שוב עם הבנות בלונדון - טיול שמטרתו הופעה

 הופעה של הארי סטיילס הביאה אותי ואת הבנות שלי שוב ללונדון, אחרי שכבר טיילנו בה בינואר 2020. מכיוון שכל המטרה של הטיול הזה הייתה ההופעה, ומכיוון שכבר ראינו את כל אתרי המאסט בלונדון, החלטנו לעשות את הטיול הזה ממש קצרצר ולהתמקד בכל מה שלא הספקנו בטיול הקודם. למרבה הצער, הטיול היה קצר מדי. הייתי נהנית הרבה יותר אם היינו מוסיפות עוד יום ודוחפות עוד הופעה (או מחזמר).

המראנו ב-12/6 בטיסת איזיג'ט שיצאה באיחור של שעה. נחתנו בלוטון באזור השעה 2 וצעדנו כ-7 דקות לכיוון המלון שהזמנתי בשדה התעופה: Holiday Inn Express London Luton Airport. המלון היה סטנדרטי. המיטות לא נוחות במיוחד, החדר קטן, ארוחת הבוקר זוועתית (אבל הבנתי שזה הסטנדרט באנגליה), אבל הוא היה קרוב לשדה התעופה ונקי.

בבוקר לא הצלחתי למצוא את תחנת האוטובוס שממנה מגיעים לתחנת הרכבת של לוטון. דווקא פקיד הקבלה במלון ניסה להסביר לי, אבל היו כמה תחנות אוטובוס מסביב למלון וגוגל מאפס לא ממש עזר. בסוף, אחרי חצי שעה שבה הסתובבנו סביב עצמנו, הצלחנו לאתר את התחנה. שהייתה ממש ממש קרובה למלון (מול מלון הולידיי אין נוסף, שנראה קצת יותר טוב מההולידיי אין אקספרס שאנחנו ישנו בו). מהרגע שמצאנו את תחנת האוטובוס, הכל זרם: נסיעה של 3-4 תחנות לתחנת הרכבת Luton Airport Parkway, ומשם רכבת Thameslink ישירה לתחנת West Hampstead ומשם טיוב עד לתחנת ווטרלו שקרובה למלון שבחרתי לנו בלונדון: Park Plaza County Hall.

המלון בלונדון היה מעולה! קיבלנו חדר גדול ונקי עם מטבחון ומזגן. המיקום של המלון היה מצויין: קרוב לגשר ווסטמיניסטר ולתחנות הטיוב של ווטרלו ו-ווסטמיניסטר. החדר שלנו היה מוכן עוד לפני שעת הצ'ק-אין הרשמית וזו עוד נקודה ענקית לזכותו של המלון.

הורדנו את התיקים בחדר המלון והתחלנו רשמית את היום.

התחלנו מטיול על גשר ווסטמיניסטר. בפעם הקודמת שהיינו פה, הביג בן היה מכוסה בפיגומים ולא יכולנו להתלהב ממנו.

למרות החום הכבד, מישהו עמד על הגשר בלבוש צמרירי וניגן

לקחנו טיוב מתחנת ווסטמיניסטר אל רחוב נוטינג היל. הטיול ברחוב נוטינג היל הוא ממש לא חובה (אא"כ אתן מעריצות מושבעות של הסרט), אבל עדיין נחמד ונעים (וצבעוני) לטייל שם.

החנות מהסרט (מינוס יו גרנט)

מנוטינג היל נסענו באוטובוס קומתיים לרחוב אוקספורד, כי אחת הבנות הייתה חייבת קצת שופינג. הנסיעה באוטובוס קומתיים היא חוויה לונדונית שלא יצא לנו לחוות בטיול הקודם. החלק המגניב היה לשבת בשורה הראשונה בקומה השנייה של האוטובוס ולקלוט שאנחנו נוסעים בניגוד לכיוון התנועה. החלק הפחות מגניב היה העדר המזגן באוטובוס.

מרחוב אוקספורד חזרנו למנוחה במלון, שבמהלכה הבת הצעירה נפגשה עם חברה שמשפחתה עשתה רילוקיישן ללונדון. כששתיהן נפרדו, יצאנו לטיול בין ערביים באזור כיכר הפרלמנט ומנזר ווסטמיניסטר (שכבר היה סגור).

הביג בן מוזהב בשעת בין ערביים

כיכר הפרלמנט

מנזר ווסטמיניסטר

משם נסענו לראות את גשר מצודת לונדון (Tower Bridge) בשקיעה.

מבחינתי הספקנו לראות ביום הזה את כל מה שרציתי לראות בטיול הקודם שלנו ולא הספקנו. מבחינתי אפשר היה לבלות את יום המחר ברביצה במלון והמתנה להופעה. ואולי בדיעבד חבל שלא עשינו את זה, כי קצת נקרענו בהליכה והגענו להופעה מותשות.

התחלנו את הבוקר בנסיעה לתחנת Warwick וממנה הלכנו לאזור המכונה "ונציה הקטנה", שכונה היושבת על תעלת מים שסירות שטות בה. מקום יפיפה שמתאים לטיול רומנטי. את הבנות זה פחות עניין.

הייתי בטוחה שזה איש אמיתי, אבל מדובר בפסל של איש ש"צועד"
לכיוונו של פסל נוסף (שאינו בתמונה)

מוונציה הקטנה נסענו לגני קנזיגטון. הבנות ישבו לנוח על הדשא, ואני הסתובבתי בגנים האיטלקיים.

מסתבר שהישיבה על הכסאות האלה עולה כסף. ולא מעט.

"הגנים האיטלקיים"

הקשת של הפסל הנרי מור

צעדנו בגנים לכיוון ארמון קנזינגטון. הצעידה בחום הכבד קצת התישה אותנו, והארמון לא ממש הצדיק את המאמץ.

הארמון מאחורי הפסל

לא נכנסנו לארמון עקב קוצר זמן, כך שאין לי מושג אם ביקור בתוך הארמון היה משפר את החוויה.
נסענו לרחוב בייקר למסעדת רובאנס הכשרה, ואח"כ חזרנו למלון למנוחה קצרה מדי לפני היציאה להופעה.

מתחנת ווטרלו שליד המלון היה קו טיוב ישיר לתחנת Wembley Central שממנה נשפכנו עם כל הקהל (הנשי בעיקר) לכיוון איצטדיון וומבלי. כבר ברכבת התחתית הבנו שפיספסנו את קוד הלבוש שהורכב בעיקר מצעיפי נוצות, כובעי בוקרים ורודים ובגדים עם המון לבבות.

הולכות בעקבות הנוצות

הכניסה להופעה הייתה מאוד מסודרת. מצאנו את המקום שלנו במהירות וחיכינו לתחילת ההופעה. שעת הכניסה נקבעה ל-17:00, אבל השעה הזאת רלבנטית רק לאלה שקנו מקום בעמידה ורוצים לתפוס מקום ממש קרוב לבמה. כל השאר יכולים להגיע לקראת 19:00 ואפילו אחרי. הגענו הרבה לפני הופעת החימום הגרועה. ב-20:30 בדיוק הארי סטיילס עלה לבמה, וכל האולם (כולל הבנות שלי) צרח.

הייתה הופעה מושלמת. הארי סטיילס נתן את כל כולו, והקסים את הקהל. 

בסוף ההופעה נשארנו לשבת באולם כדי לא להתקע בעומס. אחרי כחצי שעה רמזו לנו בעדינות בריטית לעוף מהאולם. אז יצאנו החוצה, אבל העומס בכניסה לתחנת הטיוב עדיין היה מטורף. ישבנו על המדרגות מחוץ לארנה וחיכינו, אבל התור לטיוב לא זז. 

אם כבר ממתינות בחוץ, לפחות שנצלם

מכיוון שהשעה של הרכבת האחרונה התקרבה, ומכיוון שהבנו שאין לבריטים כוונה להאריך את שעות הפעולה של הרכבות, החלטנו להידחס עם כולם בתור לכיוון הטיוב. נדחפנו לרכבת צפופה מאוד ובקושי הצלחנו לנשום. רק בזכות בריטית חביבה שקנתה מאורר ידני ופינקה את כל מי שמסביבה ברוח, שרדנו את הנסיעה. הגענו למלון מחוקות מעייפות בסביבות 1 בלילה (כשההופעה נגמרה ב-23).

יש ביננו ויכוח האם היה עדיף להשאר לחכות עד שהכל יתרוקן ואז לקחת אוטובוס או שאולי היינו צריכות להשקיע במונית. בכל מקרה, אם אתן מגיעות להופעה בוומבלי ארנה, קחו בחשבון את העומס המטורף שיש ביציאה ותתארגנו על פתרון (בעיני הפתרון היעיל ביותר הוא לשריין מלון או דירה במרחק הליכה מוומבלי).

למחרת בבוקר יצאנו בסביבות 8 מהמלון בדרך חזרה ללוטון: טיוב מתחנת ווטרלו אל תחנת West Hampstead, משם רכבת THAMESLINK אל תחנת Luton Airport Parkway ומשם טראם ישירה לשדה התעופה. הדרך חזור הייתה יותר נוחה מהדרך הלוך, בעיקר בגלל שלא נזקקנו לאוטובוס מתחנת ה-THAMESLINK אל שדה התעופה.

מבחינת הוצאות: ההוצאות העיקריות שלנו היו על אוכל ותחב"צ, כיוון שלא הלכנו על אטרקציות בתשלום. ועדיין ההוצאות היו גבוהות. מסתבר שלונדון מאוד יקרה.

שילמנו בתחב"צ הן באמצעות כרטיס אויסטר (שנשאר לנו מנסיעות קודמות) והן באמצעות Google Pay אבל מבדיקת פירוט האשראי נראה שב-Google Pay גבו מאיתנו יותר מהמקסימום היומי (למרות שאמרו לי שהתשלום דרך ה-Google Pay לא עובר את המקסימום היומי). התשלום באויסטר באמת נעצר במקסימום היומי. לכן ההמלצה שלי היא, למרות הקידמה והנוחות, להמשיך לשלם באויסטר.

עשינו שופינג מינימלי, וגם הוא יצא יקר.

השטרות שהבאנו מהבית (שנשארו מהטיול של 2020) לא היו רלבנטים מכיוון שהוחלפו ויצאו מהמחזור, ולכן נאלצתי להשתמש רק באשראי. הבנתי שאפשר להחליף את השטרות בבנק הדואר בלונדון. אני החלפתי אותם (תמורת עמלה) בציינג' בשדה התעופה כשהגענו לטיסה חזור.

הטיול הזה מרגיש לי קצת מבוזבז, כי יכולנו לנצל את הזמן טוב יותר אם הייתי משקיעה בתכנון נכון ולא מנסה לזרום. הייתי צריכה לאפשר יותר זמן למנוחה ולקחת יום נוסף בלונדון. ועדיין מבחינת הבנות, ההופעה הייתה החוויה העיקרית והחשובה ביותר.