דיסנילנד מדהימה. הביקור בה הוא כל מה שחשבנו ויותר מזה. מבחינת הילדים זה גן עדן עלי אדמות. וחייבים להודות שגם אנחנו מאוד מאוד נהנים. מיכה טעם ביום אחד יותר רכבות הרים ממה שהוא טעם כל חייו. מאחת מהן הוא אפילו ירד חיוור (הספייס מאונטן). אפילו אותי הצליחו הילדים להעלות בערמה לרכבת הרים. אבל אחרי שצרחתי שם כמו תרנגולת שחוטה ובכיתי כמו ילדה, הם ויתרו לי ונתנו לי לעלות רק על המתקנים של יעל.
המלון שלנו יושב ממש מול דיסנילנד. חוצים את הכביש והופ, נכנסים לאתר. זה מאפשר לנו לחזור בצהרים למלון לאכול משהו (או להחליף בגדים במידת הצורך). עם כל הקיטורים על גודל החדר ועל זוועות האינטרנט, כולם מודים שהמיקום של המלון מעולה.ורק בזכות המיקום של המלון הצלחנו בבוקר יום שני להיכנס לדיסנילנד בשעה סבירה ומוקדמת יחסית. הקימה בבוקר הייתה קשה ואיטית (אחרי שהלכנו לישון מאוד מאוחר בלילה שלפני כן), ויצאנו מהמלון רק בסביבות 9:30. דיסני נפתח כבר ב-9:00.
הדקות הראשונות בדיסנילנד היו דקות של הלם. הגודל, המוני האנשים, התפאורה הצבעונית, הצלילים – הכול הימם אותנו, ונדרשו לנו מספר דקות כדי להתאפס. למען האמת זה היה קצת יותר ממספר דקות. בשעות הראשונות שלנו באתר הסתובבנו סביב עצמנו כמו ילד שמשחק "פרה עיוורת". ניסינו להבין איפה אנחנו ולאן כדאי לנו ללכת. בסוף – אחרי 3 סיבובים ב-big thunder runch התאפסנו על עצמנו.
אגב, זו הרכבת שהילדים הצליחו להעלות אותי עליה בערמה. הם הבטיחו שהרכבת בכלל לא מפחידה. פחחחחחחחחח….
למרות העומס של הלוואין, לא נזקקנו ל-fast pass. בשום מתקן לא נאלצנו להמתין יותר מרבע שעה. הכל תיקתק ורץ במהירות.
הפארק כולו היה מקושט לכבוד ההלוואין, וגם היו כמה מתקנים מיוחדים לכבוד החג, כמו הבית המכושף והספייס מאונטן שהציג מפלצות לצד טיסה בין כוכבים.
היה מקסים לראות את האורחים בפארק מחופשים. כמעט כל אדם שני שעבר לידנו לבש תחפושת. כן, גם המבוגרים התחפשו. על כל ילד מחופש היו לפחות 2 הורים מחופשים. והתחפושות שהאנשים לבשו היו מושקעות מאוד. בארץ לא ראינו תחפושות מדהימות כאלה.
בשעה 18:00 נסגר הפארק לטובת מסיבת ההלוואין של מיקי, ואנחנו חצינו את הכביש לקליפורניה אדוונצ'ר. פארק קליפורניה אדוונצ'ר פחות מושקע מהדיסנילנד, אבל נראה שגם בו יש כמה מתקנים שווים. אנחנו הספקנו לטעום רק מ-4. אחד מהמתקנים היה סרט תלת מימד על חיי החרקים. הילדים אומרים שזה אחד מסרטי 3D הכי שווים שהם ראו.
בדרך החוצה מהאתר מצאנו את עצמנו בוהים במופע מזרקות מדהים. מכיוון שהיינו עייפים ברמות מטורפות, חתכנו באמצע המופע (לקול מחאותיה של דנה) ונשבענו לחזור מחר. את הזיקוקים כבר ראינו מהחדר (מיקום מעולה, כבר אמרתי?).
היום השני שלנו בדיסנילנד (יום ג') התחיל ברגל שמאל. הבנים נתקעו במתקן של אינדיאנה ג'ונס ואנחנו חיכינו להם יותר מחצי שעה בחוץ. ככה התבזבז לנו כל הבוקר שהיה אמור להיות מוקדש לסיבוב מהיר במתקנים השווים. הפארק, באופן מפתיע, היה עמוס יותר משהיה אתמול. כנראה בגלל מסה של קבוצות תיירים מיפן. בכל המתקנים השווים נאלצנו להמתין יותר מרבע שעה, ולעיתים אפילו חצי שעה. ההמתנה המתסכלת ביותר הייתה במתקן של רוג'ר ראביט. אחרי עמידה בת חצי שעה בתור, כשממש הגענו לקצה התור וכשבנינו לבין המכוניות עומדים רק 4 אנשים, המתקן נתקע ונסגר. עידו ויאיר נכלאו – שוב – באמצע המתקן. הם יצאו רק לאחר דקות ארוכות, שבמהלכן החזקתי את עצמי בכוח שלא להיכנס בעצמי למתקן ולחפש אותם.
ב-toon town נכנסנו לסיבוב קצר בבית של מיקי מאוס. פתאום ראינו תור ארוך של אנשים. הסקנו שאם כולם ממתינים סימן שיש שם מתקן שווה ברמות. למרבה הבאסה הסתבר שבסופו של התור מחכה לנו רק תמונה עם מיקי מאוס. נחמד, אבל בשביל זה לחכות חצי שעה???
אז חוץ מ-2 מתקנים תקועים ו-2 מתקנים שמלכתחילה היו סגורים לשיפוצים (שודדי הים הקאריביים ביניהם, למרבה הצער), הספקנו עוד המון מתקנים. מכיוון שהבוקר הוקדש ל-fantasyland ול-toon town, רוב המתקנים שהיינו בהם היום התאימו ליעל, אבל עדיין הבנים הצליחו לדגום כמות מרשימה של רכבות הרים.
בשעות אחה"צ עברנו ל"קליפורניה אדוונצ'ר" ושם הבנים החליטו שהם רוצים לעלות על רכבת הרים רצחנית בשם " 'California scremin". מיכה החוויר רק מלראות את הרכבת. ברור קצר העלה שהמפעילים חסרי האחריות מסכימים להעלות את עידו ויאיר לבד על המתקן. אז הפקרנו את הבנים לזרועות המתקן וחיכינו להם למטה. הם חזרו נלהבים ונרגשים. עידו טען שהוא שמע את הביצים של יאיר משקשקות, ויאיר מצדו טען שהוא בכלל לא פחד. כשניסינו למצוא את התמונות של שניהם שצולמו במתקן, מצאנו תמונה שבה רואים את הידיים של עידו ולידו כסא ריק . עידו החליט שהוא רוצה סיבוב נוסף, והפעם עלה לגמרי לבד. התמונה שלו מהסיבוב הזה יצאה ברורה יותר.
מבחינתי, המתקן המפחיד ביותר שעליתי עליו היה הגלגל הענק. בחרנו בתא מתנדנד. אלוהים, איזה פחד. השילוב של הגובה והסיבובים של התא היה מפחיד בצורה קטלנית. נראה לי שבכל החיים שלי לא קראתי לאלוהים בכמות שקראתי לו בתוך התא הזה. כשירדתי מהגלגל, הרגליים רעדו לי. יעל, אגב, נהנתה בטירוף. עם כל סיבוב של התא – בזמן שאני בכיתי וצרחתי – היא צעקה: "נדנדה!"
בשעה 18:30 חזרנו לחדר כדי לנוח, ומפה לשם התרסקנו מעייפות על המיטות ולא הצלחנו לחזור לפארק.
מכיוון שלא מיצינו את דיסני, שנינו את התכניות ובמקום שנסתפק ביומיים דיסני וביום ד' נסע ליוניברסל, החלטנו לנצל את כרטיס שמאפשר לנו 3 ימים בדיסני, ונסע ליוניברסל רק ביום חמישי. זה מקצר את זמן הבילוי המתוכנן בסן דייגו, אבל לפחות נרגיש שמיצינו את דיסנילנד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה