טיול ספונטני (סוג של) לעמק אאוסטה באיטליה

כבר בתחילת הפוסט חשוב לי להבהיר שאין לי מושג אם מבטאים את שם העמק אאוסטֶה או אאוסטָה. ליתר ביטחון אני אומרת פעם ככה ופעם ככה ומחכה שיתקנו אותי. אבל בגלל שהמקום פחות פופולרי בקרב ישראלים (או לא נמצא על נתיב החומוס), אף אחד לא מתקן.

הטיול הזה התארגן ברגע האחרון, ולא בגלל שהיינו ספונטניים, אלא בעיקר בגלל הנסיבות. היה לנו טיול מתוכנן לארה"ב בנובמבר 2023 שנדחה לספטמבר 2024 ובוטל בגלל החיזבאללה. החלטנו שאנחנו טסים ויהי מה, אז הזמנו את הטיסה הזולה ביותר שמצאנו: למילאנו עם Wizz. שלפתי מהמחשב את אחד משלל המסלולים שתכננתי את השלד שלהם (כן, יש לי כמה שלדים כאלה בארון). הוספתי לשלד המסלול מספר אתרים ואטרקציות, ומבחינתי היינו מוכנים לטיסה. 

למודי ביטולים החלטנו הפעם לא להזמין כלום מעבר לכרטיס הטיסה: לא רכב, לא מלונות ואפילו לא ביטוח לחו"ל או חבילת תקשורת. 

ביום ראשון בבוקר הגענו לשדה התעופה, רק כדי לגלות שהטיסה בוטלה (שוב, בגלל החיזבאללה). באופן מפתיע, ראינו שיש לוויז טיסה פנויה למחרת בערב. בגלל שהיינו גמישים עם הלו"ז, החלטנו ללכת על זה. עדיפה חופשה קצרה אחת ביד מ-4 חופשות ארוכות ומבוטלות על הנייר.

סקפטים לחלוטין הגענו ביום שני אחה"צ לנתב"ג. לא האמנו שנטוס גם כשהטיסה הופיעה על לוח הטיסות, גם כשעשינו צ'ק אין וגם כשעברנו בידוק ביטחוני. ובכל זאת, בדיוטי פרי סגרתי לנו מלון בשדה התעופה במילאנו (Moxi הנהדר). בבורדינג סגרתי לנו ביטוח חו"ל (באמצעות האפליקציה הנוחה של הראל) וחבילת תקשורת. במטוס עצמו סגרנו לנו רכב לשלישי בבוקר משדה התעופה במילאנו. 

באיחור של שעתיים פלוס (אבל מי סופר) יצאנו מנתב"ג לנמל התעופה מלפאנסה שבמילאנו.

נתב"ג ביום ראשון בבוקר

נתב"ג ביום שני בערב

עמק אאוסטה נמצא למרגלות האלפים האיטלקיים והצרפתים. זה חבל ארץ קטן יחסית עם נופים אלפינים, הרים, אגמים, טירות והמון כפרים יפים ופסטורלים. 

העמק מושפע תרבותית וקולינרית משוויץ וצרפת השכנות. השפות המדוברות הן איטלקית וצרפתית. הם פחות חזקים באנגלית, אבל הצלחנו להסתדר בעזרת פנטומימה וגוגל טרנסלייט.

את העמק חוצה אוטוסטרדה E-25 ובמקביל אליה כביש SS-26. האוטוסטרדה יעילה רק אם אתם רוצים לחצות את העמק במהירות, אבל אם אתם רוצים לטייל בעמק, אין טעם לעלות עליה. היא חוסכת אולי 3 דקות נסיעה.

מהירות הנסיעה לאורך כביש SS-26 היא 30-50 קמ"ש. זה נשמע מאוד איטי, אבל המהירות הזו מאפשרת גם לנהג להנות מהנוף היפיפיה לאורך הדרך. חלק מהאתרים בעמק נמצאים לאורך כביש SS-26 וחלק לאורך כבישים צדדים שיוצאים מכביש SS-26. 

ניסיתי לרכז ליום אחד את כל האתרים הסמוכים זה לזה על מנת לחסוך נסיעות מיותרות. בעקרון המרחקים בעמק לא מטורפים, ואפשר לעשות טיול כוכב (שהמרכז שלו סביב העיירה אאוסטה). אנחנו העדפנו לישון כל לילה במקום אחר. יש בזה יתרון עצום כשמתכננים טיול ספונטני: אם נפלנו על מלון מחורבן, אנחנו יכולים לברוח ממנו במהירות. אבל יש לזה גם חסרון מאוד משמעותי: בשלב מסויים של הטיול התעייפתי מהחלפת המלונות והתחשק לי להתמקם במקום אחד ולבהות בנוף היפיפה בלי לזוז. 

עוד הערה מקדימה: בגלל שהיו לרשותנו מספיק ימי טיול, הרשינו לעצמו לחרוש את העמק בקצב איטי יחסית עד שנמאס לנו מהנוף (ואז גם הגיע החלק הפחות מוצלח של הטיול, בעיני). אפשר לקצר את הטיול בעמק ל-4-5 ימים ועדיין להנות ממנו. ואפשר גם להתמקם במשך חודש בעמק ולעשות מגוון מסלולי הייקינג. אנחנו עשינו רק 2 מסלולי הייקינג, אבל יש הרבה יותר.

איך כמעט טיילנו במנצ'סטר ובאזור האגמים

הכל היה מוכן. המזוודות היו ארוזות. שעה ליציאה מהבית ואז קיבלנו הודעה:

תקלה ענקית במרחב האווירי של אנגליה הביאה לדחיית וביטול מלא טיסות, כולל הטיסה שלנו למנצ'סטר.

עבדתי קשה על תכנון הטיול הזה, גם בבחירת המלונות אבל בעיקר בבניית המסלול. מכיוון שזה אזור פחות מתוייר על ידי התייר הישראלי, החלטתי להעלות לפוסט את כל המידע שאספתי לקראת הטיול, בתקווה שהוא ישמש תייר בר מזל אחר.

אז קבלו את הטיול שלא יצאנו אליו:

אזור האגמים

היום הראשון לטיול

לוקחים את הרכב משדה התעופה במנצ'סטר ונוסעים כשעה ורבע ל-Levens Hall. מדובר בטירה עם גנים יפים. נכון לאוגוסט 2023 עלות הכניסה היא 14.5£ לאדם (בית +גנים). אפשר לקנות כרטיסים מראש, מבלי להתחייב לתאריך / שעה. הבית פתוח מ-11 ועד 15:30. הגנים מ-10 ועד 17:00

התמונה מהאתר הרשמי של המקום

המבנה הוקם בשנת 1170, הועבר בירושה, נמכר, ואז הפסידו אותו במשחק קלפים. יש במקום גנים יפיפים אגם לדייג וגם פארק צבאים עם מסלולי הליכה (ממוקם מול הכניסה הראשית).

אופציה נוספת: National Trust - Sizergh - אחוזה עתיקה עם גנים מקסימים סביבה ואזורי פיקניק. ניתן לבקר בתוך המבנה. הגנים פתוחים מ-10. האחוזה מ-12.

התמונה מעמוד הפייסבוק של המקום

משם נסיעה של עשרים דקות ל-Brant Fell Viewpoint. מדובר על נקודת תצפית (קרובה לכביש) על האזור ועל אגם Windermere . חונים בצד הדרך ומטפסים כרבע שעה על הגבעה לתצפית.

תמונה של Priya Amlani מגוגל מפות

נסיעה של 5 דקות אל העיירה Bowness-on-Windermere השוכנת לחופי אגם Windermere. מדובר בעיירת תיירותית חביבה שנחמד להסתובב בה.

מקום הלינה שתכננו לישון בו הוא Hawkshead Suites. מדובר בדירה עם חדר שינה אחד, שמדורגת 9.9 בבוקינג וקרוב מאוד לעיירה Ambleside. למרות שלא לנו שם, אני מאוד ממליצה על המקום, גם כי הוא עבר את הסינונים שלי ובעיקר כי הם היו הוגנים מספיק כדי להחזיר לנו את מלוא התשלום עבור הלינה, למרות שביטלנו ערב לפני שהיינו אומרים להתארח שם. ההתנהגות האדיבה שלהם הפכה את כאב הלב על ביטול הטיול לקצת פחות כואב.

מפת מסלול היום הראשון

היום השני לטיול

מתחילים ב- Steam Yacht Gondola שעל אגם Coniston. ממעגן זה יוצאות סירות קיטור ויקטוריאניות לכיוון בית ברנטווד. השיט שבחרתי לנו הוא: North Lake Cruise. נכון לאוגוסט 2023, הוא יוצא בשעה 10:45 ועולה £17.50 לאדם.

תמונה מהאתר הרשמי של המקום

כדי להגיע לבית ברנטווד, יורדים במזח ברנטווד. אפשר לבקר בבית ובגן. כרטיסי הגונדולה נותנים הנחה בכניסה. בבית גר ג'ון רסקין, שהיה משורר ואיש תרבות בריטי, וגם פרופ' לאומנות באוניברסיטת אוקספורד. הוא רכש את הבית הזה וגר בו. הבית שומר ונותר די דומה לאיך שהיה בתקופתו. הבית הפך למוזיאון המכיל את ציורו של רסקין וחפצים שאסף במסעותיו.

העצירה הבאה היא במזח מונק קוניסטון ואז חזרה למזח שממנו יצאה הגנדולה. כל השיט ללא עצירות אורך כשעה. אפשר לרדת מהגונדולה בכל מזח להצטרף מחדש לכלי השיט מאוחר יותר, בכפוף שיהיה מקום פנוי, ולכן האתר ממליץ לדון בתוכנית השיט עם הצוות לפני הירידה.
אפשר גם לוותר על השייט ולהגיע ישירות לבית ברנטווד.

מהמעגן נוסעים 15 דקות ל-National Trust - Tarn Hows, ומחנים בחנייה. מכאן מתחיל מסלול מעגלי של כ-3.2 ק"מ (שעה) המקיף את אגם Tarn Hows. השביל מסומן היטב, אבל עלול להיות בוצי לאחר גשם. השמורה נוצרה על ידי ג'יימס גארת' מרשל ממונק קוניסטון בשנת 1865 לאחר שבנה סכר כדי ליצור את האגם, ואז שתל מאוד עצים על מנת לשפר את הנוף.

מפת המסלול

תיאור המסלול: מהחניון, חצו את הכביש. במזלג, קחו את המסלול השמאלי וצעדו בעקבות המסלול למטה אל שפת האגם. עוברים דרך השער וממשיכים במסלול בכיוון השעון מסביב לאגמון. צועדים במסלול המתעקל מסביב לאגמון עד לנקודה שבה השביל חוצה את המסלול הראשי. בנקושה הזאת אפשר להמשיך ישר לשביל מונגש או להמשיך במסלול הנופי. כדי להמשיך במסלול הנופי, עברו דרך השער משמאל למסלול והמשיכו בעלייה למסלול עליון. המשיכו במסלול זה בכיוון המסומן: Coniston, Hawkshead and Old car park עד לחניון השהייה הקצרה בשם Viewing. מהחניון, חצו את הכביש ועברו דרך השער בעקבות שביל רגלי מעבר לשדה. האגמון צריך להיות בצד ימין. במזג אוויר גרוע, השביל יכול להיות בוצי, ואז אפשר ללכת בכביש חזרה לכיוון החניון הראשי. המשיכו במסלול היורד ובעליה שבאה לאחר מכן, עד שתחזרו בירידה דרך שער אל החניון הראשי.

לאחר סיום המסלול נוסעים חצי שעה לעיירה Grasmere. והעיירה נקראת על שם האגם הסמוך אליה. זהו מקום מאוד תיירותי. בכפר גר המשורר ויליאם וורדסוורת (William Wordsworth), אחד ממשוררי השירה הרומנטית האנגלית. הוא כתב על הכפר שהוא "הנקודה היפה ביותר שמצא אי פעם האדם". הוא העביר חלק מחייו בכפר, בבית שנקרא "בית היונה". אפשר לסייר בקוטג' שבו התגורר, והפך למוזיאון.
בכפר יש גם חנות ומאפייה בשם The Grasmere Gingerbread Shop. 

 מומלץ לטייל בכפר וללכת לאיבוד בסמטאות, בתי הקפה והמסעדות לאורך הנהר החוצה את מרכז הכפר וזורם לאגם גרסמיר.

אפשר לשלב את הטיול בכפר עם מסלול ההליכה הנקרא Grasmere RiverSide ואורכו 2 ק”מ.

מפת מסלול היום השני - אופציה I

אופציה אחרת ליום הזה היא לנסוע 16 דקות למזח שעל נהר ווינדמיר - Ambleside (Waterhead Pier) Windermere Lake Cruises Ltd - לשיט באגם על המעבורת. רצוי לבדוק את לוח הזמנים של המעבורת ערב לפני. המעבורת חוצה את האגם ועוגנת ב-Wray Castel. משם מתחיל מסלול הליכה נפלא לאורכו של האגם (7 ק'מ) המסתיים ב-Ferry House. מכאן שייט במעבורת לעיירה Bowness, עיירה תיירותית יפה ותוססת. טיול בעיירה ובסיימו מעבורת חזרה למזח. 
סימנתי 2 מסלולים רלבנטיים על האגם:

מפת מסלולי המעבורת (מתוך האתר הרשמי)

הארוך (סימון כחול) הוא walker ticket. עולה 16.5£ לאדם. אורכו כ-4 שעות והוא כולל שיט עם עצירה ב-3 תחנות על האגם ומסלול הליכה של כ-6.5 ק"מ מטירת Wray ל- Ferry House:

https://www.windermere-lakecruises.co.uk/cruises-fares/walkers-ticket#ambleside

המסלול השני הוא מסלול האיים (סימון תכלת במפת המסלולים דלעיל). עולה 12.5£ לאדם ואורכו כ-45 דק. הוא מאפשר תצפית על איי האגם, הרי לייקלנד, קווי חוף מיוערים ומפרצים. השייט יוצא כל חצי שעה מתחנת Bowness.
אחרי השייט אפשר לנסוע לגרסמיר (רבע שעה נסיעה מאבלסייד או חצי שעה נסיעה מ-Bowness) או להסתובב באמבלסייד.

מפת מסלול היום השני - אופציה II

היום השלישי לטיול

תיכננתי שתי אופציות ליום הזה. האחת עם נסיעה קצרה, והשנייה עם נסיעה ארוכה.

האופציה עם הנסיעה הארוכה:
נסיעה של 45 דקות למעגל האבנים שליד Keswick. שם המקום: Castlerigg Stone Circle. מדובר באחד ממעגלי האבנים העתיקים בבריטניה. הוא ממוקם מעל גבעה הצופה על האזור.

משם נסיעה של 25 דקות אל Aira Force Car Park התחלת המסלול למפלי Aira Force. מדובר באחד המפלים המתוירים והמפורסמים ביותר במחוז האגמים. המסלול לא קשה במיוחד. ההליכה נעשית בין העצים ובין פלגי מים קטנים. השבילים מסומנים. ישנם מספר מגרשי חניה (שניים קרובים מאוד, ובתשלום) ואחד רחוק יותר (מוסיף חצי שעה הליכה לכל כיוון) שאינו בתשלום. המפל הראשי נמצא במרחק של כחצי שעה הליכה ממגרש החנייה. מהחלק העליון של המפל (גשר שנמצא מעל המפל) ניתן ללכת עוד כ- 20 דקות ולהגיע למפל High Force לאורך הנהר והיער היפה. המפל השני עמוס הרבה פחות ומתאים מאוד לפיקניק.

המסלול המעגלי המלא אורך כ-3 שעות ואורכו כ-7.2 ק"מ. אבל אפשר ללכת גם רק עד המפל הראשון (נקודה 2 במפה) ולטפס על הגשר שמעליו (נקודה 3 במפה).

לוקחים את "שביל המפל" היוצא מהקצה העליון של החניון דרך אזור הפיקניק. ממשיכים בשביל ועוברים שער בחומה אל אזור מלא בדשא (Glade) (1). בהתפצלות נצמדים לשביל השמאלי והולכים בו עד לשער עץ קטן משמאלנו. לא עוברים בשער אלא עוקבים אחרי השביל ימינה במורד מדרגות תלולות המובילות לפלטפורמת תצפית בבסיס המפל (2). ממשיכים על הגשר ומטפסים במדרגות התלולות משמאל. בראש המדרגות, נצמדים שמאלה לגשר העליון לתצפית מלמעלה על המפלים(3).

פירוט המסלול המלא, כאן: https://www.nationaltrust.org.uk/visit/lake-district/aira-force-and-gowbarrow-park/aira-force-and-gowbarrow-trail

אם נשאר זמן אפשר להסתובב באמבלסייד או לבקר בבית של הסופרת ביאטריקס פוטר (Hill Top Beatrix Potter House) שכתבה ואיירה את הספר פיטר הארנב. הבית נקנה בכספי התמלוגים שקיבלה על ספריה. כששהתה בבית הייתה מציירת אותו ואת הגנים, ואיורים אלה נכנסו לספריה. במותה, הורישה ביאטריקס את הבית וכן חוות שרכשה באזור לגוף ציבורי שמטרתו לשמור עליהן. היא הורתה לגדל בחוות רק את זן הכבשים שאהבה. ניתן לבקר במקום ולטייל בגנים.

תמונה מהאתר הרשמי

המקום פתוח מ-10:00 ועד 17:00. כדאי לבדוק באתר אם יש כרטיסים פנויים או שעמוס. העלות היא 15£ לאדם.
https://www.nationaltrust.org.uk/visit/lake-district/hill-top

מסלול היום השלישי - אופציה I

האופציה עם הנסיעה הקצרה:

היום יתחיל בעיירה אמבלסייד, שהיא אחת המרכזיות והתיירותיות באזור האגמים. 

אחת האטרקציות המרכזיות בעיירה היא מאפייה מפורסמת במרכז העיירה שמתמחה בפאי תפוחים. 

ממש בתוך העיירה יש פארק עם מפלים בשם Stock Ghyll Force, ההגעה היא בהליכה מתוך מרכז העיירה. המסלול מתחיל מאחורי Salutation Hotel. הולכים במעלה הכביש עד לסימון הראשון של המפלים. המסלול עובר בתוך יער לאורך גדת הנחל, מגיעים לגשר, עוברים לגדה השנייה וחוזרים חזרה. משך ההליכה כ-30 דק'. המסלול יכול להיות בוצי לאחר יום גשום.

מסלול נוסף היוצא מהעיירה הוא המסלול במתחיל ב-Rothay Park. מבית הקולנוע שנמצא במרכז העירה (Zeffirellis) נכנסים לדרך Vicarage Rd. משם באמצעות גוגל מפות עוקבים אחרי השביל בעל אותו שם. ממש בתחילת השביל תגיעו לגן שעשועים שמתאים גם לילדים גדולים (אומגה טרמפולינה וכו'). זה מקום טוב לאכול ולהתארגן לקראת ההליכה. המסלול מתחיל בעליה מתונה של 4 ק"מ עד לתצפית יפה על אגם ווינדרמיר, משם עוד 2 ק"מ של עליה תלולה עד לתצפית ממש ממש מדהימה לאגם Grasmere ומשם ירידה בהתחלה תלולה ואחר כך מתונה עד שחוזרים לאמבלסייד. 

גם ללא המסלול הארוך, הפארק עצמו יפה ונעים לצעידה.

אם נשאר זמן אפשר לבקר בבית של ביאטריקס פוטר כמפורט לעיל.

מסלול היום השלישי - אופציה II

היום הרביעי לטיול

ביום הזה תכננו לעזוב את אזור האגמים ולהחזיר את הרכב לשדה התעופה של מנצ'סטר. 

משדה התעופה של מנצ'סטר יש רכבת של Northern ל-Manchester Piccadilly או לתחנת Deansgate (תלוי במלון שנהיה בו). הנסיעה נמשכת כ-20 דקות והעלות היא 6.4-8.2£ לכרטיס לאדם (תלוי אם זה בשעות העומס או לא). משם צריך אוטובוס או מטרו (טראם). נסיעה במונית למלון (מונית שחורה מורשית) מתחילה מ-16£.

אם מתכננים לנסוע ביותר מאמצעי תחבורה אחד, מומלץ לרכוש כרטיס System One Travel Card. זהו כרטיס משולב לאוטובוס, לרכבת ולטראם, המאפשר נסיעה חופשית במשך יום או שבוע.

בטראם ניתן לשלם בגוגל פיי או באמצעות האפליקציה: Get me there. אפשר גם לקנות כרטיסים במכונות בתחנות הגדולות.

https://tfgm.com/tickets-and-passes/where-to-buy-tram-tickets

אפליקציה מומלצת לתחב"צ: route planer

במנצ’סטר יש אוטובוס חינמי (Free Bus) שמעולה לתיירים. האוטובוס הנוסע בשני קווים (1 ו-2) ועובר באטרקציות המרכזיות וברחובות הקניות הפופולריים. האוטובוסים יוצאים מתחנת פיקדילי (בכביש הגישה לכניסה העליונה). בדומה לאוטובוס תיירים בערים רבות בעולם, גם באוטובוס החינמי ניתן לעלות ולרדת בכל אחת מהתחנות לאורך הדרך ולהמשיך לנסוע אחרי שסיימתם את הביקור. האוטובוס פועל בין השעות 7:00 בבוקר ל-22:00 בלילה, בשבתות הוא מתחיל לפעול בשעה 8:30, בימי ראשון ובחגים הוא מתחיל לפעול ב-9:30 ומסיים בשעה 18:00. האוטובוס פועל בתדירות של 15-10 דקות.

מפת קווי האוטובוס החינמי

העיר מנצ’סטר נוסדה לראשונה בתור כפר של שבט קלטי. לאחר כיבושה על ידי הרומאים בשנת 79 לספירה הוקם בה מבצר וסביבו התקיים היישוב באופן רציף. היא קיבלה את השם מנצ’סטר, מהתחילה mamma ביחס לאלת נהר של הנהר מדלוק, ומהסיומת chester שמשמעותה ביצורים רומיים.

במסמכים מהמאה ה-13 ישנם עדויות לסחר בפשתן וכותנה בעיר. לאורך השנים התיישבו בעיר אורגים וטווים פלמים, שהפכו אותה למרכז טקסטיל וכותנה. בשנות השיא פעלו בעיר מעל ל-100 מפעלי כותנה, ועובדו בה כ-65% מהכותנה בעולם כולו. תחילתה של המהפכה התעשייתית הביאה לעיר תנופה אדירה של בנייה והתפתחות, והפכה אותה לאחת מהערים החשובות בתהליך זה, אך התיעוש והקידמה הביא עימו בנוסף עוני רב, אלמנט שהפך את העיר מנצ’סטר לסמל הדואליות הקיצונית שהביאה עימה המהפכה התעשייתית. בתקופת מלחמת העולם השנייה הפציצו הנאציים את העיר בעקבות הסבתם של מפעלי התעשייה שבה לצרכי המאמץ המלחמתי. במתקפה הגדולה ביותר הומטרו על העיר במשך 2 לילות רצופים 467 טון של פצצות ולמעלה מ-37,000 פצצות תבערה שהחריבו את רוב מרכז העיר ההיסטורי והרסו כ-30,000 בתים.

בעיר משחקות שתיים מקבוצות הכדורגל המובילות בליגה האנגלית, מנצ'סטר סיטי ומנצ'סטר יונייטד.

נקודות עניין לטיול במנצ'סטר:

בית העירייה - בניין ויקטוריאני מהמאה ה-19 המעוצב בסגנון נאו גותי. הבניין נראה כמו קתדרלה עתיקה. בית העירייה מפורסם במגדל הפעמונים שלו, שגובהו 85 מטרים, ובציורי הקיר באולם הגדול המתארים את ההיסטוריה של העיר. הלובי הראשי פתוח למבקרים. יש בו פסלים של מלכי בריטניה בעבר ושל דמויות פוליטיות מקומיות. יש במקום גם בית קפה. מגג העירייה ניתן לתצפת על העיר.

ספריית ג'ון ריינולדס - הספרייה, שנוסדה בשנת 1890, נחשבת לאחת המפוארות בעולם. היא מעוצבת בסגנון ויקטוריאני-גותי ויש בה אוסף מרשים של ספרים נדירים, ובהם עותק מקורי של התנ"ך של גוטנברג. בנוסף, יש בספרייה את הכיסא עליו ישב קרל מרקס כאשר כתב את מאמריו.

קתדרלת מנצ'סטר - קתדרלה גותית מהמאה ה-15 (1421) המפורסמת בגילופי העץ המרשימים שבה. בקתדרלה קיים מנהג ייחודי בו מניחים פתקים על שולחן הכהונה המרכזי ועליהם מניחים חלוקי נחל כדי שלא יתעופפו.

National Football Museum - מוזיאון על ההיסטוריה של המשחק, עם תצוגה של חפצים אייקונים ומזכרות ובהן חולצות של שחקנים מפורסמים, כדורים שהשתתפו במשחקים היסטוריים ואפילו יצירות אמנות הקשורות לכדורגל. וגם אפשרות להתנסות וירטואלית במשחק. הכניסה חינמית.

גני פיקדילי - הריאה הירוקה של העיר, עם מקומות לפיקניק ומזרקה שכדאי לראות בשעות הערב. סמוכים לרחוב הקניות.

Oldham Street - על המדרכות ברחוב יש לוחות ברונזה המציינים את ההרכבים המוזיקליים המפורסמים ביותר בעיר.

צ'יינה טאון - מקבץ של מספר רחובות עם מסעדות סיניות או מכולות עם מוצרים שמגיעים מהמזרח הרחוק. אחד מרבעי צ'יינה טאון הגדולים באירופה. כעניבה אליו יש שער גדול וצבעוני בסגנון סיני.

Canal Street - כאן יושב ה"גיי וילג'", הכפר של הקהילה הגאה. הכפר הוא גם אזור בילוי, ולפנות ערב הוא נראה כמו גן בירה אחד גדול. הנוף העירוני לאורך התעלה משתנה כל הזמן, וההליכה לאורכה מלאה בעניין.

אזור קאסלפילד - זהו האזור העתיק של מנצ'סטר. הרומאים הקימו שם את המבצר שלהם ועד היום שרידי המצודה נשמרו שם. כאן נמצאת התעלה התעשייתית הראשונה בעולם. רכבת הנוסעים הראשונה בעולם חנתה כאן ב1830. כיום האיזור משמש כמתחם תרבותי המשלב את כל תחומי האמנות.
באזור הזה ממוקם מוזיאון המדע והתעשיה. המוזיאון נמצא במבנה ששימש בעבר כטרמינל המקורי של הרכבת הבין עירונית הראשונה בעולם. אוסף מוזיאון המדע והתעשייה משתרע על פני 250 שנה של תגליות וחידושים בעולם שהחלו במנצ'סטר והמשיכו לשנות את העולם. באולם התחבורה התעופה והחלל מתקיימת תערוכת קבע של מכוניות מתחילת המאה, מטוסים ועוד.

Beetham Tower - מגדל בן 47 קומות, הגבוה ביותר באנגליה מחוץ ללונדון. ניתן לצפות על העיר מהבר בקומה ה-23.

נקודות עניין רחוקות מהמרכז:

איצטדיון Old Trafford - אצטדיונה הביתי של קבוצת מנצ’סטר יונייטד. מכיל כ-80,000 מושבים. ניתן לערוך סיור במקום (כשעה). בנוסף, יש במקום מרכז מבקרים ומוזיאון על ההיסטוריה של הקבוצה.

Chill Factore - פארק שלג מקורה עם מדרונות מושלגים שאפשר להתנסות בהם בסקי (אפשר להרשם לשיעור), שעשועי שלג כמו אבובי שלג ומזחלות ועוד.

Heaton Park‏ - הפארק הגדול ביותר באזור מנצ’סטר. בפארק ישנם אזורים רבים בהם משגשגת אוכלוסיית בעלי חיים וצמחייה מקומית.

The Quays - אזור המזח של מנצ'סטר. הרציפים נבנו ע"י חברת Manchester ship canal בשנת 1882, ונפתחו חגיגית בשנת 1894 ע"י המלכה ויקטוריה. בשנות השמונים הרציפים נסגרו למעבר אניות המכולות מאחר והתעלות לא היו יכולות להכיל את גודלם.
עיריית סלפורד שיפצה את הרציפים הנטושים , והפכה אותם למרכז תרבותי ואומנותי בינלאומי.

קניות:

מדרחוב King הוא לקניות של הביוקר.

ב-Market Street יש שלל מרכזי קניות וגם את פרימרק ואת קניון Arndale. באזור יש גם את מרכז החנויות Afflecks שבו אוסף אקלקטי וייחודי של חנויות המשתרע על פני מספר קומות בבניין די ישן ולא מאוד מושך את העין. מדובר במרכז שהצבעוניות, היצירתיות וחופש הביטוי שולטים בו ביד רמה. אפילו גרם המדרגות הוא צבעוני ומקושט באופן יוצא דופן.
המרכז הזה נמצא ברובע הצפוני של העיר, שמזכיר את שודריץ עם ציורי הקיר ומקומות בילוי היפסטרים. ברובע הצפוני מצלמים את "ניו יורק" בסרטים וסדרות טלוויזיה בריטיים והוא גם שימש כניו יורק של שנות ה-40 ב"קפטן אמריקה" מ-2011.


אופציה של טיול באמצעות תחב"צ בפיק דיסטריקט

מסלול ותצפית על פרחי האברש (heather)
הפרחים הסגולים/ורודים פורחים בסוף אוגוסט. מנקודת ההתחלה - Surprise View Car Park - אפשר להגיע לתצפית בשם Owler Tor‏ ואפשר גם להתחיל מסלול מעגלי של כ-8.5 ק"מ (כ-5 שעות).

הגעה בתחב"צ לנקודת ההתחלה: מתחנת פיקדילי יוצאת רכבת של Northern עד לתחנת Bamford. משם עוברים לקו אוטובוס 272 Sheffield's Peak link ונוסעים 10 תחנות עד לתחנת Surprise View. זמן הנסיעה הכולל הוא כשעתיים.

פירוט המסלול: https://www.lametayel.co.il/posts/pv1vy0

אחוזת צ'טסוורת

האחוזה היוותה השראה לאחוזת פמברלי בספריה של ג'ייו אוסטין. וגם שימשה כתפאורה לאחוזת פמברלי בסרט (לא בסידרה של ה-BBC).

התמונה מהאתר הרשמי

בבית האחוזה המפואר יש אוסף אומנות וגם גנים יפים.

ניתן להגיע בתחב"צ. מתחנת פיקדילי לוקחים רכבת של Transpennine Express (נסיעה של 50 דק) או רכבת של Northern (שעה ו-10 דק) עד לשפילד. משפילד לוקחים אוטובוס 218 PEAKLINE (או 44 תחנות או 18 תחנות - תלוי עם איזו רכבת הגענו) עד לאחוזה. זמן הנסיעה הכולל הוא כשעתיים וחצי.

מהאחוזה יוצא אוטובוס תיירים פתוח במסלול מעגלי המאפשר להתרשם מנופי האזור וגם לעלות ולרדת בכל תחנה: Peak Sightseer. עלות כרטיס יומי 6£ לאדם אבל אפשר לקנות באחוזה כרטיס משולב של כניסה לאחוזה עם האוטובוס. נסיעה ללא ירידות אורכת כשעה.

https://www.stagecoachbus.com/promos-and-offers/yorkshire/peak-sightseer

Derwent
רכס הרים שמקיף את מאגר המים Ladybower וסביבו יש מסלולי טיול נהדרים. מרכז המבקרים נמצא ליד הסכר של המאגר.

הגעה בתחב"צ: מתחנת פיקדילי לוקחים רכבת של Northern לכיוון Glossop ושם מחליפים לאוטובוס קו 257 Sheffield Centre עד ל-Fairholmes. משם הליכה קצרה עד ל-Upper Derwent Visitor Centre. זמן נסיעה כולל הוא כשעה וחצי.

אופציות נוספות לנסיעה באוטובוסים בפיק דיסטריקט:
https://www.peakdistrict.gov.uk/visiting/planning-your-visit/publictransport/peak-district-bus-routes

לסיום, אני מצרפת את המפה שבניתי לקראת הטיול בגוגל מאפס:

יש לנו כוונה מוחלטת לבצע את הטיול הזה בעתיד הקרוב. אם הדבר אכן יצא לפועל, מבטיחה לחזור ולדווח. בינתיים, מוזמנים להשתמש במידע שאספתי ולשלוח לי לינק לתיאור הטיול שלכם.

שוב עם הבנות בלונדון - טיול שמטרתו הופעה

 הופעה של הארי סטיילס הביאה אותי ואת הבנות שלי שוב ללונדון, אחרי שכבר טיילנו בה בינואר 2020. מכיוון שכל המטרה של הטיול הזה הייתה ההופעה, ומכיוון שכבר ראינו את כל אתרי המאסט בלונדון, החלטנו לעשות את הטיול הזה ממש קצרצר ולהתמקד בכל מה שלא הספקנו בטיול הקודם. למרבה הצער, הטיול היה קצר מדי. הייתי נהנית הרבה יותר אם היינו מוסיפות עוד יום ודוחפות עוד הופעה (או מחזמר).

המראנו ב-12/6 בטיסת איזיג'ט שיצאה באיחור של שעה. נחתנו בלוטון באזור השעה 2 וצעדנו כ-7 דקות לכיוון המלון שהזמנתי בשדה התעופה: Holiday Inn Express London Luton Airport. המלון היה סטנדרטי. המיטות לא נוחות במיוחד, החדר קטן, ארוחת הבוקר זוועתית (אבל הבנתי שזה הסטנדרט באנגליה), אבל הוא היה קרוב לשדה התעופה ונקי.

בבוקר לא הצלחתי למצוא את תחנת האוטובוס שממנה מגיעים לתחנת הרכבת של לוטון. דווקא פקיד הקבלה במלון ניסה להסביר לי, אבל היו כמה תחנות אוטובוס מסביב למלון וגוגל מאפס לא ממש עזר. בסוף, אחרי חצי שעה שבה הסתובבנו סביב עצמנו, הצלחנו לאתר את התחנה. שהייתה ממש ממש קרובה למלון (מול מלון הולידיי אין נוסף, שנראה קצת יותר טוב מההולידיי אין אקספרס שאנחנו ישנו בו). מהרגע שמצאנו את תחנת האוטובוס, הכל זרם: נסיעה של 3-4 תחנות לתחנת הרכבת Luton Airport Parkway, ומשם רכבת Thameslink ישירה לתחנת West Hampstead ומשם טיוב עד לתחנת ווטרלו שקרובה למלון שבחרתי לנו בלונדון: Park Plaza County Hall.

המלון בלונדון היה מעולה! קיבלנו חדר גדול ונקי עם מטבחון ומזגן. המיקום של המלון היה מצויין: קרוב לגשר ווסטמיניסטר ולתחנות הטיוב של ווטרלו ו-ווסטמיניסטר. החדר שלנו היה מוכן עוד לפני שעת הצ'ק-אין הרשמית וזו עוד נקודה ענקית לזכותו של המלון.

הורדנו את התיקים בחדר המלון והתחלנו רשמית את היום.

התחלנו מטיול על גשר ווסטמיניסטר. בפעם הקודמת שהיינו פה, הביג בן היה מכוסה בפיגומים ולא יכולנו להתלהב ממנו.

למרות החום הכבד, מישהו עמד על הגשר בלבוש צמרירי וניגן

לקחנו טיוב מתחנת ווסטמיניסטר אל רחוב נוטינג היל. הטיול ברחוב נוטינג היל הוא ממש לא חובה (אא"כ אתן מעריצות מושבעות של הסרט), אבל עדיין נחמד ונעים (וצבעוני) לטייל שם.

החנות מהסרט (מינוס יו גרנט)

מנוטינג היל נסענו באוטובוס קומתיים לרחוב אוקספורד, כי אחת הבנות הייתה חייבת קצת שופינג. הנסיעה באוטובוס קומתיים היא חוויה לונדונית שלא יצא לנו לחוות בטיול הקודם. החלק המגניב היה לשבת בשורה הראשונה בקומה השנייה של האוטובוס ולקלוט שאנחנו נוסעים בניגוד לכיוון התנועה. החלק הפחות מגניב היה העדר המזגן באוטובוס.

מרחוב אוקספורד חזרנו למנוחה במלון, שבמהלכה הבת הצעירה נפגשה עם חברה שמשפחתה עשתה רילוקיישן ללונדון. כששתיהן נפרדו, יצאנו לטיול בין ערביים באזור כיכר הפרלמנט ומנזר ווסטמיניסטר (שכבר היה סגור).

הביג בן מוזהב בשעת בין ערביים

כיכר הפרלמנט

מנזר ווסטמיניסטר

משם נסענו לראות את גשר מצודת לונדון (Tower Bridge) בשקיעה.

מבחינתי הספקנו לראות ביום הזה את כל מה שרציתי לראות בטיול הקודם שלנו ולא הספקנו. מבחינתי אפשר היה לבלות את יום המחר ברביצה במלון והמתנה להופעה. ואולי בדיעבד חבל שלא עשינו את זה, כי קצת נקרענו בהליכה והגענו להופעה מותשות.

התחלנו את הבוקר בנסיעה לתחנת Warwick וממנה הלכנו לאזור המכונה "ונציה הקטנה", שכונה היושבת על תעלת מים שסירות שטות בה. מקום יפיפה שמתאים לטיול רומנטי. את הבנות זה פחות עניין.

הייתי בטוחה שזה איש אמיתי, אבל מדובר בפסל של איש ש"צועד"
לכיוונו של פסל נוסף (שאינו בתמונה)

מוונציה הקטנה נסענו לגני קנזיגטון. הבנות ישבו לנוח על הדשא, ואני הסתובבתי בגנים האיטלקיים.

מסתבר שהישיבה על הכסאות האלה עולה כסף. ולא מעט.

"הגנים האיטלקיים"

הקשת של הפסל הנרי מור

צעדנו בגנים לכיוון ארמון קנזינגטון. הצעידה בחום הכבד קצת התישה אותנו, והארמון לא ממש הצדיק את המאמץ.

הארמון מאחורי הפסל

לא נכנסנו לארמון עקב קוצר זמן, כך שאין לי מושג אם ביקור בתוך הארמון היה משפר את החוויה.
נסענו לרחוב בייקר למסעדת רובאנס הכשרה, ואח"כ חזרנו למלון למנוחה קצרה מדי לפני היציאה להופעה.

מתחנת ווטרלו שליד המלון היה קו טיוב ישיר לתחנת Wembley Central שממנה נשפכנו עם כל הקהל (הנשי בעיקר) לכיוון איצטדיון וומבלי. כבר ברכבת התחתית הבנו שפיספסנו את קוד הלבוש שהורכב בעיקר מצעיפי נוצות, כובעי בוקרים ורודים ובגדים עם המון לבבות.

הולכות בעקבות הנוצות

הכניסה להופעה הייתה מאוד מסודרת. מצאנו את המקום שלנו במהירות וחיכינו לתחילת ההופעה. שעת הכניסה נקבעה ל-17:00, אבל השעה הזאת רלבנטית רק לאלה שקנו מקום בעמידה ורוצים לתפוס מקום ממש קרוב לבמה. כל השאר יכולים להגיע לקראת 19:00 ואפילו אחרי. הגענו הרבה לפני הופעת החימום הגרועה. ב-20:30 בדיוק הארי סטיילס עלה לבמה, וכל האולם (כולל הבנות שלי) צרח.

הייתה הופעה מושלמת. הארי סטיילס נתן את כל כולו, והקסים את הקהל. 

בסוף ההופעה נשארנו לשבת באולם כדי לא להתקע בעומס. אחרי כחצי שעה רמזו לנו בעדינות בריטית לעוף מהאולם. אז יצאנו החוצה, אבל העומס בכניסה לתחנת הטיוב עדיין היה מטורף. ישבנו על המדרגות מחוץ לארנה וחיכינו, אבל התור לטיוב לא זז. 

אם כבר ממתינות בחוץ, לפחות שנצלם

מכיוון שהשעה של הרכבת האחרונה התקרבה, ומכיוון שהבנו שאין לבריטים כוונה להאריך את שעות הפעולה של הרכבות, החלטנו להידחס עם כולם בתור לכיוון הטיוב. נדחפנו לרכבת צפופה מאוד ובקושי הצלחנו לנשום. רק בזכות בריטית חביבה שקנתה מאורר ידני ופינקה את כל מי שמסביבה ברוח, שרדנו את הנסיעה. הגענו למלון מחוקות מעייפות בסביבות 1 בלילה (כשההופעה נגמרה ב-23).

יש ביננו ויכוח האם היה עדיף להשאר לחכות עד שהכל יתרוקן ואז לקחת אוטובוס או שאולי היינו צריכות להשקיע במונית. בכל מקרה, אם אתן מגיעות להופעה בוומבלי ארנה, קחו בחשבון את העומס המטורף שיש ביציאה ותתארגנו על פתרון (בעיני הפתרון היעיל ביותר הוא לשריין מלון או דירה במרחק הליכה מוומבלי).

למחרת בבוקר יצאנו בסביבות 8 מהמלון בדרך חזרה ללוטון: טיוב מתחנת ווטרלו אל תחנת West Hampstead, משם רכבת THAMESLINK אל תחנת Luton Airport Parkway ומשם טראם ישירה לשדה התעופה. הדרך חזור הייתה יותר נוחה מהדרך הלוך, בעיקר בגלל שלא נזקקנו לאוטובוס מתחנת ה-THAMESLINK אל שדה התעופה.

מבחינת הוצאות: ההוצאות העיקריות שלנו היו על אוכל ותחב"צ, כיוון שלא הלכנו על אטרקציות בתשלום. ועדיין ההוצאות היו גבוהות. מסתבר שלונדון מאוד יקרה.

שילמנו בתחב"צ הן באמצעות כרטיס אויסטר (שנשאר לנו מנסיעות קודמות) והן באמצעות Google Pay אבל מבדיקת פירוט האשראי נראה שב-Google Pay גבו מאיתנו יותר מהמקסימום היומי (למרות שאמרו לי שהתשלום דרך ה-Google Pay לא עובר את המקסימום היומי). התשלום באויסטר באמת נעצר במקסימום היומי. לכן ההמלצה שלי היא, למרות הקידמה והנוחות, להמשיך לשלם באויסטר.

עשינו שופינג מינימלי, וגם הוא יצא יקר.

השטרות שהבאנו מהבית (שנשארו מהטיול של 2020) לא היו רלבנטים מכיוון שהוחלפו ויצאו מהמחזור, ולכן נאלצתי להשתמש רק באשראי. הבנתי שאפשר להחליף את השטרות בבנק הדואר בלונדון. אני החלפתי אותם (תמורת עמלה) בציינג' בשדה התעופה כשהגענו לטיסה חזור.

הטיול הזה מרגיש לי קצת מבוזבז, כי יכולנו לנצל את הזמן טוב יותר אם הייתי משקיעה בתכנון נכון ולא מנסה לזרום. הייתי צריכה לאפשר יותר זמן למנוחה ולקחת יום נוסף בלונדון. ועדיין מבחינת הבנות, ההופעה הייתה החוויה העיקרית והחשובה ביותר.

 

ברלין והשפרוואלד

הופעה של אלטון ג'ון גרמה לנו להזמין כרטיסים לברלין. מכיוון שפחות התחשק לי לבלות בברלין, החלטנו לשלב יומיים וחצי של טבע מחוץ לעיר. אחרי חיפושים וחפירות בבלוגים, בניתי מסלול מעגלי בשמורת הטבע השפרוואלד. מדובר בשמורת טבע ביוספרית (כלומר, שמורה שבני אדם חיים בה תוך שמירה על הטבע וניסיון לפגוע בו כמה שפחות). השמורה נוצרה לאחר עידן הקרח, והיא משתרעת על פני 1,300 קילומטרים, המתחילים ממש בפאתי ברלין. השמורה מתאפיינת בנוף של כפרים קטנים, עיירות עתיקות, למעלה מ-300 אגמים וביצות, והמון עצי אורן ואלון. מרבית הכבישים שנסענו בהם היו מוקפים בעצים או שחצו יער עבות.

מרבית הכבישים היו הרבה יותר מרשימים מזה,
אבל זה מה שהצלחתי לצלם מבלי לחסום את הכביש

גם כאן העצים לא מרשימים במיוחד,
אבל שדות החרדל שנפרשו בצדי הכביש היו יפיפיים

שדה חרדל לדוגמה
אינסטגרמיות אמיתיות היו עושות פה חגיגה

נחתנו ב-8/5 בלילה בברלין והלכנו לישון במלון Intercity Hotel בשדה התעופה. גוגל מאפס עשה לנו סיבוב שלם סביב החניון של שדה התעופה. בפועל, הדרך הייתה פשוטה וקצרה הרבה יותר. עניין של 2 דקות הליכה מהשדה. המלון היה נהדר, שקט ומאוד נוח.

יום שלישי (9/5)

מיד לאחר ארוחת הבוקר, אספנו משדה התעופה את הרכב ששכרנו ויצאנו לדרך. נסיעה על הכביש הטבעתי של ברלין ואנחנו מתרחקים מהעיר לכיוון המרחבים הירוקים.

היעד הראשון שלנו הייתה העיירה ברנאו שליד ברלין (Bernau bei Berlin). זו עירה ימיבנימית שנבנתה באזור של ביצות. האטרקציה המרכזית בה היא חומה ששרדה מהמאה ה-14 ובה קבועים 2 מגדלים. באחד מהם יש את מוזיאון העיר (שהיה סגור כשהגענו). 

שני המגדלים

כנסייה בחלק העתיק של העיר

סמוך למגדלי החומה ישנו שעון ענק (Heraldic clock) שמורכב מדוב מתכת, נשר ועץ אלון. הדוב אמור להכות בכפותיו בעץ האלון פעמיים ביום (בשעות 11:00 ו-15:00), אבל כשאנחנו הגענו הדוב נראה ישן לגמרי. לא הצלחנו לצלם את השעון כי השמש הייתה בדיוק מולנו והדוב האומלל כלוא מאחורי זכוכית ששלחה סינוור מרשים.

מכיוון שהעיר יושבת על ביצות, הפארק העירוני הוא בעצם ביצה חביבה עם המון ירוק מסביבה.

וגם צבעונים

מברנאו נסענו לשמורת Schönower Heide. מצאתי את השמורה הזאת באמצעות גוגל מאפס ולא דרך המלצות. היה כתוב שיש שם מסלול מעגלי קצר והיה נראה לי שזה יתאים לנו. אבל למרות שהנוף מסביב לשמורה היה מיוער ירוק ומקסים, דווקא השמורה עצמה הייתה מדברית ומשעממת. הגירסה הגרמנית של החי-בר ביוטבתה. במרכז השמורה יש גדר (חשמלית כמובן) שמאחוריה אמורות להיות חיות בר. בפועל ראינו כמה איילים ועיזים. לא בשביל זה טסתי לגרמניה. בקיצור, לוותר.

הכניסה לשמורה. נראה מבטיח, אבל זה לא.

איילים

גדר חשמלית

היעד הבא היה המוזיאון הפתוח Naturpark Barnim. המוזיאון עוסק בהיסטוריה הגיאולוגית ובחקלאות של האיזור, אבל מבחינתנו היתרון הגדול שלו היה מרכז התיירות שבו וכמובן השירותים. 

בהמלצת מרכז התיירות הלכנו ברגל למרכז העיירה Wandlitz וטיילנו מסביב לאגם שבעיירה. בדיעבד יכולנו גם לנסוע לשם, אבל ההליכה הייתה בדרך ירוקה ומוצלת, אז זה לא כ"כ נורא.

אגם Wandlitzer

העיירה עצמה נראית מאוד תיירותית, עם מרכז מסודר, מסעדות, תחנת רכבת גדולה ומקומות לינה. מהעיירה יוצאים כל מיני מסלולים רגליים. אנחנו לקחנו אחד קליל שהגיע עד לאגם Liepnitzsee.

הדרך לאגם עוברת בשביל שמצד אחד שלו יש יער ומצד שני בתי מגורים.

חזרנו ל-Wandlitz וממנה לאוטו והמשכנו בנסיעה ל-Askanierturm. מדובר במגדל תצפית יפיפה מאבן, שאמורים לראות ממנו את כל האזור.

סמוך למגדל יש מסלול הליכה קצרצר, שמוביל כמובן לאגם.

Werbellinsee

המגדל היה סגור והשלט שעליו הפנה לאיזו מסעדה לקבלת המפתח. מכיוון שלא היה לנו כוח לחפש אותה, ויתרנו על התצפית.

Askanierturm נמצאת בערך 20 דק' מהעיירה שבה סגרתי לנו לינה: Joachimsthal.

היה מאתגר למצוא לינה באזור. רוב מקומות הלינה שמצאתי היו במרכז הטיול הטבעתי שבניתי ולא על גבי המסלול עצמו. בנוסף, רוב מקומות הלינה קיבלו ביקורות לא מתלהבות. התחושה מקריאת הביקורות הייתה שהרבה ממקומות הלינה שמרו על הוייב הסובייטי / המזרח גרמני - וזה כמובן לא נאמר בחיבה או בגעגוע. מנגד, היו מקומות לינה נהדרים במחיר מאוד גבוה. בסוף סגרתי לילה במקום שקיבל ציון של 9.1 בבוקינג עם ביקורות ממש סבירות. לצערי, אנחנו פחות התלהבנו ממקום הלינה הזה. היה לו קסם וריח של בית ישן עם גינה לא מתוחזקת בעיירה משעממת. לפחות היה סופר קרוב.

תמונה שלא הופיעה בבוקינג

יום רביעי (10/5)

היעד הראשון שלנו הבוקר היה העיירה Lychen המוקפת באגמים. אבל בדרך עברנו דרך העיירה Templin הידועה כעיר הולדתה של אנגלה מרקל.

הסתובבנו קצת בעיר Lychen ובעיקר באגם שבמרכזה ששולח יובלים לחצרות הבתים.

פחות התרשמנו מכישורי הפסל העירוני

יותר התרשמנו מהעובדה שבחצרות הבתים יושבות סירות שמשמשות את בעלי הבתים ככלי תחבורה בתוך העיירה.

שוב נסיעה ביער והפעם אנחנו מגיעים לעיירה בשם Himmelpfort, שהאטרקציה המרכזית בה היא סניף דואר שאליו מגיעים מכתבים לסנטה קלאוס. הסניף נפתח כל שנה בחודש נובמבר, ואנחנו כמובן הגענו שלא בעונה. העיירה הייתה קצת מנומנמת, ובכל זאת ליד סניף הדואר הסגור היה את הבית של סנטה קלאוס ובו שלל חפצים "אישיים" של סנטה.

הכניסה לבית עם תיבת הדואר

סניף הדואר הסגור

מכיוון שהסתבכנו קצת עם הוויז בניסיון לאתר את המקום, ממליצה לרשום בוויז Himmelpfort Tourist Information או Cafe Kultur Herberge.

אחרי בילוי בבית של סנטה, הלכנו בעקבות שלט שמציע אופניים להשכרה לאחד הבתים בעיירה ושכרנו אופניים. עם האופניים רכבנו במסלול מסביב לאגם. היה יכול להיות יותר נחמד אם האופניים היו אופני מסלול ולא אופני כביש, אבל שרדנו (למעט המשקפיים שלי שקיפחו את חייהן מתישהו במהלך הנסיעה).

בדרך ליעד הבא שלנו עברנו דרך עיירה בשם Gransee. במרכזה ראינו אנדרטה מעניינת ועצרנו לצלם. גוגל לימד אותנו שזו אנדרטה לזכרה של המלכה לואיז. לא שהיה לנו מושג מי זו, אבל בכל זאת אנדרטה יפה.

בכללי, הנסיעות מעיירה לעיירה ומאגם לאגם לא היו אמצעי להגיע למטרה אלא הן היו חלק בלתי נפרד מהטיול עצמו. מכיוון שצילומים מחלון המכונית הם פחות פוטוגנים ויפים, אין לי הוכחה מצולמת להציג לכם, אבל תצטרכו להאמין לי שכל אחת מהדרכים שנסענו בהן הייתה מדהימה ביופיה. היה מאוד קשה לנתק את העיניים מהכביש ומהנוף.

הגענו אל Lindow שגם בה, כמובן, יש אגם. אבל גם שרידי מנזר עתיק שנבנה לראשונה בשנת 1230 והיום יש בו כנסייה נטולת גג ובית קברות עתיק. 

איך מתפללים פה בגשם?

כדי לנווט למנזר כוונו את הוויז לפנסיון Kolsterblick. תחצו את הנהר מעל הגשר. חפשו את הפסל המכוער הזה, והמשיכו בשביל שלידו.

משהו בשלטון הסובייטי לא עשה טוב לפסלים המזרח גרמנים

היעד האחרון והאגם האחרון שלנו הוא בעיירה Neuruppin. הפעם הצלחתי יותר עם בחירת מקום הלינה. פונדק B&B חביב בסגנון סקוטי, עם מארח בעל אנגלית מושלמת (נדיר באזור). התמקמנו בחדר ויצאנו לטיול קצרצר בעיירה ובאגם.

עוד פסל כעור ומקריפ

החדר עם הווייב הסקוטי

יום חמישי (11/5)

אחרי שנת לילה טובה וארוחת בוקר מצויינת, התחלנו בנסיעה לברלין. היינו בטוחים שנגיע לשם ממש מוקדם, אבל אז נתקלנו בנפלאות התחב"צ הברלינאי. קראתי המון תשבוחות על התחבורה הציבורית המעולה בברלין, וקצת לא נעים לי לחלוק עליהן, אבל ההתקלות שלנו עם התחבורה הציבורית בברלין לא הייתה חיובית.
החזרנו את הרכב בשדה התעופה בשעה 10:30 והגענו אל המלון בסביבות 12:30 אחרי נסיעה ברכבת אל התחנה המרכזית במרכז ברלין ומשם רכבת תחתית לתחנה שליד המלון (תחנת Unter Den Linden).

המלון - Hotel Luc Autograph Collection - היה בסך הכל טוב ובמיקום נהדר, אבל היו לו כמה פאשלות שלא אמורות לקרות במלון מהסוג הזה. המעצבנת שבהן הייתה קבלה מאוד מאוחרת של החדר ביום ההגעה. לא ציפינו שהחדר יהיה מוכן כשהגענו בשעה 12:30, אבל גם לא ציפינו לקבל אותו 45 דקות לאחר שעת הקבלה הרשמית (15:00 לפי ההזמנה בבוקינג). את הזמן בין לבין בילינו בקניון ברלין הענק, בחיפוש אחרי משקפיים עבורי ובהיכרות עם האופי של נותני השירות המזרח גרמנים (כלומר: רובם לא נהנים לתת שירות ומרגישים נעלים מכדי לשרת מישהו, ובעיקר דוחפים לך את המוצר שביקשת במין אנחה של חוסר שביעות רצון).

הבעת חוסר שביעות רצון שכיחה בברלין
והתמונה בכלל צולמה בשירותים של חדר המלון

כאמור, לקראת 16:00 עלינו לחדר (שהיה יפה ונוח) והתחלנו להתארגן להופעה שבשבילה הגענו לברלין.

ההופעה הייתה במרצדס ארנה. ממש ממול יש את ה-East Side Gallery. הגענו מספיק מוקדם כדי לטייל לאורך חלקה. ה-East Side Gallery היא השריד הארוך ביותר לחומת ברלין. ציורי הקיר על שרידי החומה הפכו אותה לגלריה פתוחה, אבל כולם באים כדי להצטלם ליד ציור קיר אייקוני אחד:

בין סלפי אחד למשנהו, הצלחנו למצוא כמה שניות שמישהו לא עמד מול הציור והצלחנו לצלם.

מודה שהסיור לאורך ציורי החומה פחות עשה לי את זה. אולי כי ההבנה שלי באומנות לא מרשימה במיוחד. יותר התרגשתי לראות בין כל הציורים הכבדים את האיור של פטריק מבובספוג.

אבל בשביל המזכרת צילמנו עוד כמה ציורים.

כשמיצינו נכנסנו לארנה. בדרך ראינו אנשים שהשקיעו יותר מאיתנו בבגדים להופעה.

האמת שבאולם עצמו היו תלבושות יותר מוצלחות, אבל התפדחתי לצלם.

הייתה הופעה נהדרת! אלטון עלה חולה לבמה וממש פחדנו שיתפגר באמצע ההופעה, אבל הוא שרד עד סופה ונתן את כול כולו.

היה שווה לסבול את ברלין בשביל ההופעה הזאת.

יום שישי (12/5)

היום מתחילים לטייל בברלין.

עלינו על קו 100 וירדנו בעמוד הנצחון של ברלין. העמוד, בגובה 67 מ', מנציח את נצחונה של פרוסיה במלחמת שלזוויג, אבל החלק הבאמת מעניין בעמוד הוא החורים שיצרו בו פגזים שכנראה נורו לעברו במהלך מלחמת העולם השנייה.

לעמוד הנצחון יש מרפסת תצפית (עניין של 285 מדרגות לולייניות, בקטנה) שממנה יש נוף יפה של כל האזור.

מעמוד הניצחון נסענו (שוב בקו 100) אל הרייכסטאג, לסיור שהזמנתי לנו בדום. לא בחרתי בסיור מודרך בפרלמנט עצמו, אלא רק בכיפה. הסיור בכיפה, למרבה המזל, הוא סיור עצמאי. עדיין חייבים להזמין מועד כחודש מראש. 

מכיוון שחזית הבניין נמצאת בשיפוצים (כמו מרבית ברלין), אין לי תמונה מוצלחת של הבניין אלא רק של הכיפה. 

הביקור ברייכסטג מוגדר כחווית מאסט, אבל אם אתם לא מצליחים להזמין סיור, אל תרגישו תחושת החמצה. היה סתם. גם התצפית מהכיפה לא הייתה כזו מרשימה (זו מעמוד הניצחון שווה יותר).

היעד הבא שלנו היא אנדרטת השואה. בדרך עברנו באנדרטה לציון הקורבנות הצוענים בשואה (מבלי לפגוע בכבודם, זו אנדרטה עלובה למדי) ובשער ברדנבורג.

האנדרטה לקורבנות הצוענים בשואה.
יש בה מזרקה (שלא עבדה) ומסביב תמונות של קורבנות וטקסטים.

צינית ככל שאהיה, יש משהו בטיול בין אבני אנדרטת השואה שכן גרם לי להתכנס בתוך עצמי ולחוש את עוצמת האנדרטה וגם סוג של יראת כבוד למקום (לאנדרטה. לא לברלין).

ולמרות שבכל שביל היו תיירים שהצטלמו וניסו לתפוס את הזווית האינסטרגמית ביותר, היו במקום שומרים שלא איפשרו לעמוד על האבנים או להצטלם בצורה מבזה. גם זה הרשים אותי.

המשכנו לטייל ברחובות ברלין, ועברנו דרך כיכר פוטסדאם. תהינו אם הצינורות שמעטרים את האזור הם אמירה אומנותית או צינורות ביוב על אמת. הבנו שמדובר בצינורות ביוב אמיתיים, שנובעים מכך שאדמת ברלין היא ביצתית ולכן קשה לחפור בה כדי להטמין צנרת. צ'ארמינג.

הגענו למוזיאון הטופוגרפיה של הטרור. לא התחשק לנו להיכנס למוזיאון, אז הסתפקנו בתערוכה הפתוחה שיש לידו, לצד שרידי החומה והרחוב הישן שהיה שם. התערוכה מתארת את האופן שבו המפלגה הנאצית הצליחה להוביל בתוך כעשור מדינה שלמה לבצע רצח עם שיטתי.

התערוכה מוצגת לאורך השביל הזה
על שרידי הקיר ההרוס

ממש ליד נמצא השטח שמתחתיו שכן הבונקר של היטלר. היום יש שם כר דשא והמון מדריכים עם קבוצות תיירים.

ממשיכים בדרך לצ'ק פוינט צ'רלי, וחולפים על פני כמה וכמה דוכנים עם מזכרות מהשלטון הסובייטי.

צ'ק פוינט צ'רלי

בדרך ראינו קבוצת תיירים מטיילת עם משקפי מציאות מדומה, שלהבנתנו הציגו איך המקום נראה בשנות הכיבוש הסובייטי. התבאסתי שלא לקחנו סיור כזה.

מסיימים את היום בחנות שוקולדים ענקית - Rausch Schokoladenhaus וחוזרים למלון להתארגן לשבת.

הזמנו 2 ארוחות בבית חב"ד שליד אלכסנדרפלאץ. אני אחסוך מכם את הקושי בניווט בשבת ללא טלפון נייד ואסכם את החוויה ב-2 משפטים: אלכסנדרפלאץ' הוא אחד המקומות היותר מכוערים שיצא לי לראות והברילנאים הם בין האנשים הפחות נחמדים שיצא לי לפגוש.

הארוחה בבית חב"ד הייתה עמוסה באנשים. אחד הדברים היותר מעניינים בבית חב"ד הוא לפגוש יהודים מכל העולם. וגם הפעם המפגש היה מעניין ומסקרן. 

בשבת עצמה תכננו לטייל בטירגרטן, אבל רובו נסגר לרגל מרתון נשים. אז הסתפקנו בטיול ארוך באי המוזיאונים בדרך מבית חב"ד למלון שלנו, ובמנוחה ארוכה.

יום ראשון (14/5)

היום האחרון שלנו בברלין הוקדש כולו למוזיאונים.

בדרך לאי המוזיאונים עברנו בכיכר בבל וליד האנדרטה לזכר קורבנות העריצות (או קורבנות המלחמה, אם תלכו על התרגום של גוגל).

האנדרטה

בקופה של מוזיאון פרגמון הבנו שהיינו צריכים להזמין מקום מראש. למרבה המזל, היו להם מקומות פנויים לכניסה בעוד שעתיים. כדי למלא את הזמן הפנוי, קנינו כרטיס משולב גם לפרגמון, גם למוזיאון החדש (Neues Museum) וגם לפנורמה של פרגמון.

במוזיאון החדש התעמקנו בעיקר בעתיקות שהגרמנים שדדו מהמצרים. השלדים מאירופה קצת פחות עניינו אותנו.

אסור היה לצלם מקרוב.
היינו צריכים לעמוד מאחורי קו ורק משם אפשר היה לצלם.

מוזיאון פרגמון הוא מוזיאון יחסית קטן שהצליח לעניין אפילו שונאת מוזיאונים כמוני. ההתמחות העיקרית שלו היא עתיקות ומקדשים שנשדדו בשלמותם מאזור ממלכת אשור.

מה שבעיקר מרשים אצל הגרמנים זו העובדה שהם אפילו לא מתביישים או מתנצלים על זה שהם שדדו את כל המזרח התיכון מעתיקות.

מוזיאון הפנורמה של פרגמון היה בעיני המרשים ביותר מבין השלושה. בעיקר בגלל שאני מאוד אוהבת תצוגות אורקוליות, וכזו הייתה התצוגה בפנורמה. המוזיאון מכיל ציור ענק (בגובה של כ-4 קומות) של העיר העתיקה פרגמון. יש הסברים ותאורה ובעיקר בהיה בכל פרטי הציור הענק. מהמם בעיני.

בסך הכל עשינו בחירה טובה של מוזיאונים. אבל אחרי כל הכבדות הזו החלטנו להקליל עם מוזיאון גרמניה המזרחית (DDR Museum). המוזיאון מציג את החיים בגרמניה המזרחית בתקופת השלטון הסובייטי, ובכללי הוא מאסט לילדי שנות ה-70. כמו מסע אחורה בזמן עם וייב סובייטי. המוזיאון מאוד אינטרקטיבי ומאפשר לאנשים סקרנים לפתוח דלתות ומגירות ובכללי להציץ לאיך אנשים חיו פעם.

בחיי שהיה לי פעם חדר ילדים דומה (מינוס הטלוויזיה)

המשכנו לשוטט באזור והגענו לבית הכנסת החדש (שהיה מאובטח מכל הכיוונים, ובכלל לא ברור אם אפשר להיכנס אליו). 

משם צעדנו לאורך נהר השפרה ואז חזרנו למלון.

טיול ערב אחרון לאורך שדרת האונטר דאן לינדן, ויאללה שלום לברלין.

בני הנוער שבתמונה עמדו מסביב לזמר רחוב ושרו יחד איתו שלל שירים
זה היה מקסים!

לסיכום

אזור השפרוואלד היה יפיפיה ואשמח לחזור לשם. אבל את ברלין מאוד לא אהבתי. לא את האתרים, לא את האווירה ובטח שלא את האנשים. אין לי שום כוונה לחזור לעיר הזאת אלא רק כנקודת מוצא לטיול בטבע שמסביב.