הגדול שלו היה מרכז התיירות שבו וכמובן השירותים. 

בהמלצת מרכז התיירות הלכנו ברגל למרכז העיירה Wandlitz וטיילנו מסביב לאגם שבעיירה. בדיעבד יכולנו גם לנסוע לשם, אבל ההליכה הייתה בדרך ירוקה ומוצלת, אז זה לא כ"כ נורא.

אגם Wandlitzer

העיירה עצמה נראית מאוד תיירותית, עם מרכז מסודר, מסעדות, תחנת רכבת גדולה ומקומות לינה. מהעיירה יוצאים כל מיני מסלולים רגליים. אנחנו לקחנו אחד קליל שהגיע עד לאגם Liepnitzsee.

הדרך לאגם עוברת בשביל שמצד אחד שלו יש יער ומצד שני בתי מגורים.

חזרנו ל-Wandlitz וממנה לאוטו והמשכנו בנסיעה ל-Askanierturm. מדובר במגדל תצפית יפיפה מאבן, שאמורים לראות ממנו את כל האזור.

סמוך למגדל יש מסלול הליכה קצרצר, שמוביל כמובן לאגם.

Werbellinsee

המגדל היה סגור והשלט שעליו הפנה לאיזו מסעדה לקבלת המפתח. מכיוון שלא היה לנו כוח לחפש אותה, ויתרנו על התצפית.

Askanierturm נמצאת בערך 20 דק' מהעיירה שבה סגרתי לנו לינה: Joachimsthal.

היה מאתגר למצוא לינה באזור. רוב מקומות הלינה שמצאתי היו במרכז הטיול הטבעתי שבניתי ולא על גבי המסלול עצמו. בנוסף, רוב מקומות הלינה קיבלו ביקורות לא מתלהבות. התחושה מקריאת הביקורות הייתה שהרבה ממקומות הלינה שמרו על הוייב הסובייטי / המזרח גרמני - וזה כמובן לא נאמר בחיבה או בגעגוע. מנגד, היו מקומות לינה נהדרים במחיר מאוד גבוה. בסוף סגרתי לילה במקום שקיבל ציון של 9.1 בבוקינג עם ביקורות ממש סבירות. לצערי, אנחנו פחות התלהבנו ממקום הלינה הזה. היה לו קסם וריח של בית ישן עם גינה לא מתוחזקת בעיירה משעממת. לפחות היה סופר קרוב.

תמונה שלא הופיעה בבוקינג

יום רביעי (10/5)

היעד הראשון שלנו הבוקר היה העיירה Lychen המוקפת באגמים. אבל בדרך עברנו דרך העיירה Templin הידועה כעיר הולדתה של אנגלה מרקל.

הסתובבנו קצת בעיר Lychen ובעיקר באגם שבמרכזה ששולח יובלים לחצרות הבתים.

פחות התרשמנו מכישורי הפסל העירוני

יותר התרשמנו מהעובדה שבחצרות הבתים יושבות סירות שמשמשות את בעלי הבתים ככלי תחבורה בתוך העיירה.

שוב נסיעה ביער והפעם אנחנו מגיעים לעיירה בשם Himmelpfort, שהאטרקציה המרכזית בה היא סניף דואר שאליו מגיעים מכתבים לסנטה קלאוס. הסניף נפתח כל שנה בחודש נובמבר, ואנחנו כמובן הגענו שלא בעונה. העיירה הייתה קצת מנומנמת, ובכל זאת ליד סניף הדואר הסגור היה את הבית של סנטה קלאוס ובו שלל חפצים "אישיים" של סנטה.

הכניסה לבית עם תיבת הדואר

סניף הדואר הסגור

מכיוון שהסתבכנו קצת עם הוויז בניסיון לאתר את המקום, ממליצה לרשום בוויז Himmelpfort Tourist Information או Cafe Kultur Herberge.

אחרי בילוי בבית של סנטה, הלכנו בעקבות שלט שמציע אופניים להשכרה לאחד הבתים בעיירה ושכרנו אופניים. עם האופניים רכבנו במסלול מסביב לאגם. היה יכול להיות יותר נחמד אם האופניים היו אופני מסלול ולא אופני כביש, אבל שרדנו (למעט המשקפיים שלי שקיפחו את חייהן מתישהו במהלך הנסיעה).

בדרך ליעד הבא שלנו עברנו דרך עיירה בשם Gransee. במרכזה ראינו אנדרטה מעניינת ועצרנו לצלם. גוגל לימד אותנו שזו אנדרטה לזכרה של המלכה לואיז. לא שהיה לנו מושג מי זו, אבל בכל זאת אנדרטה יפה.

בכללי, הנסיעות מעיירה לעיירה ומאגם לאגם לא היו אמצעי להגיע למטרה אלא הן היו חלק בלתי נפרד מהטיול עצמו. מכיוון שצילומים מחלון המכונית הם פחות פוטוגנים ויפים, אין לי הוכחה מצולמת להציג לכם, אבל תצטרכו להאמין לי שכל אחת מהדרכים שנסענו בהן הייתה מדהימה ביופיה. היה מאוד קשה לנתק את העיניים מהכביש ומהנוף.

הגענו אל Lindow שגם בה, כמובן, יש אגם. אבל גם שרידי מנזר עתיק שנבנה לראשונה בשנת 1230 והיום יש בו כנסייה נטולת גג ובית קברות עתיק. 

איך מתפללים פה בגשם?

כדי לנווט למנזר כוונו את הוויז לפנסיון Kolsterblick. תחצו את הנהר מעל הגשר. חפשו את הפסל המכוער הזה, והמשיכו בשביל שלידו.

משהו בשלטון הסובייטי לא עשה טוב לפסלים המזרח גרמנים

היעד האחרון והאגם האחרון שלנו הוא בעיירה Neuruppin. הפעם הצלחתי יותר עם בחירת מקום הלינה. פונדק B&B חביב בסגנון סקוטי, עם מארח בעל אנגלית מושלמת (נדיר באזור). התמקמנו בחדר ויצאנו לטיול קצרצר בעיירה ובאגם.

עוד פסל כעור ומקריפ

החדר עם הווייב הסקוטי

יום חמישי (11/5)

אחרי שנת לילה טובה וארוחת בוקר מצויינת, התחלנו בנסיעה לברלין. היינו בטוחים שנגיע לשם ממש מוקדם, אבל אז נתקלנו בנפלאות התחב"צ הברלינאי. קראתי המון תשבוחות על התחבורה הציבורית המעולה בברלין, וקצת לא נעים לי לחלוק עליהן, אבל ההתקלות שלנו עם התחבורה הציבורית בברלין לא הייתה חיובית.
החזרנו את הרכב בשדה התעופה בשעה 10:30 והגענו אל המלון בסביבות 12:30 אחרי נסיעה ברכבת אל התחנה המרכזית במרכז ברלין ומשם רכבת תחתית לתחנה שליד המלון (תחנת Unter Den Linden).

המלון - Hotel Luc Autograph Collection - היה בסך הכל טוב ובמיקום נהדר, אבל היו לו כמה פאשלות שלא אמורות לקרות במלון מהסוג הזה. המעצבנת שבהן הייתה קבלה מאוד מאוחרת של החדר ביום ההגעה. לא ציפינו שהחדר יהיה מוכן כשהגענו בשעה 12:30, אבל גם לא ציפינו לקבל אותו 45 דקות לאחר שעת הקבלה הרשמית (15:00 לפי ההזמנה בבוקינג). את הזמן בין לבין בילינו בקניון ברלין הענק, בחיפוש אחרי משקפיים עבורי ובהיכרות עם האופי של נותני השירות המזרח גרמנים (כלומר: רובם לא נהנים לתת שירות ומרגישים נעלים מכדי לשרת מישהו, ובעיקר דוחפים לך את המוצר שביקשת במין אנחה של חוסר שביעות רצון).

הבעת חוסר שביעות רצון שכיחה בברלין
והתמונה בכלל צולמה בשירותים של חדר המלון

כאמור, לקראת 16:00 עלינו לחדר (שהיה יפה ונוח) והתחלנו להתארגן להופעה שבשבילה הגענו לברלין.

ההופעה הייתה במרצדס ארנה. ממש ממול יש את ה-East Side Gallery. הגענו מספיק מוקדם כדי לטייל לאורך חלקה. ה-East Side Gallery היא השריד הארוך ביותר לחומת ברלין. ציורי הקיר על שרידי החומה הפכו אותה לגלריה פתוחה, אבל כולם באים כדי להצטלם ליד ציור קיר אייקוני אחד:

בין סלפי אחד למשנהו, הצלחנו למצוא כמה שניות שמישהו לא עמד מול הציור והצלחנו לצלם.

מודה שהסיור לאורך ציורי החומה פחות עשה לי את זה. אולי כי ההבנה שלי באומנות לא מרשימה במיוחד. יותר התרגשתי לראות בין כל הציורים הכבדים את האיור של פטריק מבובספוג.

אבל בשביל המזכרת צילמנו עוד כמה ציורים.

כשמיצינו נכנסנו לארנה. בדרך ראינו אנשים שהשקיעו יותר מאיתנו בבגדים להופעה.

האמת שבאולם עצמו היו תלבושות יותר מוצלחות, אבל התפדחתי לצלם.

הייתה הופעה נהדרת! אלטון עלה חולה לבמה וממש פחדנו שיתפגר באמצע ההופעה, אבל הוא שרד עד סופה ונתן את כול כולו.

היה שווה לסבול את ברלין בשביל ההופעה הזאת.

יום שישי (12/5)

היום מתחילים לטייל בברלין.

עלינו על קו 100 וירדנו בעמוד הנצחון של ברלין. העמוד, בגובה 67 מ', מנציח את נצחונה של פרוסיה במלחמת שלזוויג, אבל החלק הבאמת מעניין בעמוד הוא החורים שיצרו בו פגזים שכנראה נורו לעברו במהלך מלחמת העולם השנייה.

לעמוד הנצחון יש מרפסת תצפית (עניין של 285 מדרגות לולייניות, בקטנה) שממנה יש נוף יפה של כל האזור.

מעמוד הניצחון נסענו (שוב בקו 100) אל הרייכסטאג, לסיור שהזמנתי לנו בדום. לא בחרתי בסיור מודרך בפרלמנט עצמו, אלא רק בכיפה. הסיור בכיפה, למרבה המזל, הוא סיור עצמאי. עדיין חייבים להזמין מועד כחודש מראש. 

מכיוון שחזית הבניין נמצאת בשיפוצים (כמו מרבית ברלין), אין לי תמונה מוצלחת של הבניין אלא רק של הכיפה. 

הביקור ברייכסטג מוגדר כחווית מאסט, אבל אם אתם לא מצליחים להזמין סיור, אל תרגישו תחושת החמצה. היה סתם. גם התצפית מהכיפה לא הייתה כזו מרשימה (זו מעמוד הניצחון שווה יותר).

היעד הבא שלנו היא אנדרטת השואה. בדרך עברנו באנדרטה לציון הקורבנות הצוענים בשואה (מבלי לפגוע בכבודם, זו אנדרטה עלובה למדי) ובשער ברדנבורג.

האנדרטה לקורבנות הצוענים בשואה.
יש בה מזרקה (שלא עבדה) ומסביב תמונות של קורבנות וטקסטים.

צינית ככל שאהיה, יש משהו בטיול בין אבני אנדרטת השואה שכן גרם לי להתכנס בתוך עצמי ולחוש את עוצמת האנדרטה וגם סוג של יראת כבוד למקום (לאנדרטה. לא לברלין).

ולמרות שבכל שביל היו תיירים שהצטלמו וניסו לתפוס את הזווית האינסטרגמית ביותר, היו במקום שומרים שלא איפשרו לעמוד על האבנים או להצטלם בצורה מבזה. גם זה הרשים אותי.

המשכנו לטייל ברחובות ברלין, ועברנו דרך כיכר פוטסדאם. תהינו אם הצינורות שמעטרים את האזור הם אמירה אומנותית או צינורות ביוב על אמת. הבנו שמדובר בצינורות ביוב אמיתיים, שנובעים מכך שאדמת ברלין היא ביצתית ולכן קשה לחפור בה כדי להטמין צנרת. צ'ארמינג.

הגענו למוזיאון הטופוגרפיה של הטרור. לא התחשק לנו להיכנס למוזיאון, אז הסתפקנו בתערוכה הפתוחה שיש לידו, לצד שרידי החומה והרחוב הישן שהיה שם. התערוכה מתארת את האופן שבו המפלגה הנאצית הצליחה להוביל בתוך כעשור מדינה שלמה לבצע רצח עם שיטתי.

התערוכה מוצגת לאורך השביל הזה
על שרידי הקיר ההרוס

ממש ליד נמצא השטח שמתחתיו שכן הבונקר של היטלר. היום יש שם כר דשא והמון מדריכים עם קבוצות תיירים.

ממשיכים בדרך לצ'ק פוינט צ'רלי, וחולפים על פני כמה וכמה דוכנים עם מזכרות מהשלטון הסובייטי.

צ'ק פוינט צ'רלי

בדרך ראינו קבוצת תיירים מטיילת עם משקפי מציאות מדומה, שלהבנתנו הציגו איך המקום נראה בשנות הכיבוש הסובייטי. התבאסתי שלא לקחנו סיור כזה.

מסיימים את היום בחנות שוקולדים ענקית - Rausch Schokoladenhaus וחוזרים למלון להתארגן לשבת.

הזמנו 2 ארוחות בבית חב"ד שליד אלכסנדרפלאץ. אני אחסוך מכם את הקושי בניווט בשבת ללא טלפון נייד ואסכם את החוויה ב-2 משפטים: אלכסנדרפלאץ' הוא אחד המקומות היותר מכוערים שיצא לי לראות והברילנאים הם בין האנשים הפחות נחמדים שיצא לי לפגוש.

הארוחה בבית חב"ד הייתה עמוסה באנשים. אחד הדברים היותר מעניינים בבית חב"ד הוא לפגוש יהודים מכל העולם. וגם הפעם המפגש היה מעניין ומסקרן. 

בשבת עצמה תכננו לטייל בטירגרטן, אבל רובו נסגר לרגל מרתון נשים. אז הסתפקנו בטיול ארוך באי המוזיאונים בדרך מבית חב"ד למלון שלנו, ובמנוחה ארוכה.

יום ראשון (14/5)

היום האחרון שלנו בברלין הוקדש כולו למוזיאונים.

בדרך לאי המוזיאונים עברנו בכיכר בבל וליד האנדרטה לזכר קורבנות העריצות (או קורבנות המלחמה, אם תלכו על התרגום של גוגל).

האנדרטה

בקופה של מוזיאון פרגמון הבנו שהיינו צריכים להזמין מקום מראש. למרבה המזל, היו להם מקומות פנויים לכניסה בעוד שעתיים. כדי למלא את הזמן הפנוי, קנינו כרטיס משולב גם לפרגמון, גם למוזיאון החדש (Neues Museum) וגם לפנורמה של פרגמון.

במוזיאון החדש התעמקנו בעיקר בעתיקות שהגרמנים שדדו מהמצרים. השלדים מאירופה קצת פחות עניינו אותנו.

אסור היה לצלם מקרוב.
היינו צריכים לעמוד מאחורי קו ורק משם אפשר היה לצלם.

מוזיאון פרגמון הוא מוזיאון יחסית קטן שהצליח לעניין אפילו שונאת מוזיאונים כמוני. ההתמחות העיקרית שלו היא עתיקות ומקדשים שנשדדו בשלמותם מאזור ממלכת אשור.

מה שבעיקר מרשים אצל הגרמנים זו העובדה שהם אפילו לא מתביישים או מתנצלים על זה שהם שדדו את כל המזרח התיכון מעתיקות.

מוזיאון הפנורמה של פרגמון היה בעיני המרשים ביותר מבין השלושה. בעיקר בגלל שאני מאוד אוהבת תצוגות אורקוליות, וכזו הייתה התצוגה בפנורמה. המוזיאון מכיל ציור ענק (בגובה של כ-4 קומות) של העיר העתיקה פרגמון. יש הסברים ותאורה ובעיקר בהיה בכל פרטי הציור הענק. מהמם בעיני.

בסך הכל עשינו בחירה טובה של מוזיאונים. אבל אחרי כל הכבדות הזו החלטנו להקליל עם מוזיאון גרמניה המזרחית (DDR Museum). המוזיאון מציג את החיים בגרמניה המזרחית בתקופת השלטון הסובייטי, ובכללי הוא מאסט לילדי שנות ה-70. כמו מסע אחורה בזמן עם וייב סובייטי. המוזיאון מאוד אינטרקטיבי ומאפשר לאנשים סקרנים לפתוח דלתות ומגירות ובכללי להציץ לאיך אנשים חיו פעם.

בחיי שהיה לי פעם חדר ילדים דומה (מינוס הטלוויזיה)

המשכנו לשוטט באזור והגענו לבית הכנסת החדש (שהיה מאובטח מכל הכיוונים, ובכלל לא ברור אם אפשר להיכנס אליו). 

משם צעדנו לאורך נהר השפרה ואז חזרנו למלון.

טיול ערב אחרון לאורך שדרת האונטר דאן לינדן, ויאללה שלום לברלין.

בני הנוער שבתמונה עמדו מסביב לזמר רחוב ושרו יחד איתו שלל שירים
זה היה מקסים!

לסיכום

אזור השפרוואלד היה יפיפיה ואשמח לחזור לשם. אבל את ברלין מאוד לא אהבתי. לא את האתרים, לא את האווירה ובטח שלא את האנשים. אין לי שום כוונה לחזור לעיר הזאת אלא רק כנקודת מוצא לטיול בטבע שמסביב.