טיול בת מצווה לארה"ב - יום מבוזבז

 את יום שישי התחלנו בביקור ברציף הדייגים הישן במונטריי. אחרי רציף הדייגים המרשים בסן פרנסיסקו, זה של מונטרי מאוד מאכזב.

הצטלמנו על רקע כמה מבנים של מונטריי ההיסטורית. בתמונה כאן, לדוגמה, רואים את מבנה המכס העתיק.

כשמיצינו את רציף הדייגים (וזה היה די מהר) התלבטנו אם להמשיך ל- cannery row או לנסוע לקניות בגילרוי. מיכה הכריע לטובת גילורי, כי הוא רצה נעלי ספורט. איך אמרה ג'וליה רוברטס ב"אישה יפה"? big mistake. big. hugh. הנסיעה הייתה ארוכה מדי, הילדים היו מעצבנים עד בלתי נסבלים, המחירים היו לחלוטין לא זולים, המבחר לא מרשים. סתם בזבוז זמן ובזבוז יום.

בשעה 16:00 כבר היינו צריכים להתקפל משם כדי להספיק להתארגן לשבת. השלל שלנו מיום הקניות הזה היה כמה נעלי התעמלות. בשביל זה לא היה שווה לנסוע כמעט שעה, ולסבול את הקיטורים והמריבות של הילדים.

קצת לפני שחזרנו למלון עברנו דרך הרבי של חב"ד ולקחנו את ארוחת השבת שהזמנו ממנו. מחיר מטורף לגמרי לארוחה צנועה מאוד. אחרי התארגנות מהירה נכנסה השבת.

ארוחת שישי בערב הייתה די זוועתית. חדר שלנו מסודר בצורה מאוד לא נוחה. אין שולחן נורמלי וכמעט שאין כסאות. יש ספה אחת שמשמשת גם כמיטה לבנים. נאלצנו לסגור את מיטת הספה, ולארגן את הארוחה על שולחן סלון פיצפון. באמצע הארוחה הילדים התפרקו לגמרי, כנראה כתוצאה מיום משעמם במיוחד. אני אחסוך מכם את הפירוט, אבל הארוחה הסתיימה בצרחות הדדיות ובבכי קולקטיבי. היה כיף.

התפילה למחרת התחילה ב-10:00. זה נתן לנו מספיק זמן לקום מאוחר ולצעוד. התפילה הייתה ארוכהההההההה מאוד, מה ששוב גרם לילדים להשתגע מרוב שיעמום. בסוף התפילה שוחחנו קצת עם הרב של חב"ד ולמדנו על החיים התוססים של הקהילה, שמונה (כמה נוח) כ-10 גברים ואישה אחת. חוצמזה גם אכלנו צולנ'ט טעים.

כשהגענו לחדר ארזנו את החלה ואת ארוחת הבשרים הקרים שלנו ויצאנו לכיוון הים. המוטל ממוקם ממש ליד שמורת טבע של דיונות וליד החוף. בשביל ההליכה של השמורה מצאנו ספסל שצופה אל האוקינוס, ועשינו עליו פיקניק. ההליכה בטבע הרגיעה את הבנים, וכשחזרנו למוטל הם רצו להישאר בו ולנוח. לי לא התחשק לשמוע אותם רבים, וגם רציתי לראות את שמורת פרפרי המונרך שסמוכה גם היא למוטל, לכן השארנו אותם לבד בחדר וצעדנו ברביעיה כחצי שעת הליכה לכיוון השמורה. בניגוד למקומות אחרים שבהם ביקרנו, כאן לא גבו כסף בכניסה. הצלחנו לראות כמה פרפרים מנצלים את השעות האחרונות של האור, אבל בעיקר נהנינו מההליכה ברחובות פסיפיק גרוב (עיירה שצמודה למונטריי ושבה ממוקם המוטל שלנו). חזרנו לחדר קצת לפני מוצ"ש, רק כדי לגלות שבזמן העדרנו הבנים לא רצחו אחד את השני, אבל השירותים נסתם ועולה על גדותיו.

טיול בת מצווה לארה"ב - ילדים תראו הנה דלעת

שדה הדלועים הראשון שראינו היה מאוד מרשים. עשרות כדורים כתומים נחים על הקרקע במין אי סדר מאורגן, כשבאמצע יש בובת דחליל חמודה, ועל הגדר שלטים עם קורי עכביש ועטלפים. גם מיכה וגם אני צעקנו לילדים בהתלהבות: "ילדים, תראו הנה דלעת!" אחרי 5-6 שדות כאלה, מצאתי את עצמי קוראת בעייפות לילדים, כמו במין רפלקס מותנה: "ילדים, תראו הנה דלעת…" אז כן, ראינו הרבה דלועים היום. זה יפה מאוד, אבל אם אראה עוד דלעת אחת, אני אפצח אותה בעצמי ואארגן לה חיוך מרושע במיוחד.

בבוקר עזבנו את סן פרנסיסקו בתחושה שלגמרי לא מיצינו אותה.  נסיעה אחרונה על גשר שער הזהב, ואנחנו פונים ליער Muir woods. זה יער שבו יש את עצי הרדווד העתיקים ביותר בארה"ב. חלק מהעצים הם בני למעלה מ-2,000 שנים. למרות העצים הגבוהים , היער לא כ"כ צפוף ומדי פעם חודרות כמה קרני שמש מבעד לענפים ומאירות בצורה מקסימה את השביל. משחקי האור והצל האלה שהשמש והעצים משחקים ביניהם נראים נהדר במציאות, אבל מצטלמים גרוע מאוד. או שאנחנו יצאנו בהירים מדי או שהעצים יצאו כהים מדי.

למרות שהיום היה בהיר עם שמש חמימה, ביער עצמו קפאנו מקור. האף של כולנו נהיה אדום והידיים הרגישו כמו קרחונים. הנייטיבס מישראל הגיעו להלחם בקור עם חולצות טריקו, מעיל דק והמון אמונה בצדקת הדרך. כובעי צמר וכפפות יכלו להועיל קצת יותר…

כשחזרנו לאוטו לקחנו לעצמנו כמה דקות להפשיר, ואח"כ התחלנו לנסוע על כביש 1. היעד המוצהר היה נקודת המיסתורין בסנטה קרוז, אבל כמו תמיד סטינו מהדרך, והפעם לא בגלל טעות ניווט, אלא סתם כי היינו עייפים ולא היה לנו כוח לכביש הארוך.

ירדנו מהכביש בעיירה Half moon bay. בדפים שהכנתי לקראת הטיול כתוב שיש שם מושבת פילי ים ומגדלור יפה. היו לנו כוונות טובות לחפש את האטרקציות המסעירות האלה, אבל יריד דלועים עם מתקני שעשועים לילדים משך את תשומת לבנו. היריד קושט בקישוטי הלוואין והכיל אטרקציות כמו מתנפחים, רכיבה על סוסי פוני, איש שמנפח בלונים בצורות מגניבות תמורת תשלום מופקע ובית מכושף. הבנים התעקשו להיכנס לבית המכושף, אז שלחתי איתם את מיכה. הוא יצא כולו חיוור. מסתבר שתמורת 3$ לאדם, מישהו תפס לו את הרגל. ברררר….

היריד היה מאוד נחמד. למרות שלא היה מדובר באטרקציה תיירותית מסומנת על גבי המפה, הוא נתן לנו להרגיש קצת מהחיים המקומיים. והוא גם סיפק לנו המון הזדמנויות לתמונות שוות.

כשסיימנו לחגוג ביריד היה כבר מאוחר מדי לנסוע לנקודת המסתורין בסנטה קרוז, ולכן בצער רב ויתרנו עליה וכיוונו את ה-GPS ישר למלון במונטריי (פסיפיק גרוב). הדרך למונטריי עברה בחלקו הצפוני של כביש מס' 1 (כביש החוף של קליפורניה). הנסיעה לאורך הים סיפקה לנו המון רגעי "ואוו", וגם המון שדות עם דלועים למכירה. קצת לפני סנטה קרוז עצרנו ליד מגדלור בשם pigeon point. על הסלעים מתחת למגדלור ראינו חבורה של אריות ים יושבת ומשתזפת ברגעים האחרונים של השמש. נוף מדהים!

הדרך מהמגדלור למלון הייתה מלאה בפקקים, אז עצרנו להתרעננות קלה בסניף טארגט שמצאנו על הדרך. פעם ראשונה שלנו בסופר הענק הזה. פירנסנו אותו היטב.

הגענו למלון אחרי 20:00. כולם עייפים ומותשים. המלון פחות טוב מזה שהיה לנו בס"פ, והקיטורים לא פסקו. בהתחלה קיטרו על העדר ארונות, אח"כ על הקושי בפתיחת הספה למיטה, ואז רבו מי ישן עם מי ואיפה, ואז קיטרו על ברז המים באמבטיה (שאגב, גדולה מספיק כדי לשמש מיטה נוספת בחדר) ועל בקבוק השמפו הקטן, ובסוף קינחו בקיטורים על שקעי החשמל. אההההההההההה…. קשה לרצות את כולם.

מחר אנחנו מטיילים במונטריי ומתארגנים לשבת. כבר הזמנתי ארוחה כשרה מבית חב"ד המקומי. בהעדרה של פלטת שבת, ביקשתי ארוחת בשרים קרים. באחס.

שתהיה לכולכם שבת שלום, ונשיקות מאיתנו.

טיול בת מצווה לארה"ב - יום שכולו (גשר ה)זהב

 אתמול ישבנו על ספסל ברציף הדייגים, אכלנו ארוחת בוקר ובהינו בספינות הישנות שעוגנות שם. פתאום נשמעה צפירת אזעקה עולה ויורדת. הסתכלנו משועשעים זה על זה ואמרנו שאין מצב שזו אזעקת טילים, מקסימום אזעקת רעידת אדמה או צונאמי. כמה שניות אחר כך נשמעה הודעה שמדובר רק בתרגיל. חשבתי שאם היינו בארץ כבר הייתי נלחצת. והנה, בצירוף מקרים מוזר, קראנו עכשיו בווי-נט שגם ברחובות הייתה היום אזעקה, אבל בניגוד לאזעקה שלנו ברחובות הייתה אזעקת אמת. הלב איתכם, חברים.

את הבוקר שלנו התחלנו בטיול לפארק שער הזהב. מדובר בפארק גדול עם הרבה גנים ומוזיאונים. בחרנו להתחיל באקדמיה למדעים של ס"פ. ההמלצות השונות שקראנו הבטיחו מוזיאון מדע מדהים לילדים עם פלנטריום. אז אכן היה מדובר במוזיאון מדע נחמד מאוד, אבל לא יותר מזה. היו שם כמה שלדים (שווים) של דינוזאורים ועוד תצוגות טבע סטנדרטיות. לא משהו שהפיל לנו את הלסת. בפלנטריום לא הוצגו הכוכבים, אלא הוקרן סרט על מסך בצורת כיפה. הסרט עסק באופן שבו נוצר היקום (לפי תאוריית המפץ הגדול) ועל הסיכוי להימצאותם של חיים מחוץ לכדור הארץ. הילדים קצת התקשו להבין את האנגלית בסרט (טוב, גם אני…), ובכל מקרה מיצו את החוויה אחרי כמה דקות. היה קצת מאכזב שלא ניצלו את הפלנטריום להצגת כוכבים. בשורה התחתונה, המוזיאון אכן מתאים לילדים, אבל הביקור בו היה מיותר, לאור העובדה שבגלל הזמן שביזבזנו בו כמעט שלא ראינו כלום מהפארק.

כשיצאנו מהמוזיאון התחלנו לטייל בשבילי הפארק המטופחים עד שהגענו לגן התה היפני. הגן מהמם. מלא בפינות מדהימות ביופיין, שכמובן נוצלו לבוק צילומים מלא.

לאחר שסיימנו לטייל בשבילי הגן, הילדים והבטן שלי הודיעו שהם רעבים מאוד. ויתרנו על סיור מקיף יותר בפארק ונסענו לאחד הרחובות הסמוכים לפארק למסעדה סינית צמחונית כשרה בשם שנגרילה. בניגוד לשיפודיית חזן שבה אכלנו אתמול, מסעדת שנגרילה היא מסעדה סינית אמיתית, שבגלל היותה צמחונית זכתה גם בתעודת כשרות. האוכל היה אותנטי וטעים ברובו, והאכילה הייתה חוויה.

אחרי הארוחה רציתי לסוע לתצפית מעל הטווין פיקס, אבל טעות ניווט הובילה אותנו אל חניון (חינם ל-3 שעות) שממנו יצא מסלול הליכה רגלי ששיך ל-golden gate national park. בתחילת המסלול הייתה תצפית מדהימה על הגשר.

 

 

ירידה קצרה במסלול הובילה אותנו אל בקתת חימום שממוקמת ליד המצודה שמתחח לגשר. הבקתה משמשת היום כחנות מזכרות. אנחנו רק 4 ימים בארה"ב, אבל כבר קלטנו שבכל מקום שיש בו ולו תייר אחד, האמריקאים ממקמים בית קפה וחנות מזכרות. לזכותם יאמר שבכל חור הם ממקמים גם שירותים.

עלינו בחזרה בשביל עד לגשר עצמו וטיילנו קצת על הגשר, עד שרעש המכוניות החולפות הציק לעידו.

בדרך חזרה למלון החלטנו להיכנס לסוסוליטו כדי לסמן וי שהיינו בה. השבילים המפותלים של העיירה הזאת היו צרים מדי לטנק שלנו, אז מיהרנו לקצר את הסיור ולחזור לדרך הראשית שמובילה למלון. הרבה מתארים את העיירה כציורית ויפה. אני אסתפק ב-לא רלבנטית לילדים ולמכוניות ענק.

זהו, זה היה היום האחרון שלנו בס"פ. היום אנחנו יוצאים מס"פ לכיוון כביש מס' 1 ומונטריי.

טיול בת מצווה לארה"ב - Belive it or not

היום, במקום שאני אכתוב, יש פוסט אורח של הילדים:

עידו:
יצאנו בבוקר מהמלון לכיוון רציף הדייגים, כדי לבקר במוזיאון ריפלי – believe it or not. במוזיאון היו מוצגים כל מיני דברים מוזרים מכל העולם. לדוגמה, היה שם איש סיני כחול, איש חד-קרן, איש עם שיני קורוקדיל וג'יפ מכרטיסי לוטו.
אחר כך נסעו בקרונית לצ'יינה טאון (הרובע הסיני). טיילנו בין החנויות ואכלנו במסעדה כשרה.
מקווה שאמשיך לעדכן, עידו

דנה:
יצאנו בבוקר אחרי שקמנו מוקדם לפנות בוקר. בדרך ראינו כל מיני דלועים קורי עכביש, עטלפים ודברים אחרים שמסמנים את בוא ליל כל הקדושים. שאני חייבת להודות שזה ממש מגניב לראות איך אנשים משקיעים בקישוטים לליל כל הקדושים (אחרי שאתמול ראיתי בסופר עוגה שעליה יש ציור של דלעת ועטלף במיוחד לליל כל הקדושים)…
הגענו למוזיאון ריפלי – believe it or not. ראינו שם כל מיני מוצגים מגניבים, מסריחים ומוזרים, כמו חיות בתוך כלוב שעושות ריחות, האישה הכי מכוערת בעולם, מתקן שעושה לך סחרחורת ואכ"ח גורם לך לצאת מכוער ומוזר.
לאחר ההתלהבות הרבה מהמוזיאון יצאנו כמו כמעט כל יום לקרוניות היפות והצפופות (שכל פעם מחדש גורמות לי להרגיש כאילו נכנסתי לתוך סין…) ותוך זמן קצר הגענו לצ'יינה טאון שזה בעצם כמה רחובות שבנויים על סגנון סין וחיים בהם סינים אמריקאים (רק שהכול בתוך סן פרנסיסקו). לאחר הליכה ברחובות וטיול בחנויות סיניות הגענו למסעדה בשרית כשרה (וכמובן שהתלהבנו מזה שמדברים במסעדה בעברית וכתוב בעברית) האוכל- ממש טוב! רק שהמחיר היה יייקר…
לאחר ארוחה בשרית ראשונה שלנו מאז שהגענו לפה, המשכנו ללכת בהמשך הצ'יינה טאון, ולאחר שהתחיל להימאס עלינו התחלנו לחזור בחזרה (שוב) בקרונית.
בדרך חזור למלון החלטנו לנסוע על גשר המפרץ (bay bridge), שהוא ארוך יותר מגשר הזהב אבל פחות יפה מגשר הזהב. אחרי שיצאנו מהגשר נסענו דרך העיר שהיא עיר הררית מאוד (אוקלנד).
בסוף היום אבא ואמא גילו שהם איבדו את המצלמה שלהם (שהתקלקלה לנו במהלך הטיול…) ושכנראה הם השאירו אותה בקרונית... אז א-י-ן לנו תמונות מהמוזיאון. אבל אמא אומרת שאפשר למצוא בכל עיר בארה"ב מוזיאון כזה. וכמובן שהמצלמה שלי שהיה בה היום מעט תמונות הצילה את המצב! 

זה הכול להיום… נמשיך לעדכן מחר אחרי יום חוויותי,מהנה, יפה ומרתק נוסף בארה"ב.

יאיר:
אהבתי שכל הרחובות בסן פרנסיסקו היו מלאים בקישוטים של הלוואין (עטלפים, עכבישים, קורי עכביש, דלעת).
היינו היום במוזיאון ריפלי. ראיתי שם רכב שעשוי מכרטיסי לוטו. היה שם מתקן שנראה כמו קליידוסקופ ענק. הרגשנו כאילו אנחנו זזים, אבל לא באמת זזנו. זה היה אשליה אופטית. ראינו שם גם אומנות מקליפות ביצים. למשל, ציור של גשר הזהב על קליפת ביצה. ראינו שם גם תמונה של האיש הכי שעיר בעולם, פסל של האיש הכי גבוה בעולם וסרטון על האיש הכי קטן בעולם. היה מגניב.
אח"כ היינו ברציף הדייגים, וראינו שם אוניות ישנות. ראיתי שם רכב-ספינה. זה רכב שיכול לסוע גם על הכביש וגם לשוט במים.
משם נסענו בקרונית לצ'יינה טאון.
ובסוף היום נסענו על גשר גדול ויפה (אמא אומרת שקראו לו: bay bridge).

טיול בת מצווה לארה"ב - יושבים בסן פרנסיסקו על המים

 אני מניחה שהכותרת של הפוסט לא תזכה בפרס הכותרת המקורית, אבל בתכל'ס זה די מסכם את מה שעשינו היום.

כשיצאנו מהמלון בבוקר היה נראה שתחזית מזג האוויר הכזיבה ושאנחנו עומדים בפני יום מעונן וגשום, אבל מיד כשעברנו את גשר הזהב התבהרו השמים. בסן פרנסיסקו עצמה הייתה רוח קרה (מזל שברגע האחרון חזרתי לחדר להביא מעילים), אבל רוב הזמן הייתה שמש ולא ירדה טיפת גשם.

טעות ניווט בתחילת היום הביאה אותנו לרחוב לומברד, שבו תיכננו לטייל מחר. זרמנו עם השינוי וטיילנו ברחוב המפותל.

בראש הרחוב יש תחנת עצירה של הקרוניות המפורסמות של ס"פ, אז שוב זרמנו עם השינוי ונסענו עם אחת.

כשחזרנו לרכב הופתענו לגלות שקיבלנו קנס. לא בגלל שחנינו במקום אסור ולא בגלל שחרגנו מזמן החניה המותר, אלא בגלל שלא סובבנו את הגלגלים שלנו בזווית של 3 מעלות הצידה. כן, כן, מסתבר שבס"פ יש תקנה שקובעת שרכב שחונה בירידה או בעליה צריך לחנות כשהגלגלים שלו מופנים בזווית של 3 מעלות לכיוון שמאל (כיוון הכביש). ועל זה הם קונסים ב-50$. אם הילדים לא היו קוראים את הבלוג הזה, הייתי מפתחת את הנושא קצת יותר ומביעה את דעתי על המחוקקים בס"פ, על הוריהם ועל הורי הפקח, אבל עזבו.

מרחוב לומברד נסענו לאזור הנמל, למזח 39. קנינו city pass ומיהרנו לנצל אותו ב- aquarium of the bay. נרשמה התלהבות כללית מהכרישים שהתרוצצו לנו מעל הראש. אני התלהבתי דווקא מהמדוזות הצבעוניות. באקווריום יש פינת ליטוף מקורית: לטף כריש. מכיוון שהכריש התעקש לשחות בקרקעית הבריכה הרחק מאצבעות הילדים, הם נאלצו להסתפק ב-bat ray (עידו אומר שבעברית קוראים להם "חתול ים". אני קוראת להם "הדגים עם הכנפיים"). המדריך הסביר לילדים שנוגעים בדגים רק עם האצבע, אבל יעל דחפה למים את כל היד עד המרפק והרטיבה כמעט את כל החולצה. מכיוון שהיה קר בחוץ, הייתי חייבת לרוץ ולחפש לה סווצ'ר חדש ויבש.

כשיצאנו מהאקווריום טיילנו בשדרת החנויות של מזח 39. הכל מאוד יפה, אבל יקררררר. חוץ מהסווצ'ר ליעל, לא קנינו שם כלום.

הלכנו לראות את אריות הים, שהם בעצם האטרקציה המרכזית של המזח (אם מתעלמים משלל החנויות ומסעדות מאכלי הים שיש שם). למרבה האכזבה היו על המזח אריות ים בודדים, וגם הם שכבו כמו בטטות ולא עשו כלום.

ה-city pass שרכשנו הוביל אותנו לאטרקציה הבאה של מזח 39: שיט מתחת לגשר הזהב ומסביב לאלקטרז. היה קר מאוד, אבל יפה. גשר הזהב מאוד מרשים מלמטה (בעצם גם מלמעלה…). הילדים הוקסמו מאלקטרז, ואני הצטערתי שהחלטנו לוותר על רכישת כרטיסים לאי.

אחרי השייט החלטנו ללכת לכיוון רציף הדייגים. הג'ט לג התחיל לתת בנו אותותיו, והילדים (בעיקר עידו) טרחו ליידע אותנו כל חצי דקה שמשעמם להם. כשכבר החלטנו להסתובב ולחזור לרכב, הם התבייתו על rain forest cafe – בית קפה (וחנות) שמעוצב כיער גשם, כולל מפלים, גשרים ודגמי חיות בגודל (כמעט) אמיתי. בילנו שם עד שנגמרו לנו הבטריות במצלמה.

בדרך חזרה לאוטו עברנו ליד מוזיאון השעווה ומוזיאון Ripley – Believe it or not. הילדים רצו להיכנס, אבל כולם כבר היו גמורים מעייפות, אז הבטחנו להם לחזור מחר.

היום הראשון בס"פ הסתיים קצת מוקדם משתכננו, אבל היה מהנה.

טיול בת מצווה לארה"ב - על טעויות משלמים

ולפעמים התשלום הוא מאוד יקר… אבל אני מקדימה את המאוחר.

יצאנו מהבית בסביבות 21:00 ונסענו לנתב"ג. הבידוק הבטחוני וגם הצ'ק-אין עברו בזמן יחסית סביר. אחרי קניות יחסית צנועות עלינו למטוס. כדי לחסוך מכם דיווח מתיש, אני אנסה לסכם 15.5 שעות טיסה במילה אחת: שרדנו. כלומר, כיף זה בטוח לא היה, אבל גם לא כזה סיוט כמו שחששתי שיהיה (או כמו שהיה להורים שהבת שלהם יללה כמעט כל הטיסה). הכסאות היו פחות נוחים משחשבתי שיהיו. הבידור היה דל משציפיתי שיהיה. האוכל היה טוב משהערכתי. הילדים התנהגו למופת (למעט השעה האחרונה שגמרה אותם). כמובן שכמעט שלא יישנו, כי הילדים היו עסוקים בלהפעיל אותנו לאורך (כמעט) כל הטיסה. אני חושבת שהרגע המייאש ביותר בטיסה נרשם לאחר שעת טיסה, כשהבנתי שאם היינו טסים לנופשון בטורקיה כבר היינו מגיעים אל היעד, אבל מכיוון שבחרנו לנפוש בארה"ב יש לנו עוד 14.5 שעות טיסה עד ליעד. בדיעבד (לאחר ששמענו על רעידת האדמה בטורקיה) טוב שלא בחרנו לנפוש שם.

הנחיתה בל"א הייתה חלקה. באמת. אחת הנחיתות היותר מוצלחות שחוויתי. גם היציאה משדה התעופה עברה חלק. התעכבנו קצת בביקורת הדרכונים כי מלאתי את אחד הטפסים לא נכון, אבל השוטר היה נהדר. הזהירו אותנו שלא להתבדח עם שוטרי משטרת ההגירה ואמרו שהם חמורי סבר. אנחנו נפלנו על שוטר סופר נחמד, שניהל איתנו שיחה מאוד נעימה ואפילו התבדח איתנו (מיוזמתו…). בכלל כל האנשים שיצא לנו לשוחח איתם בל"א היו מאוד מאוד נחמדים.

וכאן אנחנו מגיעים לטעות שעלתה לנו ביוקר. קיבלנו עצה גרועה שלא לקנות בישראל כרטיסי המשך לטיסה מל"א לסן פרנסיסקו, אלא להגיע לנמה"ת בל"א ושם לקנות כרטיסים במקום. נאמר לנו שהמחיר מאוד זול, ושהטיסות יוצאות כל שעה. כשהגענו לשדה התעופה גילינו שאנחנו צריכים ללכת כרבע שעה על מנת להגיע לטרמינל הטיסות הפנימיות. אח"כ גילינו שמחיר הטיסה יקר מזה שהיינו משלמים אם היינו רוכשים כרטיסים מראש מהארץ. וגילינו שאנחנו צריכים לחכות 3 שעות לטיסה. בסופו של דבר הטיסה התעכבה בשעה נוספת. בילינו 4 שעות מסויטות בהמתנה לטיסה. הילדים כבר היו מפורקים וגם אנחנו – אחרי 24 שעות ללא שינה – היינו מחוקים מעייפות. במקום להגיע לסן פרנסיסקו בסביבות 12:00 בצהרים, הגענו אליה לקראת 16:00.

היתרון היחיד שהיה לבזבוז הזמן הזה הוא שיכולנו להגיע ישירות למלון ולעשות צ'ק-אין. אספנו את הטנק שלנו בדוכן השכרת הרכב ויצאנו לדרך. הנסיעה הייתה קצרה וקלה. מיכה התרגל בלי בעיות לנסיעה בטנק. אבל אנחנו עדיין מתקשים לתרגם מקילומטרים למיילים. קצת לפני ההגעה למלון, הילדים נרדמו קולקטיבית באוטו, מה שביטל כל התלבטות שאולי הייתה לנו לעצור איפשהו בדרך למלון.

המלון עצמו מצוין! טוב משציפיתי. יש לנו סוויטה עם 2 חדרים. הילדים חולקים 2 מיטות זוגיות בחדר עם טלוויזיה ושולחן כתיבה. גם בחדר של מיכה ושלי יש טלוויזיה. יש מרפסת חיצונית חביבה עם פטיו. יש אמבטיה ופינת קפה. וכמו שביקשנו, הכניסו לנו מיקרוגל לחדר. החדר נקי ומרווח. ויש אינטרנט בחינם! אתר האינטרנט של המלון מבטיח שהם במרחק 20 דקות נסיעה מגשר הזהב. בפועל זו הייתה נסיעה של פחות מ-15 דקות. כך שגם המיקום של המלון מעולה.

אחרי סבב מהיר של מקלחות נשפכנו כולנו במיטות, והלכנו לישון עד 4 לפנות בוקר. עכשיו אנחנו מעבירים את הזמן עד שנוכל להתארגן ולצאת לטייל.

טיול בת מצווה לארה"ב - תוכנית הטיול (בערך)

 עוד 10 ימים ל-D Day וההכנות מתקדמות בעצלתיים.
תכנית הטיול די גמישה ופתוחה (שזו דרך יפה להגיד שאנחנו לא ממש יודעים מה אנחנו מתכוונים לעשות).
לפחות מבחינת המלונות אנחנו סגורים. זה כבר נותן לנו איזושהי מסגרת לטיול.
דווקא היו שטענו שמכיוון שלא מדובר בעונה הבוערת, אין צורך לסגור מלונות מראש, אלא לזרום עם הטיול, להיכנס בספונטניות למלון / מוטל ולסגור במקום. זה אולי מתאים לטיול זוגי, אבל לא לטיול עם 4 ילדים. מבדיקה קלה באינטרנט עולה שמבחר החדרים שמאכלסים 2 מבוגרים ו-4 ילדים לא כזה גדול. לא התחשק לנו להסתובב שעות על גבי שעות בחיפוש אחר מקום לישון בו. וגם לא התחשק לנו להתפצל ל-2 חדרים שונים שממוקמים רחוק זה מזה באותו מלון.
לאחר התלבטות קלה בנינו את תכנית הטיול כך שבכל מלון נשהה כמה לילות, גם אם זה אומר שנצטרך לנסוע הרבה בבוקר. הרי ממילא היינו מבזבזים את הזמן הזה על אריזה וצ'ק אאוט. ככה לפחות נוכל להתמקם בנוחות.
 
שלד תכנית הטיול
23/10-27/10 – סן פרנסיסקו.
לינה ב- BEST WESTERN PLUS Corte Madera Inn המלון ממוקם מחוץ לס"פ, אבל מחיר הלינה בו שפוי ויש בו חדר (או ליתר דיוק סוויטה) ל-6 אנשים.
27/10-30/10 – מונטריי (כולל שבת)
לינה ב-Rosedale Inn בפסיפיק גרוב (מרחק של כ-40 דקות הליכה מבית חב"ד במונטריי).
30/10-3/11 – לוס אנג'לס.
לינה ב-BEST WESTERN PLUS Park Place Inn באנהיים (ממש מול הכניסה לדיסנילנד).
3/11-6/11 – סן דייגו (כולל שבת)
לינה ב-BEST WESTERN Lamplighter Inn & Suites שאמור להיות ממש קרוב לאחת הקהילות האורתודוכסיות שם.
6/11-10/11 – לאס וגאס
לינה ב-Desert Rose המרוחק כחצי ק"מ מהסטריפ.
 
זהו. הכול סגור. חוץ מרכב, אוכל, תרופות, ביטוח רפואי, ואריזת חצי מהבית. בקטנה.