רודטריפ זוגי במזרח צרפת - אלזס

הסטנדאפיסטית הדר לוי איבחנה נכון שמעל גיל 40 כבר לא יוצאים ל"טיול" אלא רק ל"מסע". אז לכבוד יומולדת 50 של מיכה, יצאנו למסע. 

היעד שנבחר היה צרפת. הקונספט: טיול מתגלגל שלא מפחד מנסיעות ארוכות (יש שיקראו לזה רודטריפ), בלי לתכנן יותר מדי ובלי להישאר במקום שלא יפה או לא נעים לנו.

ידענו את נקודת ההתחלה  (פריז) ונקודת הסיום (ניס). אני התעקשתי גם שנדע היכן נהיה בשבת (ובדיעבד חבל שהתעקשתי על זה כי זה הכניס לטיול אילוצי זמן שרצינו להימנע מהם). שכרנו רכב מראש (האמת, עוד לפני שנרכשו כרטיסי הטיסה), סגרתי מלון ללילה הראשון, ומשם התגלגלנו כשהמסלול הכללי ידוע אבל אין תוכנית מוגדרת לכל יום ויום. אספתי לתוך מפת גוגל המון מידע ויעדים אפשריים, אבל לא ביצעתי תחקיר מעבר לזה. הרבה פעמים פתחנו את גוגל, איתרנו אטרקציה קרובה, קראנו את הביקורות עליה והחלטנו אם מתחשק לנו או לא. אופי הטיול וחוסר התכנון המוקדם הביאו בהכרח לכך שחלק מבחירות הטיול שלנו היו מיותרות או שגויות וחלקן הפתעה נעימה. 

את מקומות הלינה סגרנו בשעות אחה"צ. מכיוון שהתעקשתי על מקומות לינה שקיבלו ציון של 8.5 ומעלה בבוקינג, ומכיוון שהקפדנו על תקציב (לא מצומצם אבל גם לא מטורף) של 100€ ללילה, יצא שהמבחר שעמד לרשותנו לא היה רב במיוחד, ולפעמים נאלצנו להתפשר על איכות, על מזגן או על מחיר.

31/8 - נחיתה בפריז ונסיעה ל-Provins

טסנו לפריז עם אל-על. אני יודעת שמאוד טרנדי לרדת עליהם, אבל בחיי שנהננו מהטיסה: גם יציאה נוחה מטרמינל 3, גם הקפטן מדבר בעברית וגם מקבלים בטיסה סנדוויץ קורנדביף שמותר לאכול. יהיי! 

בגלל שהיינו בפריז לפני שבועיים בדיוק, החלטנו לוותר עליה הפעם. לקחנו את הרכב מחברת ההשכרה ונסענו ישירות ליעד הראשון שלנו: העיירה Provins (פרובן, אם הצלחתי להבין נכון את ההגייה הצרפתית של שם המקום), שמרוחקת כשעה וחצי נסיעה מנמל התעופה CDG. התכנון היה לטייל למחרת ב-Troyes (טרואה), ופרובן הייתה בחצי הדרך בין שדה התעופה לטרואה.

מקום הלינה שלנו היה צימר נעים ונח ששכן בקומה התחתונה בביתם של זוג קשישים חביבים שלא דיברו מילה אנגלית. בכללי, פגשנו מלא מארחים צרפתים שבקושי דיברו אנגלית, ובניגוד למה שמקובל לחשוב על הצרפתים, כמעט כולם היו מאוד סבלנים ונחמדים ומלאי השתדלות לתקשר איתנו בצורה הטובה ביותר.

אחרי שהתמקמנו בחדר, ניצלנו את השעות האחרונות של האור כדי להסתובב בפרובן. 

העיר העתיקה של פורבן השתמרה בצורה יפיפיה ונתנה תחושה שחזרנו בזמן לתקופת ימי הביניים (רק עם כבישים ומכוניות - שזה טיפה מוזר). המעט שהצלחנו לראות בלילה (עד שהחשיך ונהיה קצת מקריפ) נראה מקסים, והחלטנו לטייל בעיר גם מחר בבוקר.

לא, זה לא בית כנסת. זו קתדרלה.

1/9 - פרובן וטרואה

קמנו למזג אוויר יפיפה ואכלנו את ארוחת הבוקר בחצר הצימר.

התמונה צולמה מהגינה.
הדלת שפתוחה מצד ימין למטה? זה החדר שבו ישנו.

חזרנו לטייל בעיר העתיקה של פרובן שבאופן מפתיע הייתה שוממת יחסית. אולי זו השעה המוקדמת, אולי זו העובדה שפרובן פחות נמצאת על מפת התיירות (לפחות של הישראלים) ואולי זה בגלל שהגענו יום או יומיים אחרי איזה יריד גדול שהיה שם (כנראה זכר ליריד הענק שהביו בפרובן בתקופת ימי הביניים). הצלחנו לראות רק את הקרוסלה בזמן שפירקו אותה, ודוכנים ריקים עם שלטים שמעידים שלפני כמה ימים צילמו שם ילדים לבושים בתלבושות מימי הביניים (ותודה לגוגל טרנסלייט שסייע לנו לתרגם את השלטים). 

הבתים נראים כמו תפאורה של סרט דיסני. זו תחושה שתתפוס אותנו בעירות נוספות, אבל בעיני הבתים בפרובן היו האותנטיים ביותר שראינו.

הקתדרלה ביום

כמו כל עיר ימי-בינמית, גם לפרובן יש חומה ושערים. חלק מהחומה נמצא בימים אלה בשיחזור, ולכן לא יכולנו לטייל עליה לכל אורכה אלא רק לטפס על חלקה.

מאוד אהבנו את פרובן - ואם לגנוב טכניקת התלהבות מבלוגר אחר - אנחנו נותנים לה 5 כוכבים.

כשעה וחצי נסיעה מפרובן הגענו ל-Troyes (שהבנים חובבי הכדורגל דיווחו לי שהוגים: טרואה). כבר בשלבי תכנון הטיול הודעתי למיכה שחייבים לטייל בטרואה, כי זו העיר שרש"י נולד וחי בה חלק מחייו, וכחובבת מקומות יהודים נכחדים באירופה, אני חייבת לראות את המקום. מסתבר שטרואה מאוד מתגאה בחלק הזה בהיסטוריה שלה ואפילו אירגנה מסלול טיול רגלי בעקבות רש"י. בנוסף, הקהילה היהודית בעיר הקימה בבית הכנסת מרכז מבקרים המוקדש לרש"י. יש בו שיחזור של חדר העבודה והלימוד של רש"י. את כל זה אני יודעת מהפוסט הנהדר של יעקב מאור ששיכנע אותי שאני חייבת להגיע לטרואה. למרבה הצער, בית הכנסת היה סגור כשהגענו. אף אחד לא ענה בטלפון שמופיע באתר האינטרנט לצורך תיאום ביקורים, וגם האפשרות להזמין סיורים דרך האתר לא הייתה פעילה בתאריך שהגענו. בקיצור, אכזבה גדולה. כל מה שנשאר לנו לעשות זה לטייל במסלול המעגלי שמוצע באתר בעקבות רש"י. מדובר במסלול רגלי של כ-90 דקות שעובר ב-10 תחנות הקשורות לחייו של רש"י. למרבה הצער, האתר רק מספק מפה עם 10 התחנות, מבלי לפרט כיצד כל תחנה רלבנטית לחייו של רש"י. אולי עבודת מחקר מעמיקה יותר מצדי הייתה פותרת את התהיה הזו, אבל בהעדרה נשארנו עם מסלול די משעמם ומיותר, שהרגיש יותר כמו "סימני דרך" (בעזרת מפת גוגל) מאשר מסע בעקבות רש"י.

זה בית הכנסת שנקרא "בית הכנסת של רש"י" למרות שרש"י בפועל מעולם לא התפלל פה.
רואים שהוא נעול?

זה הרחוב שבו נמצא בית הכנסת. 
שמו אפילו שלט חמוד עם ציור של רש"י.

סימטת החתולים

לסימטה שבתמונה למעלה קוראים סימטת החתולים. יש שם אפילו פאב חביב עם ציור של חתולה עליו וכמובן שחנות מזכרות עם המון חתולים. מודה שלקח לי המון זמן להבין את הקשר בין הסמטה לרש"י. אולי הוא היה מאכיל שם חתולים? אולי הוא אימץ חתול? בסוף חברה הזכירה לי את הסיפור הידוע על אמו של רש"י שכשהייתה בהיריון איתו, היא צעדה בסמטה צרה כשלפתע הגיע מולה סוס שועט ועמד לדרוס אותה. לא היה לה לאן לברוח בסמטה, אבל אז נעשה לה נס, נוצרה גומחה בקיר הסמטה והיא נדחפה לתוכה וניצלה. ובכן... זו הסימטה!

בתים ברחוב שלפי המפה היה הרובע היהודי של העיר. כמובן שכל הבתים משוחזרים ואין על אף אחד מהם זכר למזוזה.

אחת החצרות הפנימיות בטרואה

כיכר אלכסנדר ישראל שליד בית העירייה. 
אין לאלכסנדר ישראל שום קשר לרש"י. מסתבר שהוא היה חבר פרלמנט.

טרואה מאוד יפה, אבל האכזבה מבית הכנסת הסגור והטיול העקר עם מפת גוגל של המסלול בעקבות רש"י התישו אותנו והשאירו לנו טעם של באסה בפה. באמצע המסלול התייאשנו והחלטנו לחתוך.

היעד שלנו היה אלזס. אני זכרתי שלפי גוגל מאפס המרחק מטרואה לשטרסבורג (מקום הלינה שלנו בשבת) הוא שעתיים. החלטתי לחפש לינה באזורים הכפריים שמחוץ לשטרסבורג. רק אחרי שסגרתי את הלינה מבלי יכולת לבטל, גיליתי שהנסיעה שצפויה לנו היא של 3 שעות פלוס. פאשלה שלי. הלקח שנלמד ממנה היה לבדוק זמני נסיעה לכל מקום לינה לפני שאני סוגרת בו לילה.

בכל מקרה, החלטנו לנצל את הנסיעה הארוכה כדי להנות מהנופים של חבל שמפיין ואולי לעצור גם באיזה יקב של שמפנייה. בדקנו בגוגל ומצאנו איזה יקב קרוב שקיבל ציון של 4.5 כוכבים. כשהגענו למקום מצאנו חצר נטושה ומקריפה ושלט אומלל שהעיד שאכן יש או היה שם יקב. אלוהים יודע לאן הוא נעלם. 

הסטייה הזאת ליקב שלא קיים הוסיפה לנו עוד 20 דקות לנסיעה. בילבול בשם המלון (מי האידיוט שפותח 2 בתי מלון עם אותו שם במרחק של כמה כפרים זה מזה) הוסיף לנו עוד 10 דקות נסיעה.

הגענו מותשים וסחוטים למלון Kieffer, אבל ברגע שראיתי את מיטת האפריון בחדר, חזרו אלי כל כוחותי (האמת שבכלל לא נהגתי, אז היה לי מאוד קל לחזור לעצמי במהירות).

מיטת אפיריון!

2/9 - דרך היין באלזס

מלון kieffer שוכן בכפר קטן בשם Itterswiller (בחייאת, אל תבקשו ממני לכתוב את זה בעברית) שנמצא ממש על דרך היין באלזס. אחרי נסיעה מאכזבת ונטולת גפנים בכבישי מחוז שמפיין, דרך היין פינקה אותנו בהמון גפנים. הראשון שבהם קישט את מרפסת החדר שלנו.

מרפסת החדר

חצר המלון

התחלנו את היום בהר סנט אודיל (Mont Sainte-Odile), שם יש מנזר ותצפית נהדרת על האזור. ההר הינו חלק משרשרת הרי הווז'. בשל פסגתו השטוחה כשולחן, הוא היווה מקום מצויין לבניית המנזר. 

אודיל, שעליה נקרא ההר והמנזר, היא קדושה מקומית שלפי השילוט במקום (ובאדיבות גוגל טרנסלייט, כך שקחו את הדברים בערבון מוגבל) נולדה בעיירה אוברניי הסמוכה. אודיל נולדה עיוורת, ואביה - דוכס מרושע - רצה להיפטר ממנה. אמא שלה ריחמה עליה והעבירה אותה לאומנת שגידלה אותה. כשאודיל הגיעה לבגרות היא גילתה את אלוהים והוטבלה לנצרות. האגדה מספרת שברגע שהמים הקדושים נגעו בעיניה, יצא מהם אור גדול וכולם החליטו שהיא קדושה. אודיל המשיכה לחיות בעליבות תוך שהיא מקדישה את חייה לטיפול בעניים וברעבים. בשלב הזה אחיה גילה שיש לו אחות צדיקה שזרקו אותה מהבית והסתירו את קיומה ממנו. הוא כעס מאוד על אביו, התעמת איתו והכריח אותו לתת לאודיל חלק מרכושו הרב. האבא החליט לפרגן לאודיל ובנה לה בית על ראש ההר, העיקר שלא יראה אותה. אודיל חיה בבית שנבנה עבורה עד יום מותה. כאמור, היום יש במקום מנזר פעיל (כמה פעיל? כשחיפשתי שירותים כמעט נכנסתי בטעות להשלים מניין באיזו מיסה), ובעיקר נוף מדהים.

תמונת פנורמה של הנוף

עוד תמונה (לא פנורמה) של הנוף

מסנט אודיל ירדנו בכביש מפותל ויפיפיה שנוסע בתוך יער אל העיירה Obernai, עוד עיירה מקסימה שנראית כמו הסט של הסרט "היפה והחיה". 

אחרי סיבוב קצרצר במרכז העיר העתיקה, נסענו לכיוון שטרסבורג, שם תיכננו לבלות את שבת.

הגענו לשטרסבורג בדיוק בזמן לארוחת צהריים, ואני שלפתי מהרשימות שלי שם של מסעדת המבורגרים כשרה: Empire Steak Building. הגענו לשם בסביבות 14:30 ועודכנו שהגענו ממש לפני הסגירה. הזמנו מהר וגם אכלנו מהר. ביני לבין מיכה יש ויכוח האם היה טעים או לא. מכיוון שאין לי הרבה ציפיות ממסעדות כשרות בחו"ל רק שהאוכל יהיה אכיל ושהמקום יהיה נקי, אני נתתי למסעדה ציון גבוה. משם צעדנו ברגל לקייטרינג בשם Kougel`Of לקנות אוכל מוכן לשבת. הזהירו אותנו שגם הוא לקראת סגירה, אבל למרבה המזל עוד היה להם אוכל למכור לנו. מסתבר שביום שישי בסביבות 15:00 כל המסעדות הכשרות בשטרסבורג (אלה שבכלל נפתחו...) נסגרות. זה לקח שהיינו צריכים להפנים גם ליום שישי הבא, אבל לא הפנמנו (ועל כך בהמשך). 

עמוסי שקיות הגענו למלון שהזמנו וקיוונו שיאפשרו לנו להיכנס לפני שעת הצ'ק אין. והם אכן איפשרו!

מדובר במלון דירות שממוקם קרוב לאזור היהודי של שטרסבורג (ולבית הכנסת הגדול) וממש מול הנהר שמקיף את כל שטרסבורג העתיקה, כלומר המלון הוא במרחק הליכה קצר מכל אתרי התיירות המבוקשים של שטרסבורג וגם ממש קרוב לקניון גדול, שבו מיהרנו לעשות שופינג.

את אתרי התיירות של שטרסבורג חרשנו בשבת, ביחד עם חבורת בני נוער שלא ברור מה הייתה מטרת הטיול שלהם בשטרסבורג, אבל הם עשו מורל כמעט בכל מקום אליו הגענו, כשכל פעם ראינו אותם בשלבי השתכרות מתקדמים יותר ויותר.

בסך הכל שטרסבורג מקסימה. את מה שהיא חסרה קצת ביופי, היא לגמרי משלימה באופי. זו עיר שנעים לטייל בה, עיר מאוד תוססת וחיה עם אווירה צעירה ברחובות (ד"ש לבחור בשמלת כלה שישב באחד מבתי הקפה ביחד עם חבורת חברים).

הערה לשומרי השבת: לא לגמרי ברור לי איך, אבל מסתבר שבשטרסבורג יש עירוב. באינטרנט מצאתי שיש מחלוקת הלכתית אם הנהר מספק או לא מספק עירוב טבעי לשטרסבורג, אבל בפועל כל יהודיי שטרסבורג שיצאו מבית הכנסת הגדול סמכו לגמרי על העירוב וצעדו עם סידורים וטליתות ועגלות. אם הם סומכים על העירוב, מי אני שאחמיר?

החדר במלון. היה בו גם מטבחון חביב ויעיל

הנוף מחלון המלון

זו איזו כנסייה ליד המלון.
לא הספקנו לצלם הרבה בשישי אלא בעיקר את אזור המלון.

4/9 - דרך היין והפסטיבל בריביווילה

במהלך שבת יצא לי לקרוא בספר שקנינו לקראת הטיול. לא היה בו הרבה מידע מועיל, אבל ראיתי שביום ראשון הראשון בחודש ספטמבר יש בעיירה Ribeauville (ריביווילה) מעין פסטיבל שבמהלכו יוצא ממזרקת העיר יין במקום מים, וכולם ממלאים כוסות. נשמע מגניב, אז החלטנו לנסוע לשם. אבל בדרך עצרנו בטירת קוניגסברג (Chateau du haut Koenigsbourg).

טירת קוניגסברג נבנתה במאה ה-12 על צוק גבוה שחולש על האזור. במשך השנים עברה מיד ליד בין שליטי האזור עד שנהרסה וננטשה ב-1633. בתחילת המאה ה-20 החליט הקיסר הגרמני לשחזר ולשקם את הטירה, אולם הוא עשה זאת בצורה לא לגמרי נאמנה למקור. לאחר מלחמת העולם הראשונה חזרה הטירה לידי צרפת. 

הטירה מאוד מרשימה ויפה מבחוץ. מבפנים היא אכן נראית משוחזרת ופחות אותנטית. מכיוון שהגענו אליה ביום ראשון, היא הייתה עמוסה במבקרים ובילדים, ואפילו היה מופע מוזיקה עם נגנים לבושים ברוח התקופה.

שער הכניסה לטירה

ביתן מכירת הכרטיסים ממול.
מצד ימין חנות המזכרות ונקודת התחלת (וסיום) הסיור.
אפשר לוותר על ה-audio guide שקישקש המון ולא ממש תרם מידע מועיל.

דרקון (מקורי, בטח שמקורי...)

הכביש בין קוניגסברג לריביווילה הוא חלק מדרך היין של אלזס, ולכן מלא בכרמים וגפנים. 

רואים את קוניגסברג שם למעלה?

קצת לפני הכניסה לריביווילה ראינו מכוניות חונות בצד הדרך. למודי ניסיון מהטיול שלנו בנורמנדי, הנחנו שנגמרו מקומות החנייה בתוך העיירה ולכן כדאי לנו להצטרף להמון שחונה בצורה לא חוקית בצד הדרך (כקמ' לפני מרכז העיר). 

הכי כיף לחנות בצד הדרך

ככל שהתקדמנו לכיוון העיירה, הבנו שההערכה שלנו הייתה צודקת. זרמנו עם ההמון לכיוון מרכז העיר ותהינו מה מושך כ"כ רבה אנשים לראות יין זורם בחינם ממזרקה. 

בכניסה לעיר העתיקה הוצבו מחסומים והתבקשנו לשלם 5€ לכניסה. בשלב הזה התהייה כבר התגברה, כי עם כל הכבוד למזרקה שמשפריצה יין, חינם זה כבר לא. בכל מקרה שילמנו ונכנסנו. ככל שהתקדמנו לכיוון המרכז ראינו עוד ועוד אנשים תופסים מקום בצד הדרך. כל מי שהיה לו כסא בבית, הוציא אותו ומכר לכל המרבה במחיר, וזה בנוסף לטריבונות שנבנו במקום שגם בהן היו מקומות ישיבה שמורים. כאן כבר התחלנו להבין שאנחנו לוקחים חלק באירוע גדול יותר ממזרקת יין חינמית. ואז התחילו לחלוף על פנינו אנשים (מבוגרים!) מחופשים לדמויות מימי הביניים ומספרי פנטזיה.

לאט לאט הבנו שאנחנו זורמים עם אלפי האנשים ברחוב לכיוון נקודת ההתחלה של תהלוכה שאמורה לעבור במרכז העיירה. 

באחת החצרות ראינו שולחן ערוך שלצדו ישבו מכובדי העיר ותקעו ארוחה ימי בינמית. 

מה מבשלים?

ככל שהתקרבנו אל נקודת ההתחלה של התהלוכה, העומס הלך ונהיה עצום.

בסוף הגענו לכיכר גדולה שבה התרכזו כל עגלות התהלוכה והתכוננו לקראת היציאה. חיכינו וחיכינו, והיה חם מאוד, ונגמרו לנו המים, ועדיין חיכינו, ואנשים הלכו לידנו לבושים בתחפושות עם פרווה ולא ראו עליהם טיפת זיעה בזמן שאני נזלתי מים ומיכה נהיה אדום. גם כן אנשי המדבר אנחנו. 

ואז בשעה 14:00, אבל בול בשעה 14:00, התהלוכה התחילה לצעוד. למרות שהעומס היה כזה שלא הצלחתי להבין איך הם יוכלו לצעוד, הם בכל זאת הצליחו. קבוצה אחרי קבוצה, עגלה אחרי עגלה, שואו אחרי שואו, הם עברו בסך ואנחנו צילמנו את הכל (כלומר, מיכה צילם. אני צילמתי בעיקר את האצבע שלי ואת הקרחת של זה שעמד לפני).

לקראת סיום התהלוכה, חמקנו דרך רחובות צדדים לכיוון היציאה. 

והמזרקה עם היין? מצאנו אותה במהלך ההליכה שלנו ברחוב הראשי. היא לא הוציאה יין, אם תהיתם...

תראו את הטריבונה ברקע

ההמתנה לתהלוכה בריביווילה התישה אותנו, אבל החלטנו לנצל את היום עד סופו ולעבור ב-Riquewihr (גם את זה אין מצב שאני מתרגמת לעברית). 

בשלב הזה היינו שבעי עיירות ימי בינמיות, ולמרות ש-Riquewihr יפיפייה, העובדה שרק תיירים הסתבבו ברחובות שלה נתנה תחושה שלא מדובר בעיירה אמיתית חיה ונושמת, אלא רק בתפאורה לתיירים.

אחרי סיור קצרצר של פחות מחצי שעה חתכנו לכיוון המלון שסגרתי לנו בעיירה הנידחת Mittelwihr, שהיתרון העיקרי שלה הוא העובדה שהיא ממוקמת באמצע הדרך בין Riquewihr לקולמר (היעד שלנו למחר).

5/9 - קולמר ופרידה מאלזס

לקולמר הגענו כשאנחנו רווים מעיירות אלזסיות (או לייתר דיוק מבתים בבנייה המשלבת טיח צבעוני עם קורות עץ ואדניות פרחוניות בחלון), ובכל זאת קולמר הייתה ברשימת המאסט שלי בגלל תעלות המים שמכונות בלי בושה "ונציה הקטנה". העובדה שהצלחתם להשיט גנדולה בתעלת מים, עדיין לא הופכת אתכם לוונציה. אבל אין ספק שזה מגניב ויפה. או לפחות היה יכול להיות מגניב ויפה, אם רוב אזור "ונציה הקטנה" לא היה נמצא כרגע בשיפוצים וחפירות. 

ונציה עאלק

גשר מנעולים אותנטי ולא מסחרי 

שייט הגונדולות מתחיל מנקודה שנמצאת קצת מאחורי בית הקפה בתמונה שלמעלה. הגענו לשם כשחיפשנו שביל הליכה (טיילת סטייל) שמקביל לתעלת המים ומאפשר ללכת לאורכה. לפי השילוט, קיים שביל כזה, אבל הוא נחסם בגלל עבודות החפירה והשיפוצים. אז כל מה שנשאר לנו זה להסתלבט על חבורת ישראלים פנסיונרים שניסתה לשכנע אותנו להצטרף אליהם לשייט גנדולה לאורך התעלה.

אח"כ כשעשיתי שמיניות באוויר (כלומר, מלא עיקופים מסביב לכבישים חפורים) להגיע לצד השני של התעלה, וכשראיתי כמה מקסים ומוצל שם, קצת התבאסתי שלא נפלנו למלכודת התיירים הזו.

החלק המוצל של תעלת המים

כשמיצינו את קולמר, כיוונתי את הווייז לתצפית על האגם הלבן (Lac Blanc). כשהגענו לתצפית לא ראינו כלום. כלומר, ראינו על ראש ההר תחנת רכבל שוממת וסגורה, והנחנו שכנראה שממנה יוצא רכבל לכיוון האגם הלבן. הנחנו שיש גם מסלולי טיול שיוצאים מראש ההר ומובילים לאגם הלבן, אבל לא היה לנו מושג מאיפה הם מתחילים וגם לא ראינו שום סימון שבילים. הבנו שהשלולית שראינו בדרכנו לראש ההר היא ככל הנראה האגם הלבן ואנחנו פיספסנו את הכניסה. חישבנו מסלול מחדש והחלטנו להמשיך עם הכביש שהוביל אותנו לראש ההר, מכיוון שבמפה שהכנתי לטיול הכביש סומן כחלק מדרך הפסגות של אלזס.

דרך הפסגות נסללה מטעמים אסטרטגיים במהלך מלחמת העולם הראשונה. מדובר בדרך נופית מקסימה שעוברת דרך מספר כבישים (D-430, D-417, D-61, D-148, D-49, D-431). כיבינו את הוייז, הפעלנו גוגל מאפס ללא יעד, ונסענו רק לפי פני הדרך. כשראיתי במפה שיש אגם קרוב, הכרחתי את מיכה לעצור, וירדנו לצלם.

הולכים ביער לחפש את האגם

מצאנו!
Lac Vert

ממשיכים בנסיעה, ומוצאים עוד אגם, הפעם ממש לצד הכביש. מתבאסים שבגדי הים שלנו ארוזים עמוק במזוודה, אבל מחליטים לטבול את הרגלים במים הקפואים. 

דרך הפסגות היפיפייה הייתה פרידה נהדרת מאלזס, וגם נתנה לנו לטעום קצת מהנוף האלפיני שמחכה ביעד הבא שלנו: האלפים הצרפתיים. 

כדי לחתוך מרחק נסיעה לאלפים הצרפתים, בחרנו לישון בעיר בשם בזנסון (Besançon), שבספר הטיולים הלא יעיל שלנו היה כתוב שיש בה עיר היסטורית עם אתרים רומיים, ימי ביניימים ורנסנסיים. החלטנו להתמקם במקום הלינה שסגרתי בעיר, ואז לצאת לטייל בעיר העתיקה.

החדר שקיבלנו היה מרוהט בצורה מאוד פשוטה עם ריהוט שנראה כאילו נאסף בירידי צדקה. לחדר היה לוק של חדר במנזר (מינוס הצלב) ולמקלחת היה לוק של פנימיה. המקום לא בא לי בטוב, מה גם שהחדר ישב מעל מסעדה /פאב שדרכה גם נכנסנו לחדר. אבל חשבתי שאחרי שאוכל משהו, המקום יראה לי יותר טוב. אז נכנסנו לאוטו ונסענו לחפש מקום שאפשר לקנות בו אוכל. הנסיעה בבזנסון לא שיפרה את ההרגשה שלנו. העיר נראתה מכוערת ועם קסם של שכונת מצוקה. אחרי סיבוב עקר נטול מקומות פתוחים רלבנטיים לאכילה, קיימנו שיחת "יחסינו לאן" והחלטנו שמקום הלינה (כמו גם העיר שבה הוא נמצא) לא באים לנו בטוב, ואנחנו מעדיפים לחתוך.

באופן מפתיע, בעל מקום הלינה קיבל בצורה טובה את החלטתנו ורק ביקש שנבטל את ההזמנה בבוקינג. ביטלנו והוא אישר את הביטול ללא עלות. אולי זה מסביר איך הצליח לקבל ציון של 8.9 בבוקינג. 

אני בטוחה שלבזנסון יש מה להציע ושפספסנו את המרכז התיירותי, ובכל זאת לא אהבנו אותה ואין מצב שאחזור לשם לבדוק מה פיספסתי.

שעה וחצי של נסיעה לכיוון האלפים הצרפתים, והגענו למקום הלינה החלופי שלנו. קיבלנו קומה שנייה בבית מגורים של זוג קשישים (בכללי, נראה שאירוח זה עיסוק שפנסיונרים צרפתים מאוד נהנים לעסוק בו). היה קצת מוזר לישון בבית של מישהו אחר, ובכל זאת היה נקי ונעים ושקט (ומזגן!), והמארחים באמת השתדלו לגרום לנו להרגיש בנח.

זהו, נפרדנו מאלזס. מחר אנחנו נוסעים לכיוון האלפים הצרפתים, ועל כך בפוסט הבא.