טיול בת מצווה לארה"ב - אין כמו בבית

זהו, אנחנו אחרי שישבת בבית. מנסים להתבגר על הג'ט לג. אבל למען התיעוד וההיסטוריה, אני חייבת לסכם את היום האחרון שלנו בארה"ב.

בבוקר היום האחרון בווגאס החלטנו שאין לנו כוח לחזור לסטריפ, ושוב לשמוע את הילדים מקטרים על כאבי רגליים ועל עייפות. החלטנו לראות קצת טבע, אז שכנעתי את מיכה לנסוע לסכר הובר. קצת לפני הסכר ראינו שלט שהציע טיסה במסוק לכיוון הסכר במחיר של 29.99$. אחרי שעצרנו ראינו ששוב נפלנו לשיטת השיווק האמריקאית שבה מציינים את המחיר ההתחלתי וה(לרוב) לא ריאלי. ב-29.99$ הייתה טיסה של 2 דקות מעל אגם mead. אנחנו החלטנו ללכת על טיסה קצת יותר יקרה, שעוברת גם מעל האגם וגם מעל הסכר. יעל ואני נשארנו למטה, ומיכה והילדים עלו על המסוק. הם חזרו נלהבים אחרי כמה דקות עם תמונות מעולות של הסכר ושל הגשר שנבנה לידו (פירוט בהמשך).

אחרי הטיסה במסוק המשכנו בנסיעה לכיוון הסכר. בדרך עצרנו לתצפית על הסכר מהגשר. מדובר בגשר שמוקדש לזכרו של שחקן הפוטבול פט טילמן (מקווה שזכרתי נכון) שעזב קריירת פוטבול מצליחה לטובת גיוס לצבא, ונפל במלחמה באפגניסטן. הגשר עצמו מאוד מרשים ויפה. הוא מחבר בין אריזונה לנוואדה ומהווה כביש עוקף. מכיוון שהוא נפתח רק באוקטובר 2010, ה-GPS שלנו לא הכיר אותו, וקצת בלבל אותנו.

אחרי שהצטלמנו גם בנוואדה וגם באריזונה, ואחרי שראינו את הסכר גם מהאוויר וגם חזיתית מהגשר, החלטנו שהספיק לנו. עשינו סיבוב רכוב על הסכר וחזרנו לכיוון וגאס.

אחרי ארוחת צהרים במלון, נסענו לאאוטלט נוסף לקניות אחרונות (הפעם מוצלחות). חזרנו לחדר לארוחת ערב, ואריזת מזוודות. אחרי שעתיים של תנומה קלה, הערנו את הילדים והתחלנו את המסע בחזרה הביתה.

היה ארוך, לפרקים היה קשה, אבל בסוף נחתנו (באיחור של 40 דקות – ותודה לנוסעים שאיחרו לטיסת אל על מניו-יורק לישראל). חזרנו למקרר מלא באוכל טרי (ותודה לאמהות שלנו) ולשבת של מנוחה. הג'ט לג עדיין בעיצומו, האוטו של איבד את המצבר ואת היכולת להתניע (אפילו כבלים לא עזרו), אבל מחר יום עבודה וכולם חוזרים לשיגרה. טוב, חוץ ממני שכנראה אבלה את הבוקר במוסך.