הטיול הזה התארגן ברגע האחרון, ולא בגלל שהיינו ספונטניים, אלא בעיקר בגלל הנסיבות. היה לנו טיול מתוכנן לארה"ב בנובמבר 2023 שנדחה לספטמבר 2024 ובוטל בגלל החיזבאללה. החלטנו שאנחנו טסים ויהי מה, אז הזמנו את הטיסה הזולה ביותר שמצאנו: למילאנו עם Wizz. שלפתי מהמחשב את אחד משלל המסלולים שתכננתי את השלד שלהם (כן, יש לי כמה שלדים כאלה בארון). הוספתי לשלד המסלול מספר אתרים ואטרקציות, ומבחינתי היינו מוכנים לטיסה.
למודי ביטולים החלטנו הפעם לא להזמין כלום מעבר לכרטיס הטיסה: לא רכב, לא מלונות ואפילו לא ביטוח לחו"ל או חבילת תקשורת.
ביום ראשון בבוקר הגענו לשדה התעופה, רק כדי לגלות שהטיסה בוטלה (שוב, בגלל החיזבאללה). באופן מפתיע, ראינו שיש לוויז טיסה פנויה למחרת בערב. בגלל שהיינו גמישים עם הלו"ז, החלטנו ללכת על זה. עדיפה חופשה קצרה אחת ביד מ-4 חופשות ארוכות ומבוטלות על הנייר.
סקפטים לחלוטין הגענו ביום שני אחה"צ לנתב"ג. לא האמנו שנטוס גם כשהטיסה הופיעה על לוח הטיסות, גם כשעשינו צ'ק אין וגם כשעברנו בידוק ביטחוני. ובכל זאת, בדיוטי פרי סגרתי לנו מלון בשדה התעופה במילאנו (Moxi הנהדר). בבורדינג סגרתי לנו ביטוח חו"ל (באמצעות האפליקציה הנוחה של הראל) וחבילת תקשורת. במטוס עצמו סגרנו לנו רכב לשלישי בבוקר משדה התעופה במילאנו.
באיחור של שעתיים פלוס (אבל מי סופר) יצאנו מנתב"ג לנמל התעופה מלפאנסה שבמילאנו.
 |
| נתב"ג ביום ראשון בבוקר |
 |
| נתב"ג ביום שני בערב |
עמק אאוסטה נמצא למרגלות האלפים האיטלקיים והצרפתים. זה חבל ארץ קטן יחסית עם נופים אלפינים, הרים, אגמים, טירות והמון כפרים יפים ופסטורלים.
העמק מושפע תרבותית וקולינרית משוויץ וצרפת השכנות. השפות המדוברות הן איטלקית וצרפתית. הם פחות חזקים באנגלית, אבל הצלחנו להסתדר בעזרת פנטומימה וגוגל טרנסלייט.
את העמק חוצה אוטוסטרדה E-25 ובמקביל אליה כביש SS-26. האוטוסטרדה יעילה רק אם אתם רוצים לחצות את העמק במהירות, אבל אם אתם רוצים לטייל בעמק, אין טעם לעלות עליה. היא חוסכת אולי 3 דקות נסיעה.
מהירות הנסיעה לאורך כביש SS-26 היא 30-50 קמ"ש. זה נשמע מאוד איטי, אבל המהירות הזו מאפשרת גם לנהג להנות מהנוף היפיפיה לאורך הדרך. חלק מהאתרים בעמק נמצאים לאורך כביש SS-26 וחלק לאורך כבישים צדדים שיוצאים מכביש SS-26.
ניסיתי לרכז ליום אחד את כל האתרים הסמוכים זה לזה על מנת לחסוך נסיעות מיותרות. בעקרון המרחקים בעמק לא מטורפים, ואפשר לעשות טיול כוכב (שהמרכז שלו סביב העיירה אאוסטה). אנחנו העדפנו לישון כל לילה במקום אחר. יש בזה יתרון עצום כשמתכננים טיול ספונטני: אם נפלנו על מלון מחורבן, אנחנו יכולים לברוח ממנו במהירות. אבל יש לזה גם חסרון מאוד משמעותי: בשלב מסויים של הטיול התעייפתי מהחלפת המלונות והתחשק לי להתמקם במקום אחד ולבהות בנוף היפיפה בלי לזוז.
עוד הערה מקדימה: בגלל שהיו לרשותנו מספיק ימי טיול, הרשינו לעצמו לחרוש את העמק בקצב איטי יחסית עד שנמאס לנו מהנוף (ואז גם הגיע החלק הפחות מוצלח של הטיול, בעיני). אפשר לקצר את הטיול בעמק ל-4-5 ימים ועדיין להנות ממנו. ואפשר גם להתמקם במשך חודש בעמק ולעשות מגוון מסלולי הייקינג. אנחנו עשינו רק 2 מסלולי הייקינג, אבל יש הרבה יותר.
יום שלישי
עמק אאוסטה מרוחק משדה התעופה של מילאנו כשעתיים נסיעה. בתכנון המקורי היינו אמורים לנחות בראשון אחה"צ, ולכן תכננתי עצירה קצרה בעיירה בשם Ivrea ואז לינה באזור העיירה Pont Saint Martin. בסופו של דבר התחלנו את הטיול ביום שלישי בבוקר, מה שהפך את העצירה ב-Ivrea למיותרת. העיירה עצמה לא מעניינת במיוחד. היא אומנם שוכנת על נהר ויש בה מצודה עם 3 מגדלים (שראינו מרחוק), אבל היא באמת לא שווה עצירה. אם אתם לא צריכים עצירה למתיחת רגליים, סעו ישר לעמק ודלגו על תחנות ביניים.
 |
| טוב, הצלחנו לצלם שם תמונה נורמלית, אבל תאמינו לי שאין שם הרבה מעבר לזה |
הטעימה הראשונה שלנו מההעמק הייתה בעיירה Pont Saint-Martin. האטרקציה המרכזית בעיירה היא גשר רומי עתיק ששרד כגשר פעיל.
הגשר עצמו יפיפה ומרשים, וכך גם סמטאות העיירה (בהן מוצגות תמונות המתעדות את שיקום העיירה לאחר ההרס במלחמת העולם השנייה). עם זאת, העיירה הייתה שוממה בצורה מעוררת חשד. ניסינו לבדוק אם נפלנו על איזה חג, אבל כנראה שמדובר בסך הכול בחופשת קיץ של מרבית תושבי העיירה.
מכיוון שהיינו במצברוח לגשרים, המשכנו ל-Ponte di Moretta הסמוך. הוויז כיוון אותנו לנקודת שומקום באמצע הכביש. מגוגל מאפס הבנו שצריך לכוון לכפרPerloz שממנו מתחיל המסלול היורד לגשר. הכפר עצמו הוא 2.5 בתים וכנסייה, שממש מאחוריה מתחיל המסלול.
למרבה הצער, מיד בתחילת המסלול תפס אותנו גשם. שמנו על עצמנו מעילים, אבל הם בעיקר חיממו אותנו ולא סיפקו הגנה מפני הגשם. בשלב מסויים, כשהיינו שנינו ספוגים ממים, החלטנו לוותר על הניסיון להגיע לגשר והפסקנו את המסלול באמצע.
 |
| זה סתם גשר באמצע הדרך. לא ה-גשר |
 |
| רואים את הגשם? |
בגלל הגשם, לא המשכנו בכביש המפותל שעליו נמצא הכפר Perloz בדרך שהייתה מובילה אותנו לטירת Savoia. לאורך כל הטיול התחרטתי שפספסנו את הטירה הזאת, שאמורה להיות אחת היפות באזור. מכיוון שהטירה נמצאת בקצה של כביש צדדי מפותל, לא היה שום היגיון לחזור אליה ביום אחר.
במקום לטירת סבויה נסענו לטירת בארד (Bard) שהיא אחת הטירות המפורסמות ביותר בעמק. אני מוכנה לנחש שהפרסום של הטירה נובע בעיקר מזה שהיא יושבת על הכביש הראשי (כזכור, SS-26), מכיוון שאני לא מצליחה למצוא שום סיבה אחרת. זו טירה מאוד תיירותית ולא כזאת יפה. מי שאוהב תערוכות ואומנות, יהנה בה, מכיוון שזה התפקיד העקרי של חללי המצודה היום.
ניתן לרכוש כרטיס כניסה הכולל תערוכה אחת או מספר תערוכות לפי בחירתכם. לנו נתנו להבין שהעליה במעליות שבטירה היא חלק מתשלום כרטיס הכניסה. בפועל כנראה שעבדו עלינו והעליה במעליות היא חינמית. איך הגעתי למסקנה הזאת? בעיקר מכיוון שאף אחד לא בדק את הכרטיסים שלנו בכניסה למעליות, ואילו בכניסה לכל אחד מחללי התערוכות היה שומר שבדק וסימן את הכרטיס.
בחרנו להיכנס לחדרי הכלא של המצודה. מיותר. מצד שני, לא גילינו עניין בנושאי התערוכות האחרות.
אם אתם בוחרים לבקר במצודה, נסו להיכנס למעליות ללא רכישת כרטיס (או פשוט תעלו ברגל) ודלגו על התערוכות. אלא אם כן, ממש בא לכם על תערוכה בנושא אופניים או מים או גיבורי על (נכון לאוגוסט 2024).
 |
| קשה לתפוס את כל הטירה ללא צילום ברחפן |
 |
| הנוף מהטירה יפיפה |
 |
| מסלול הסיור הרגלי |
לאחר שמיצינו את הנוף והמעליות השקופות (שהן לגמרי חלק מהחוויה, במיוחד אם אתם מגיעים עם ילדים), ירדנו לטייל בכפר העתיק והיפיפיה שנמצא למרגלות הטירה.
 |
| סמטאות הכפר |
בסוף היום נסענו לעיירה Saint Vincent שם הזמנתי לנו לינה במלון Bijou, מלון 3 כוכבים שהיתרון הגדול שלו הוא עלות הלינה הנמוכה והמיקום המרכזי. המיקום הזה התגלה כבעייתי בלילה, כשאירוע עירוני נחגג מתחת לחלון החדר שלנו עד השעה 23:00.
 |
| הנוף מחלון חדר המלון והכיכר שבה הקרינו אלוהים יודע מה עד אמצע הלילה |
אלמלא הרעש הבלתי נסבל, הייתי סוגרת במלון הזה שני לילות, כי בדיעבד הוא התאים לנו כמקום לינה, גם ליום רביעי וגם ליום חמישי.
יום רביעי
התכנון המקורי היה לעלות למטהורן, אבל התחזית הראתה שצפויים עננים וראות אפסית, אז בחרנו לחזור מעט לאחור, ולעשות מסלול בשמורת Parco Naturale del Monte Avic. זו שמורה פחות מפורסמת באזור ולכן פחות מתויירת. בהתאם, בקושי נתקלנו באנשים נוספים לאורך המסלול.
הכביש לשמורה מאוד מפותל, אבל יפיפה. עצרנו במהלכו לפחות פעם אחת כדי לצלם עיזים ופרות.
 |
| עז הרים? אייל? מה זה משנה, העיקר שאפשר לעשות שופר מהקרניים |
לאורך המסלול ראינו פרות ופרפרים ובעיקר נוף מדהים של מפלים והרים.
לאחר הטיול בשמורה חזרנו לתכנון המקורי, והתחלנו להתקדם לכיוון המטהורן. העצירה הראשונה שלנו הייתה בכפר Buisson שממנו עולה רכבל לכפר המבודד Chamois. בעיני רוחי ראיתי כפר עתיק סטייל בריגדון המנותק מהציווליזציה. בפועל הכפר Chamois הוא כפר תיירותי ומודרני לחלוטין. אולי כלי רכב פרטיים לא יכולים להגיע אליו, אבל משאיות ואופנועי שלג בהחלט כן.
מהכפר יוצאים מספר מסלולי טיול, אבל אנחנו היינו גמורים מכדי לנסות אחד מהם. הסתפקנו בלטייל בשבילי הכפר (נטולי כלי הרכב) ובלנסות לנחש איך המשאיות מצליחות להגיע למקום שכלי רכב לא יכולים לבוא בשעריו.
מ-Buisson נסענו למקום הלינה שלנו ללילה הזה: מלון Rascard. מלון משפחתי קטן עם נוף מקסים.
 |
| חצר המלון |
במלון פגשנו זוג ישראלים נוסף, שבניגוד אלינו בחר להתמקם במלון הזה למשך שבוע ולצאת ממנו כל יום למסלול הייקינג אחר. הבנתי שממש ליד המלון יש מסלול שמוביל למפל הנמצא בתוך מערה. אנחנו פספסנו את המסלול הזה.
בכל מקרה, מלון Rascard הוא אופציה מעולה למי שרוצה לבקר במטהורן בלי לשלם הון על לינה ב-Breuil-Cervinia (העיירה שממנה יוצא הרכבל למטהורן).
אחרי שהתמקמנו במלון, יצאנו לחפש אוכל ב-Breuil-Cervinia, אבל בדרך עשינו עצירה קצרה ב-Lago Bleu. מדובר באגם קטנטן (בסוף הקיץ אפשר אפילו לכנות אותו שלולית), שבמימיו משתקף המטהורן, וזה הקסם העיקרי שלו. המסלול מסביב לאגם אורך כ-10 דק', אבל כולם מתיישבים מולו, מצלמים ונהנים מהפסטורליות.
Breuil-Cervinia היא עיירה שחיה ונושמת תיירות, ובהתאם מלאה בחנויות לציוד טיולים וסקי. ניצלנו את ההזדמנות (ואת הסיילים של סוף הקיץ) וקנינו נעלים מתאימות להייקינג.
מאוד שמחנו שבחרנו לישון במקום מרוחק ומבודד יותר. אין מה להשוות את הנוף שאנחנו נהנינו ממנו במלון Rascard לנוף שראינו ב-Breuil-Cervinia צפופת המלונות.
יום חמישי
נפל בחלקנו יום בהיר במיוחד, ומושלם לעלייה על המטהורן.
כשתכננתי את הטיול קצת הסתבכתי עם מיקום הרכבל והאופציות שבו, אבל בשטח שום דבר לא היה מסובך. בכיכר השנייה של Breuil-Cervinia פונים ימינה (בהתאם לשילוט שמוביל ל-Funivia) וממשיכים לנסוע עד לפנייה שמאלה בשלט שמכוון לחנייה של הרכבל.
בתחנת הרכבל יש מספר אופציות לרכישה. לרכבל יש 9 תחנות מ-Breuil-Cervinia ועד ל-Zermatt שבשוויץ. אפשר לרכוש כרטיס עד לצרמט וחזור (הכרטיס הכי יקר) ואפשר עד לכל אחת מתחנות הרכבל (לכיוון אחד או הלוך חזור). הכרטיס הפופולרי ביותר הוא עד לפסגה השוויצרית של המטהורן, שם יש גם נקודת תצפית וגם ארמון קרח מקסים. אנחנו החלטנו להתפנק עם הכרטיס עד לצרמט, כי התחשק לי טיול לשוויץ.
 |
| תחנות הרכבל |
התלבטנו אם לרדת בתחנת Cime Bianche Laghi וללכת לראות את האגם המלאכותי (שנוצר ע"י סכר), אבל בסוף החלטנו לדלג על העצירה הזאת בהלוך ולהשאיר אותה לחזור (אם יהיה לנו כוח. ולא היה).
 |
| הצלחנו לצלם את האגם מהרכבל |
העצירה הראשונה שלנו הייתה בתחנת Plateau Rosa בה חוצים את הגבול מאיטליה לשוויץ.
התחנה הגבוהה ביותר (3,883 מטר) היא Metterhorn Glacier Paradise. משם הגולשים יוצאים לגלוש בשלל מסלולים (שרלבנטיים גם בסוף הקיץ). בתחנה זו יש גם את ארמון הקרח ואת מרפסת התצפית.
ארמון הקרח מקסים. אם אתם באים עם ילדים זו אטרקציית חובה, אבל גם קשישה כמוני מאוד נהנתה ממנו. יש בארמון הרבה פסלי קרח ואפילו מגלשת קרח קטנה.
מרפסת התצפית מספקת נוף של 360 מעלות על המטהורן והפסגות האחרות שמסביב.
 |
| מדבקות מכל העולם על עמוד התקשורת במרפסת התצפית וגם מדבקה בעברית |
מהפסגה המשכנו עם הרכבל לצרמט שבשוויץ. לא ירדנו בשום תחנה בדרך וכך גם רוב הנוסעים. למיטב הבנתי, התחנות בירידה מהפסגה לכיוון צרמט מיועדות לאנשים שרוצים לעשות מסלולי הייקינג שונים.
ביציאה מתחנת הרכבל בצרמט יש תחנת אוטובוסים ומוניות. מדובר בטוקטוקים או מיניבוסים קטנים חשמליים, כלי הרכב היחידים שמורשים לנסוע בכבישי העיר. אנחנו העדפנו לצעוד ברגל. מדובר בהליכה של כרבע שעה עד למרכז.
בגלל שעת היציאה של הרכבל האחרון מצרמט לצ'רבינה, לא היה לנו זמן לטיול נינוח בצרמט. הספקנו לראות בעיקר את המרכז התיירותי של העיר שמורכב מתיירים, בתי מלון, חנויות שוקולד ומזכרות. אפס אותנטיות. זה כמובן לא הפריע לנו להתלהב ולהיכנס לכל חנות שוקולד שנייה.
 |
| שמו דגל כדי שלא נתבלבל איפה אנחנו |
 |
| מלון, מלון, מלון וכנסייה |
 |
| שוקולד ממותק עם הר |
 |
| שוב מלון עם הכנסייה |
 |
| המיניבוסים החשמליים |
אחר הצהרים חזרנו גמורים לצ'רבינה, והחלטנו לסגור את היום. אחרי ארוחה קלה, נסענו למקום הלינה שהזמנתי לנו לאותו לילה: Chambres d'hôtes La Moraine Enchantée. מדובר בבית הארחה קטן וחביב שנמצא ב-Gressan, כפר בפאתי אאוסטה שקרוב לרכבל ל-pila (אתר הסקי המרכזי באאוסטה).
החדר שקיבלנו היה מצויין עם נוף יפיפה של ההרים מסביב ועם מקלחת זרמים מושלמת. העברנו את הערב בישיבה בחצר ובהיה בשקיעה.
יום שישי
בתכנון המקורי, רציתי לעשות את השבת בטורינו ואז למשוך לכיוון הצ'ינקווה טרה והרביירה האיטלקית. בגלל היומיים שאיבדנו בעקבות דחיית הטיסה ובגלל שאנחנו מטיילים איטיים, יצא שלא הספקנו את כל מה שרציתי לראות בעמק אאוסטה. נסיעה לשבת בטורינו הייתה משאירה אותי עם תחושה שמטרת הטיול הוחמצה. לכן החלטנו לשבות בעיר אאוסטה. מה שפינה לנו כמעט את כל שישי להמשך הטיול בעמק (במקום נסיעה של שעתיים לטורינו ואז קניות לשבת וגם קניות סתם).
בדיעבד, יכולתי לסגור דירה לחמישי-שישי-שבת באאוסטה, אבל בגלל שההחלטה לעשות שבת באאוסטה התקבלה רק בחמישי בלילה, יצא שהזמנתי 2 דירות שונות באזור. זה חלק מהמחיר שמשלמים על טיול זורם.
ובכן, יום שישי הוקדש למעבר סן ברנרד.
העצירה הראשונה שלנו הייתה בכפר Etroubles שתואר ככפר מלא בפרחים וביצירות אומנות מקומית. הכפר יפיפה. יצירות האומנות המקומיות הן פסלי עץ שדי נפוצים באזור. לא הייתה נוכחות דרמטית שלהם בכפר. ועדיין הכפר נחמד מאוד לעצירה קצרה (או ארוכה, אם תבחרו לעשות מסלול הייקינג שיוצא מהכפר).
קצת אחרי הכפר Etroubles מתחיל מעבר סן ברנרד הגדול. צריך לשים לב שבוחרים להמשיך לנסוע בכביש SS-27 ולא נכנסים ל-T2 (מנהרה שחותכת את המעבר ומעולה למי שממהר להגיע לשוויץ ולא מעוניין בנופי מעבר ההרים).
עיקר החוויה בנסיעה במעבר ההרים היא הנסיעה עצמה. לצערי, לא היו מספיק נקודות עצירה ותצפית לאורך המעבר. עצרנו היכן שניתן היה לעצור (כלומר, בחניה של מסעדה עם אוכל מקומי ובחניה של חנות מקומית לגבינות) ונהננו מהנוף.
 |
| רואים את פיתולי הכביש? |
מעבר ההרים מסתיים בנקודת הגבול שבין איטליה לשוויץ. קשה לפספס את המקום כי הוא מלא בתיירים. ממש על הגבול יש אגם קטן (שלולית...) שחציו באיטליה וחציו בצרפת. בחלק האיטלקי יש מלון (עם שירותים!), מסעדה, חנויות מזכרות ומסלולי הייקינג. בחלק השוויצרי יש חנות גבינות ומזכרות, מנזר פלוס בית מחסה לכלבי סן ברנרד. בחרנו שלא להיכנס לבית המחסה, בעיקר כי כלבים פחות מעניינים אותנו וגם כי הביקורת על המקום בגוגל היו חלוקות.
 |
| סן ברנרד |
 |
| האגם הקטנטן |
 |
| הנוף מסביב |
במקום יש שולחנות פיקניק, ואכן כמה צרפתים חכמים שלפו בגטים, גבינות ויין והתיישבו לאכול. חבל שלא חשבנו על רעיון דומה.
אחרי סבב תמונות ארוך, הגענו למסקנה שסיימנו את יעדי היום כשנשאר לנו עוד מלא זמן עד שבת. החלטנו להיות הרפתקנים ולהמשיך עם הכביש לשוויץ בלי שום יעד מוגדר. העסק התחרבש לנו כשאיכשהו פספסנו את הכביש לשוויץ ומצאנו את עצמנו בכניסה למנהרת T2 שתוביל אותנו בדרך המשעממת בחזרה לאאוסטה. הצלחנו איכשהו להסתובב, וחזרנו במהירות למעבר סן ברנרד. המסקנה העיקרית שלנו מכל האירוע הזה הייתה שאנחנו מנווטים די גרוע ללא וויז.
העליתי את האפשרות שניסע כשעה וחצי לאחת מהתצפיות על רכס המון בלאן. מכיוון שעלינו על המון בלאן בטיול האחרון שלנו לצרפת, החלטנו לוותר עליו בטיול הזה. המשמעות הייתה לוותר גם על כל האטרקציות שאפשר לראות בדרך לשם, בינהן מרפסת התצפית הפנורמית Passerella Panoramica שלמעשה תלוייה באוויר מצלע הר וכן מרפסת התצפית Tête d'Arpy. בסופו של דבר החלטנו לוותר על הנסיעה הארוכה, ובחרנו להגיע לאאוסטה, להתמקם בדירה ולעשות קצת קניות.
הארכנו קצת את הדרך לאאוסטה עם עצירה בטירה שהייתה ברשימות שלי: Castello di Fénis. הטירה יפיפיה. לפי גוגל הייחוד שלה הוא בציורי פרסקו מרשימים מהמאה ה-14, אבל החלטנו לוותר על כניסה לטירה והסתפקנו בסיבוב מבחוץ.
הדירה שבחרתי לנו באאוסטה (BELABRI'- centralissime mansarde charme & comfort) הייתה פשוט מושלמת. לא סתם היא עם ציון של 9.8 בבוקינג. מעבר לעובדה שהדירה הייתה נקייה, נוחה ומצויידת במזגן, המיקום שלה היה לא פחות ממושלם. בצד האחורי של הדירה הייתה חנייה (חינמית), ואילו הכניסה הקדמית של הדירה הובילה למדרחוב החנויות המקסים של המרכז העתיק באאוסטה ולכיכר העיר. היינו בלב אזור הבילוי של אאוסטה העתיקה, ובכל זאת הדירה הייתה שקטה.
בעלת הדירה השאירה לנו קלסר עם המון המלצות לבילוי באזור ומידע על הדירה ועל העיר. מסתבר שהבניין היה בעבר מנזר לנשים ואח"כ בית חולים.
בסמוך לדירה הייתה חנות גדולה של קרפור שבה הצטיידנו עם אוכל לשבת. במדרחוב עצמו מצאנו מספר חנויות לקניית מתנות לילדים.
האווירה במדרחוב הייתה מאוד נעימה. המון תיירים ומשפחות מילאו אותו לאורך כל שעות היום והערב. במוצאי שבת היו במדרחוב הופעות רחוב משעשעות.
מאוד נהננו מהשהות שלנו באאוסטה, ואני שמחה שבסופו של דבר בחרנו להעביר בה את השבת ולא בטורינו.
 |
| קצה המדרחוב לכיוון ההרים |
 |
| הוטל דה וויל |
לצערי, אין לנו הרבה תמונות מאאוסטה בגלל השבת, אבל תצטרכו להאמין לי שהיא עיר יפיפיה (במרכז העתיק שלה) ומומלץ לא לוותר עליה.
יום ראשון
נפרדנו בצער מהדירה באאוסטה. בדיעבד יכולנו לסגור שם לינה לאורך כל השבוע שבו טיילנו באזור.
אחרי כמעט שבוע של טיול באאוסטה, רק היום אנחנו מגיעים לשמורת הטבע המרכזית בעמק: גראן פרדיסו.
הגראן פרדיסו היא שמורת טבע גדולה המשתרעת על אזור רחב ויש בה מספר רב של מסלולים. הרוב בוחרים לצאת לטיול בשמורה במסלולים היוצאים מהעיירה Cogne, אבל יש לשמורה מסלולים נוספים היוצאים מכבישים שונים ומעיירות שונות.
החלטתי להקדיש לשמורה יומיים, כאשר יום אחד יוקדש למסלול שיתחיל בעיירה Cogne ויום אחד למסלול שיתחיל בכפר Thumel.
היעד הראשון שלנו באותו יום היה אגם Pellaud הנמצא על כביש SR-24 המוביל לכפר Thumel. כמו אגמים אחרים באאוסטה, גם כאן גילינו אגם קטנטן שההליכה סביבו ארכה כ-10 דקות. ובכל זאת זהו אגם פוטוגני ומלא בצל.
 |
| ברקע האגם נוף אופייני לשמורת הגראן פרדיסו |
דרך מפותלת ויפיפיה מובילה מאגם פלוד לכפר (או ליתר דיוק לחור) Thumel. מכיוון שכל הכפר הזה הוא בית וחצי ומגרש חנייה, קשה לפספס את מגרש החנייה. לפי גוגל מאפס, בסמוך למגרש החנייה הזה ישנה תצפית על מרמיטות. הסתובבנו במגרש החנייה כמה דקות. גם לא ראינו תצפית וגם לא ראינו מרמיטות. בערך 100 מטרים ממגרש החנייה מתחילים מספר מסלולי הייקינג. אנחנו עשינו את זה שמוביל לבקתת Benevolo. המסלול עד הבקתה הוא בדרגת קושי בינונית (עליה לא פשוטה והליכה באורך של כ-5 ק"מ), אבל מי שרוצה אתגר גדול יותר, יכול להמשיך את המסלול עד איזה אגם או הר אחר. אנחנו הסתפקנו בבקתה.
המסלול יפיפה! נתן לנו את כל הטוב שהשמורה הזאת יכולה להציע למטייל: הרים, מפלים, ערוץ נחל עמוק, תצפיות, גשרים ובעיקר נוף ירוק.
 |
| זה היה המפל ה-5 או ה-6 בדרך אחרי שהיינו בטוחים שהקודמים שראינו היו מרשימים מאוד. אגב, אחריו היה מפל עוד יותר מרשים. |
בקצה המסלול חיכתה לנו הבקתה. יש בה מקומות לינה, מסעדה עם תפריט מצומצם ושירותים.
 |
| בקתה |
אחרי מנוחה קצרה חזרנו את כל המסלול חזרה למגרש החניה ולמרמיטות הנעלמות. כל המסלול, הלוך-חזור פלוס עצירה למנוחה, לקח לנו כ-5 שעות. אבל, כאמור, אנחנו מטיילים איטיים.
גמורים מעייפות ועם שרירים תפוסים, החלטנו להתפנק במלון ספא בעיירה Cogne. מלון Miramonti הוא מלון עם המון הוד והדר. המלון יפיפיה מבחוץ והלובי שלו מפואר ומבטיח גדולות. המלון גם ממוקם ממש מול שמורת הגראן פרדיסו. החדר שקיבלנו היה עם נוף לשמורה, אבל הריהוט שבו היה פשוט ומיושן. חסרון נוסף הוא העדרו של מזגן. ידענו את זה מראש, ובכל זאת סבלנו. דווקא נפלנו על לילה גשום, ועדיין הרעש מבחוץ הפריע לנו לישון עם חלון פתוח.
גולת הכותרת של המלון זה הספא, שהוא גם יפיפיה וגם מכיל כמעט כל סאוונה שאפשר להעלות על הדעת. וגם אחלה בריכת זרמים.
 |
| המלון מבחוץ |
 |
| סאוונה רומית |
 |
| בית מרחץ תורכי |
 |
| פינת ישיבה בספא |
 |
| ג'קוזי ומבט לפינת המנוחה |
 |
| בריכת הזרמים של הספא |
 |
| הנוף מחלון החדר במלון |
יום שני
התעוררנו לבוקר גשום. התחלנו לצעוד במסלול שמול המלון לתוך השמורה, אבל מהר מאוד התייאשנו מהגשם וחזרנו לעיירה.
 |
| הנוף בתחילת המסלול |
מקוניה יוצא רכבל שעולה לתצפית פנורמית על העמק ועל המון בלאן. בפסגה יש מסלול מעגלי קל שהביקורות בגוגל הגדירו אותו כמומלץ ויפה. וישנה גם אפשרות לרדת ברגל מהפסגה בחזרה לעיירה. למרבה הצער, הרכבל לא עבד. אולי בגלל הגשם ואולי מסיבה אחרת.
בניסיון להציל את היום הזה, החלטנו להתקדם לכיוון מפלי Lillaz ואז לצאת מהאזור למקום פחות גשום.
מפלי Lillaz נמצאים במרחק נסיעה ממש קצר מקוניה. תחילת המסלול היא מתוך הכפר. יש שילוט, אבל בשלב מסויים מתקין השלטים התעייף והפסיק לכוון לאן שצריך. העצה הכי טובה שאני יכולה לתת היא: לכו אחרי שאר התיירים.
תחילת המסלול עד לבסיס המפלים מאוד קלה להליכה ואפילו נגישה ברובה. לאחר מכן, אפשר לעלות ל-3 (או 4) נקודות תצפית לאורך המפל ועד לראשו. העליה היא בדרגת קושי בינונית, אבל לא אורכת זמן ממושך. אנחנו לא הגענו עד לראש המפל אלא רק עד לתצפית השלישית.
המקום שהכי עניין אותי בטורינו היה מוזיאון המכוניות (Museo Nazionale dell'Automobile) אז כיוונו את הוויז לשם. נסיעה של שעתיים וחצי באוטוסטדרה ובפקקים של טורינו הביאה אותנו למוזיאון, רק כדי לגלות שהוא סגור ביום שני.
מכיוון שהקוד הסודי לכניסה לדירה (שעמלתי למצוא במשך שעתיים וחצי של נסיעה) טרם נשלח, היינו צריכים למרוח זמן. אז בחרנו במרכז קניות סמוך: Centro Commerciale Lingotto. זהו מרכז קניות ענק! שהוקם בתוך מבנה שהיה בעבר מפעל לייצור פיאט. לא מצאנו שם רשתות מוכרות וידועות וגם לא מזגן, לכן ברגע שקיבלתי את פרטי הכניסה לדירה, נסענו אליה כדי להתמקם.
עד לשלב הזה הלך לי ממש טוב עם הזמנת דירות ומלונות. גם אם קצת קיטרנו (בעיקר על העדר מזגן) לא הייתה שום נפילה. ואז הגיעה הדירה בטורינו... האמת שהייתי כ"כ מותשת משעתיים של חיפוש מקום לינה שהתלהבתי מהמחיר ומהציון בבוקינג (9.3) ולא התעמקתי בעובדה שיש רק 25 חוות דעת ורובן ברוסית.
הדירה הייתה ממוקמת מחוץ למרכז טורינו בשכונת כלום עם כלום. שזה לא כזה גרוע אלמלא לדירה היה לוק של דירת שיכון. נכון, היא הייתה נקייה וגדולה, אבל הנוף מהמרפסת היה לחצר מוזנחת ולגב של המוסך השכונתי, והנוף מחדר השינה היה למכוניות החונות ברחוב ולדגל פלסטין שנתלה על אחת הדירות בבניין ממול. אחרי 5 דקות בדירה הודעתי לבעלי שאני לא נשארת שם שני לילות ושמחר בבוקר אנחנו נוטשים את דירת הסטודנטים הזו.
היתרון היחיד של הדירה הזאת הוא קרבתה לתחנת המטרו Rivoli. נסיעה של 8 תחנות מביאה אותנו למרכז העתיק של טורינו.
ירדנו בתחנת Porta Nuova שממנה מתחיל מדרחוב מקסים מלא בחנויות מעצבים. נראה שאין מותג יוקרתי אחד שלא פתח פה חנות. המדרחוב הביא אותנו לכיכר סן קרלו היפיפיה ולאחר מכן לכיכר קסטלו. בכיכר קסטלו נמצא ארמון מדאמה (ארמון הגבירה) שהיה הארמון של הדוכסית מסאבויה (באמצע המאה ה-17) וכן הארמון המלכותי של משפחת סבויה.
האמת שהתקשנו לאתר את הארמון. גוגל מפות הוביל למבנה מסויים, אבל השלט של המבנה הכריז שמדובר במוזיאון לאומנות. בכל מקרה, לפי התמונות בגוגל, נראה שהמוזיאון הוא הארמון (או לפחות הכניסה לארמון).
 |
| המדרחוב עמוס חנויות המעצבים |
 |
| כיכר קסטלו עם הארמון בקצה |
בניסיון לאתר את הכניסה לארמון פנינו שמאלה מכיכר קסטלו (ממש בסמוך למבנה הארמון) לאיזו סמטה מלאה בגרפיטי, והגענו לדומו של טורינו ולשער פלטין, שהיה בעבר חלק מחומת העיר ואחת הכניסות המרכזיות אליה. השער יפיפיה, אבל כל האזור די מוזנח, מלא בגרפיטי ובהומלסים.
בכללי, זאת הייתה ההתרשמות העיקרית שלנו מהעיר: מלאה במבנים היסטורים יפיפיים ובעושר אדריכלי מרשים, אבל מוזנחת מאוד, מלאה במהגרים, בהומלסים ובמקבצי נדבות. לא אהבתי את האווירה בעיר. הרגשתי בה חוסר בטחון, ורק חיכיתי לעוף ממנה.
 |
| הדומו |
 |
| שער פלטין |
 |
| ההומלסים ממש מול הדומו |
בדרך חזרה משער פלטין לתחנת Porta Nuova עברנו ברחובות שונים מאלה שבהם צעדנו בהלוך, וראינו מבנים יפיפים נוספים.
ברגע שהתחיל להחשיך, כל החנויות במדרחוב, כולל מסעדות ופאבים, קיפלו את הציוד שלהם וסגרו. כנראה שתחושת חוסר הביטחון שלנו הייתה מבוססת ולא סתם חשש של ישראלים שמטיילים בחו"ל בתקופת מלחמה.
כשחזרנו לדירה, סיכמנו שבבוקר נעשה צ'ק אאוט מהדירה מוקדם מהמתוכנן, נשאיר את האוטו בחנייה החינמית ברחוב, נעשה טיול קצר בטורינו (בעיקר למוזיאון המצרי שעניין את בעלי) ואז נצא מטורינו בכיוון הכללי של מילאנו.
יום שלישי
הניסיון למצוא ארוחת בוקר או סופר ליד הדירה כשל, אז נסענו במטרו לפארק ולנטינו, פארק עירוני שנבנה בשטח של טירת ולנטינו. לפי המידע שקראתי בפארק יש פסלים, עצים, מזרקות ומסלולי הליכה. הפארק והטירה יושבים ממש על שפת הנהר. תחנת המטרו Marconi הורידה אותנו בקצה רחוב ארוך שהוביל ישירות אל הטירה (הליכה של כ-10 דק). הטירה עצמה הייתה סגורה למבקרים. התחלנו להסתובב בגנים מסביב לטירה, אבל הם נראו מוזנחים ולא ממש מיוחדים או שווים טיול. אולי אם היינו הולכים לכיוון דרום הפארק, היינו מגלים את כל היופי שהביקורות הבטיחו, אבל היינו רעבים ומאוכזבים מהעיר באופן כללי, והחלטנו להצפין ולהתקדם למרכז העתיק (שטיילנו בו אתמול בערב) ולמוזיאון המצרי.
 |
| טירת ולנטינו |
 |
| פגשנו סנאי בדרך |
 |
| זאת המזרקה היחידה שראינו |
 |
| כנראה שאלה העצים העתיקים שהבטיחו. הנוף על שפת הנהר יפה. |
 |
 |
| פיאצה ויטוריו |
 |
| הגשר וברקע התצפית מהגבעה על העיר |
אולי אם היינו פחות עייפים ופחות רעבים, היינו מצליחים להנות מהעיר. אני מודה שהאכזבה שלי מהדירה די נתנה את הטון לכל הביקור שלנו בעיר, ורק רציתי לחתוך משם כמה שיותר מהר.
אחרי עצירה לארוחת בוקר הגענו רגועים למוזיאון המצרי. המוזיאון מכיל את האוסף השני בגודלו בעולם של פריטים ממצרים העתיקה. רוב הפריטים שאצורים בו נרכשו על ידי בני משפחת סבויה במהלך המאה ה-19, ופריטים אחרים ניתנו למוזיאון כמתנה מממשלת מצרים על הסיוע שהעניקה איטליה בשחזור אתרי עתיקות מצריים בשנות ה-60 של המאה הקודמת. האוסף במוזיאון באמת מרשים בעושרו. מעבר לפסלים, פריטי לבוש וכלי אוכל ופולחן, הוא מכיל גם פפירוסים עתיקים והמון ארונות קבורה ומומיות. לא לקחנו סיור מודרך, וההבנה שלנו בהיסטוריה המצרית העתיקה שואפת לאפס (ומתבססת בעיקר על סיפורי התנ"ך), ובכל זאת התרשמנו מאוד מהמוזיאון.
 |
| מומיה לדוגמה |
 |
| ארון קבורה של הביוקר |
אחרי הביקור במוזיאון המצרי, נפרדנו מטורינו. החלטנו לא לחזור לעמק אאוסטה, אלא לטייל קצת באזור האגמים (למרות שטיילנו בו כבר בשנת 2015).
הדירה שבחרתי לנו לשני הלילות האחרונים באיטליה הייתה מאוד מוצלחת: Casa Violetta B&B, והיוותה אקורד סיום ראוי לטיול. המיקום שלה היה נהדר: קרוב לאגם מאג'ורה, קרוב לאגם אורטה, והכי חשוב במרחק של כחצי שעה נסיעה משדה התעופה מלפאנסה.
הגענו לדירה לאחר עצירת קניות קצרה ב-Ticino Center. בזמן שבעלי נסע לעשות קניות בסופרמרקט סמוך, אני שחיתי בבריכה של בית הארחה.
יום רביעי
התחלנו את היום בעיירה אורטה סן ג'וליו שנמצאת על אגם אורטה. פספסנו את האגם הזה בטיול שלנו בשנת 2015. מעבר ליופי של האגם, הייחוד של העיירה היא בשיט שיוצא ממנה לאי הסמוך המאכלס בעיקר בזיליקה מהמאה הרביעית. לפי האגדה, בעבר גרו על האי הזה דרקונים, עד שהגיע ג'וליו האמיץ, חתר לאי וגרש ממנו את הדרקונים. לאות תודה הוא קיבל את התואר "סן" והעיירה והאי נקראו על שמו.
האי עצמו קטנטן לא יודעת איך כמה דרקונים הצליחו להידחף לשם. לא שאני מפקפקת באגדה...
 |
| אגם אורטה |
מאזור השוק של אורטה סן ג'וליו יצאה כל כמה דקות סירת מנוע שהשיטה אנשים לאי תמורת 5 יורו (הלוך וחזור).
 |
| האי בלב האגם |
מלבד הבזיליקה (אליה לא נכנסנו, אבל הבנתי שיש בה ציורי קיר ומדי פעם גם מיסות), יש באי שביל מעגלי שהליכה לאורכו ארכה פחות מחצי שעה (כולל זמן צילומים). מכיוון שאין כלי רכב באי, האי מאוד שקט. הבנתי שזה בכלל הקטע של הנזירים שגרים באי.
 |
| סמטאות האי |
בשייט חזרה מהאי תפס אותנו גשם שוטף, שגרם לקיצור הביקור שלנו בעיירה. חזרנו מהר לאוטו ונסענו לסטרזה שעל גדות אגם מאג'ורה. מכיוון שטיילנו בעבר באיים איזו לה מאדרה ואיזו לה בלה, ויתרנו הפעם על שיט לאיים והסתפקנו בהליכה על גדות האגם וביקור בחנויות המזכרות בעיירה.
 |
 |
| איזו לה בלה |
 |
| האי מרחוק |
האמת שסטרזה היא לא יעד לביקור חוזר. העיירה לא השתנתה מאז 2015 ולא היה שום ערך מוסף בביקור בה. ללא השייט לאיים, אין לעיירה הרבה מה להציע חוץ משלל חנויות מזכרות ומספר בתי מלון מפוארים. אם אתם מגיעים אליה בפעם הראשונה, אל תוותרו על השייט לאיים. הם מדהימים! אבל אם אתם שוקלים ביקור שני - וותרו.
בדיעבד אני מתחרטת שלא בחרתי יעד אחר לטייל בו (בין אם מסביב לאגם מאג'ורה ובין אם באגם אחר).
סגרנו את היום בקניות במרכז מסחרי נוסף (מקומי וקטן) שבו קנינו בעיקר מתנות אחרונות ומצרכים לארוחת ערב.
במהלך הלילה החלה סערה באזור שהייתה צפוייה להימשך מספר ימים. היה נראה שבעלי הדירה מאוד הוטרדו מהסופה הזאת לאחר שבשנה שעברה סופה דומה גרמה לנזקים באזור. מבחינתנו זה היה זמן מעולה לעזוב, לאחר שמרבית הטיול נהננו ממזג אוויר מושלם.
למחרת בבוקר עזבנו את הדירה תחת גשם כבד. למרבה המזל הנסיעה לשדה התעופה הייתה קצרה ונטולת דרמות.
בסך הכול מאוד אהבתי את עמק אאוסטה. הוא היה כל מה שדמיינתי לגבי הטיול הזה. ולמרות שנראה שמיצינו את כל מה שיש לעמק להציע מבחינה תיירותית, אני אישית לא שוללת לחזור לשם בעתיד, להתמקם בסמוך לשמורת גראן פרדיסו ולצאת למסלולי הייקינג שונים באזור.
את הבחירות שלנו מחוץ לעמק פחות אהבתי, ואני קצת מצטערת שבזבזנו עליהן זמן יקר.
כמו תמיד, איטליה נותנת תמורה נהדרת למחיר (למרות מס התיירים המבאס שלהם).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה