לפני אי אלו שנים יצא לי לנפוש בקלאב בתורכיה. אחד הדברים שהיממו אותי בתורכיה הייתה העובדה שאפשר לעשן בכל מקום, גם בלובי של המלון, ישר לתוך הפרצוף שלי. וגאס, מהבחינה הזאת, מזכירה לי את תורכיה. אחרי שבועיים של גן עדן ללא מעשנים, בווגאס מעשנים עלינו מכל כיוון, גם סיגריות וגם סיגרים.
אבל חוץ מהמטרד הקטן הזה, וגאס נהדרת. צדקו אלה שאמרו שהיא כמו דיסנילנד למבוגרים. גם בלי להמר, כיף ויפה פה.
התכנון היה לחרוש ביום שני על הסטריפ, וביום שלישי לצאת לטייל מחוץ לווגאס, אבל כמו שקרה לאורך כל הטיול שלנו, לא הספקנו כלום. כנראה שכושר הארגון שלנו לוקה בחסר ובגדול.
התחלנו את הבוקר בסט צילומים מול לוקסור ואקסקליבר, ואז עברנו למלון MGM לראות את האריות, שנראו משעוממים לאללה.
אחרי האריות הלכנו למוזיאון M&M והשתדלנו לא לקנות שם כלום. היה קשה מאוד, כי המקום מעוצב כך שפשוט חייבים לקנות, והמון. במוזיאון יש גם סרט 3D לילדים (סרט חמוד מאוד), אבל המקום הוא בעיקרו חנות ענק של M&M. אם אתם נחושים שלא לקנות כלום, עדיף שלא להיכנס ל"מוזיאון" הזה.
צמוד לחנות הענק של M&M יש אטרקציית קניות נוספת: החנות של קוקה קולה. חנות מגניבה לאללה, אבל גם בה היינו צריכים להאבק בילדים שלא לקנות כלום.
התחנה הבאה הייתה פאריס. המלון. אחרי יומיים וחצי בווגאס, אני חושבת שזה המלון היפה ביותר שראינו בווגאס או בכלל אי פעם. המלון הוא העתק (כמעט) מושלם של פאריס. כשהולכים בתוך המלון (ומתעלמים ממכונות הקזינו) אפשר (כמעט) להרגיש כאילו אנחנו באמת בפאריס.
אפילו השירותים במלון מפוארים ומדהימים. דנה ואני התעלמנו מהרמות גבה של המנקה, וכמו 2 תיירות יפאניות עמדנו וצילמנו תמונות בשירותים.
אחרי פאריס חצינו את הכביש למזרקות של מלון בלג'יו וצפינו במופע המזרקות המדהים. צעקנו "ואוו" כמו כל מי שעמד לידנו ברחוב, כשראינו את המזרקות משפריצות מים לגבהי ענק.
בשלב הזה כבר כאבו לכולם הרגליים וגווענו ברעב. הגיע הזמן לחזור למלון לנוח קצת. אבל רק קצת כי יש הרבה מה לראות.
את טיול הערב התחלנו בנסיעה צפופה ודחוסה באוטובוס נוסע לאורך הסטריפ. התמלון שלנו נמצא בתחילת הסטריפ, ואנחנו נסענו עם האוטובוס לכל אורך הסטריפ עד למלון הסטרטוספר שנמצא בקצה השני. האוטובוס היה מלא באנשים והרגשנו די מחוצים.
כשהגענו לסטרטוספר, נפרדנו מ-60 דולר ועלינו לתצפית. האמת? שווה. תצפית מדהימה ביופיה. וכבונוס קיבלנו אפשרות לראות מטורפים עושים באנג'י מהגג. כולנו רעדנו מפחד רק מלראות את זה. על הגג יש 3 מתקני לונה פארק שמוגדרים כמתקנים המפחידים ביותר בעולם. רצינו לעלות לבדוק אותם, אבל אז ראינו במקרה אחד מהם (מעין רכבת שנוסעת אל קצה המגדל ואז כאילו סוטה מהפסים לכיוון התהום) ונהיה לנו רע. אפילו עידו, חובב רכבת ההרים, החוויר ואמר שלא בא לו לנסות את המתקנים.
אחרי הסטרטופר המשכנו בסיור על הסטריפ. היעד הבא היה מלון ונציה. בתכנון המקורי רצינו לשוט על הגנדולות, אבל אז ראינו שהסיבוב של הגנדולות קצר יחסית, וגם עולה המון כסף, אז הסתפקנו בלהצטלם ליד.
אחרי שהתפעלנו מוונציה, חצינו את הכביש למלון מיראג' כדי לראות את הר הגעש שבחזית המלון מתפרץ (תערובת של מזרקות מים ואש – מדהים!).
למרות שהיה לנו עוד הרבה מה לראות בסטריפ, הילדים כבר קיטרו שהם רעבים, שהם עייפים ושהרגליים שלהם כואבות, אז חזרנו למלון לארוחת ערב ולשינה.
התכנון המקורי היה לצאת ביום שלישי לטיול מחוץ לווגאס, אבל גם מיכה וגם אני היינו עייפים מאוד, ולא הרגשנו שמיצינו את הסטריפ, לכן החלטנו להישאר בווגאס. את הבוקר התחלנו באווטלט בכניסה לווגאס, שיש בו חנות עודפים זולה של דיסני (זולה יחסית למחירים שהיו בדיסנילנד….). מיכה קנה לעצמו כמה בגדים, ואני התמקדתי בחזיות ותחתונים. באופן כללי הקניות בארה"ב היו די מאכזבות. אחרי שהרבה אנשים הבטיחו לי חווית קניה מטורפת עם מחירים אטרקטיבים, גילינו שארה"ב יקרה מאוד. הרבה יותר מישראל. לקנות בגדי באזר אני יכולה גם בישראל, ושם המחיר הוא פחות מחצי ממה שהבאזרים בארה"ב מציעים. ואם מחליטים ללכת על הבגדים היקרים יותר, אז המחירים כבר קופצים ל-120 ש"ח לסווטשירט ו-80 ש"ח לחולצת T. לא שווה. בכל מקרה, קניות עם ילדים זה סיוט לא קטן. הסיבה היחידה שעברנו יחסית בשלום את יום הקניות הזה הייתה העובדה שעידו בחר להישאר במלון ולנוח.
בצהרים חזרנו למלון כדי לפרוק את הקניות וכדי לאכול. אחרי מנוחה קצרה יצאנו לטיול הערב שלנו בסטריפ.
התחלנו את הטיול בלוקסור (שאותו יאיר רצה לראות) ובאקסקליבר (שאותו דנה רצתה לראות), ואז הלכנו לרכבת ההרים במלון ניו-יורק (שאותה עידו רצה לראות). עידו הגיע לגובה הנדרש לרכבת ההרים כשהוא נעול בנעלים, אבל מפעילי המתקן התעקשו שהוא ימדוד גובה ללא נעלים. למרבה הצער חסרו לו 2 אינץ' (או משהו כזה). עידו היה מבואס לאללה, כי הוא בנה על רכבת ההרים הזו מהשניה שהגענו לווגאס.
התחנה הבאה שלנו הייתה מלון סיזר פאלס. בדרך ראינו שוב את מופע המזרקות של הבלג'יו. בלילה הוא אפילו יותר מדהים מאשר ביום.
המלון סיזר פאלס יפיפה. נותן פייט רציני למלון פאריס (אבל עדיין לא עוקף אותו). הסתובבנו בשדרת החנויות של המלון ונחנו ליד המזרקות. מבחינת מיכה ומבחינתי הלילה עוד היה צעיר, אבל יעל כבר הייתה מפורקת מעייפות ודנה בכתה שכואבות לה הרגליים, אז סגרנו את הלילה מוקדם וחזרנו למלון.
היום זה היום האחרון שלנו בווגאס ובארה"ב בכלל. עוד אין לנו מושג מה נעשה. יש עוד (לפחות) 2 מלונות בסטריפ שאנחנו רוצים לראות (אי המטמון וסירקוס), אבל כבר מיציתי את הקיטורים של הילדים על עייפות וכאבי רגליים.
אני מקווה שיצא לי לעדכן עוד הערב מה עשינו בסופו של דבר, אבל אם לא, נתראה כבר בישראל אחרי משהו כמו 18 שעות טיסה. מיכה ואני, וגם הילדים, כבר מתגעגעים לשיגרה ומתים לחזור הביתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה