בסן דייגו יש 10 ימים בשנה (כך טוען הספר של סיגלית בר), אז איך יצא שאחד מהם נפל דווקא על הטיול שלנו? רצף מנצח של כמעט 14 יום נטולי גשם, נשבר ביום שישי. בבוקר עוד היה נראה שהתחזית לגשם תתבדה, אבל באמצע ארוחת הבוקר נפתחו ארובות השמים, והתחיל לרדת גשם כמעט ללא הפסקה.
מכיוון שה-city pass שקנינו איפשר לנו כניסה לגן החיות או לספארי, החלטנו למרות הגשם לנסוע לשם. אבל קודם עשינו עצירה בסופרמרקט לקנות קצת מוצרים כשרים. המלון בסן דייגו מוצלח יותר מהמלון במונטריי בכל מה שקשור לשהות בשבת. הוא גם מרווח יותר, וגם מכיל מטבח מצוייד היטב, מה שמאפשר לי (בעזרת הפינג'ן והסיר שהבאתי מהארץ) לבשל קצת לשבת ולחסוך את העלות הגבוהה של ארוחה מקייטרינג כשר. המלון עצמו ממוקם באזור לא תיירותי, אבל ממש סמוך לקהילה הדתית של סן דייגו (אחת מהן, למעשה), ולכן הסופרמרקט היה מצויד היטב מבחינת מוצרים כשרים. הילדים מצאו אפילו במבה וביסלי. יתרון נוסף במלון כאן הוא שארוחת הבוקר פה כשרה לחלוטין, וגם מוגשת – כמו, אגב, בכל המלונות שהיינו בהם – בכלים חד פעמיים.
אחרי קניה קצרה, כשראינו שלגשם אין כוונה להיעלם, המשכנו בנסיעה לגן החיות. הגשם ירד ללא הפסקה, ולנו לא היו מטריות, לכן קנינו לילדים פונצ'ו מניילון להגנה מפני הגשם. יצאנו לסיור מודרך באוטובוס שמקיף 70% מגן החיות, כדי שבכ"ז נראה משהו למרות הגשם. מרבית החיות התעקשו להתחפר בכלובים שלהן, ולכן הסיור לא היה כ"כ מוצלח. אבל הוא איפשר לנו לראות יותר ממה שהיינו רואים אם היינו בוחרים לסייר ברגל. כשסיימנו את הסיור, עידו ודנה העדיפו להישאר בחנות המזכרות בכניסה ולא להסתובב בגשם. מיכה ואני החלטנו ללכת לראות את כל החיות שלא יצא לנו לראות בספארי בר"ג. התמקדנו בכלוב של דובי הפנדה ובדובי הקואלה. בדרך ראינו גם כמה דובים אחרים (כמו דוב גריזלי). יעל ויאיר גילו אפס עניין בנעשה ורק רצו לאכול משהו. חזרנו מותשים לחנות המזכרות וחתכנו בחזרה למלון.
ממש סמוך למלון מצאנו חנות שמוכרת עודפי הלוואין. הסתערנו על החנות בכוחות מחודשים. זו הייתה אחת החנויות היותר כייפיות שהיינו בהן בארה"ב (או בכלל). המון תחפושות וכל מיני שטויות לפורים, והכל ב-50%. לא ברור לי איך, אבל הילדים לא מצאו שם כלום. מיכה ואני, לעומת זאת, קנינו לעצמנו תחפושות מגניבות. הופעת בכורה בפורים הקרוב… קניתי גם תחפושת של בל ליעל שתתאים לה רק בשנה הבאה. התחפושת (מקורית של דיסני) עלתה פחות מ-80 ש"ח, ולכן זו הייתה מצווה לקנות אותה.
הגענו למלון 3/4 שעה לפני שבת, מספיק זמן להתחיל להתארגן לשבת, וכמובן לסיים את ההכנות בדקה ה-95.
השבת בסן דייגו הייתה מוצלחת הרבה יותר מהשבת במונטריי. הקהילה הדתית (אורתודוכסית) כאן מאוד גדולה ומאוד נחמדה. מכיוון שהיה להם מרצה אורח בשבת, הייתה ארוחה לחברי הקהילה גם בשישי בערב וגם בשבת בצהרים. אנחנו הצטרפנו (בתשלום, כמובן) לארוחה בצהרים. האנשים בקהילה מאוד נחמדים. כולם נגשו לדבר איתנו ומאוד השתדלו שנרגיש בבית. עידו ויעל אפילו מצאו חברים חדשים. עידו למד את הכללים של דודג'בול ופוטבול, ויעל למדה איך לגנוב כדור אדום מחבורה של ילדים אמריקאים, ולגרום להם לרוץ אחריה (שזה בעצם קצת כמו פוטבול, לא?).
האמת היא שתיכננו לחזור לבית הכנסת למנחה ולסעודה שלישית, אבל כשחזרנו מארוחת הצהרים נשפכנו על המיטות עד כמעט מוצאי שבת. בכל מקרה, אם יצא לנו מתישהו לחזור ולעשות את כל הדברים שלא הספקנו בטיול הזה, אין ספק שנחזור בשבת לסן דייגו. השהות פה מאוד נוחה לדתיים.
במוצאי שבת, אחרי שעשיתי כביסה, ואחרי שהכנו ארוחת ערב לילדים (איזה כיף שיש מטבח!), החלטנו לצאת לטייל קצת כדי להספיק לראות משהו מסן דייגו. נסענו ל-old town, שזה בעצם רובע שמשחזר / משמר את הבתים הראשונים של המתיישבים האירופאים בסן דייגו. המקום נראה כמו עיירה מהמערב הפרוע, עם המון דוכני מזכרות מקסיקניים. מקום מגניב לאללה. חבל שהגענו אליו בלילה, ולא הצלחנו להתרשם מספיק מהמבנים המקסימים ומהחנויות הנהדרות.
אחרי הסיור הקצר ב-old town החלטנו לנסוע גם לשכונת לה-הוייה, אבל לא הצלחנו להתרשם ממנה בחושך.
מחר אנחנו מתכננים להיות ב-sea world בתקווה שמזג האוויר לא יחזור להיות גשום (והוא דווקא צפוי לחזור להיות גשום , ואח"כ נסיעה ארוכה ארוכה ללאס וגאס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה